טורים

יש קוראים לזה גל שני, יש שיאמרו סתם אדווה,הכותרת לא בעצם כל כך חשובה.מציאות חדשה שהשתלטה על חיינו,בילבלה ושיבשה באכזריות את עולמנו.עטיית מסיכה, איזה משימה

ממש לפני שהקורונה פרצה אל חיינו,נערכו בחירות בפעם השלישית במחוזותינו.והסתבר שבנימין נתניהו אהוב על רוב העם,בחירות בהליך דמוקרטי מוסכם על כולם.לאחר דין ודברים ומהומה גדולה,הוקמה

בכל תכנית 'ריאליטי' שאלינו מגיעה,אני חושבת בלבי שהנה הגענו לשיא הרדידות והזוועה.עד כה בריאליטי התוודענו לשיאים של טמטום,והאמנתי שיותר לא יוכלו לחדש לי כלום.באמת ובתמים

לחיות בשניים זה לא דבר קל,לעיתים זה החוט הדק שבין להיות מאושר או אומלל.לא טוב היות האדם לבדו אמרו כבר מזמן,ואני אומרת לעיתים הלבד הוא

הנה חלפה שנה ושוב הגיע חג שבועות, חג הכי לבן שיש,שהחיינו והגיענו לכאן, יותר מזה פשוט אסור לבקש.עברו עלינו שלושה חודשים שכמותם לא ידענו מעולם,מגיפה

אם חלמת להיות רופא, עורך דין או אפילו שרברב, ללמוד ולקבל תעודה אתה חייב. אתה צריך ניסיון, לפני שתהיה מוכר, ורצוי מין הסתם, שבתחומך תהיה

הם קוראים לזה שיגרה, הם קוראים לזה חזרה זהירה. החנויות פתוחות, בחלקן יש הנחות. החיים 'עלק' חוזרים למסלולם, אבל זה בפירוש לא אותו עולם. משהו

הציבור באשדוד מכיר אותי כסטלה ויינשטיין, חברת מועצת העיר (בהתנדבות) הממונה על הקליטה מסיעתו של שמעון כצנלסון, 'אשדוד ביחד'.  במקצועי אני רואת חשבון, חברה בכירה

אשדוד עיר פתוחה ונגישה לציבור העולים מהרבה בחינות, כיאה לעיר שבה קרוב ל-40% מכלל תושביה שהינם דוברי השפה (38% מנתוני הלמ"ס). גם החברות העירוניות וחלק

במדינה אחת (ישראל, כמובן), שתי ערכאות ושתי גישות – הייתכן? כך עולה מן הסיפור הבא: בחודש יוני האחרון הגיעו למשרדה של עורכת הדין לענייני משפחה