אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני הפעם מייחלת להפוך על הפוך. אני כותבת את הטור הזה בתפילה ותקווה ואמונה עצומה שהכל עוד יסתדר ונעלה על דרך המלך, ומקווה אפילו שהוא לא יהיה אקטואלי..
כן.. כעורכת וכותבת מגיל 14 אני יודעת היטב, שהדבר האחרון שעיתון חפץ בו הוא שהכתוב בו לא יהיה רלוונטי כשהוא יוצא לאור. אך במקרה זה של החטופים, אני באמת מייחלת לכך. שבבוקר שישי ואחרי הנר הראשון של חנוכה, יקרה הנס המיוחל וכל החטופים והחטופות יינצלו ויגיעו בבטחה לארצנו.
כי עד אז, ברור שלכולנו יש קצת חושך בלב. הרגשה כזו של תעוקה ומועקה.
וכולם שואלים: מה עושים עם המועקה הזו בלב?
למזלי הטוב, אני נפגשת הן כסופרת והן כיועצת עם נשים ונערים רבים ויכולה לקבל פרספקטיבה רחבה על כל נושא. השבוע שאלתי: איך נראה הלחץ שלך? ברגע הראשון השאלה לא מובנת. לחץ אמור להיות מורגש, פחות נראה. ובכל זאת, הקשיתי. איזו צורה יש ללחץ??
בשיטת nlp ובגישות יעוץ שונות, השאלה הזו והתשובה שלה יכולות לחולל שינויים ותובנות מופלאות.
העיקר לא לפעול באופן שיפוטי ולקבל כל תשובה. אחת סיפרה לי, שהלחץ שלה נראה מצחיק. היא מתגלגלת מצחוק כשיש אזעקה או רעש חזק.
אחרת סיפרה לי שהלחץ אצלה נראה כמו בלון שיוצא ממנו האוויר. כיווץ עם צפצוף מעט חנוק, ומגוף מלא אוויר היא מרגישה לפתע מרוקנת ואפילו חנוקה. אחת מתארת את הלחץ אפור, אחרת שחור, ויש מי שטוענת שהוא רחב וגמיש, לעומת הטוענת שהוא צר וארוך.
העיסוק בכך מעלה את הלחץ מהתת מודע למודע. תחשבו רגע כמה אנשים אומרים לכם "אני לא נלחץ מכלום" כשלפתע נשמעת אזעקה והם רועדים בסתר. אחרים מצהירים על כך שהם בלחץ ואף נוטלים כדורי הרגעה אך מצליחים להתמודד עם המצב. כשקוראים לילד בשמו, ולא מסתירים ולא מכחישים, מאפשרים לעצמנו להתמודד איתו. מאפשרים לחפש דרכים שמסייעות לנו להתמודד.
דרכים שמסייעות להאיר לנו את הדרך, להדליק את הנר בחיינו. ונכון, נר אחד לא יאיר את כל החושך הגדול שאנו נמצאים בתוכו, אך נר ועוד נר וחנוכיה ועוד חנוכיה, אורות שיגיעו מכל הכיוונים, ובעזרת השם נזכה לנס גדול לעם ישראל ולחיינו.
בתפילה עמוקה ושלמה שכל חיילינו ילדינו ישובו בשלום, שכל החטופים ישובו במהרה ובבריאות, שהמפונים יחזרו לבתים בטוחים, שהפצועים יחלימו, שאוייבנו יישארו בתוך חושך נורא ולנו יידלק מלמעלה אור גדול ומחמם.
חג שמח
