מדינת ישראל מאופיינת כמדינת רווחה אשר נדרשת לדאוג לאזרחיה בקבלת זכויות סוציאליות, כאשר אחת מהן הינה קבלת קצבת נכות מביטוח לאומי לפרטים המתמודדים עם מגבלה נפשית או פיזית הפוגעת בתפקודם. מתמודד נפש הוא אדם המתמודד עם הפרעות נפשיות כמו הפרעות חרדה, אכילה, דיכאון ועוד, אשר בגינן זכאי לבקש אחוזי נכות. מתוך אתר ביטוח לאומי, נכה נחשב כמי שאין לו כושר השתכרות מעבודה ב50% או יותר, עקב מגבלתו. בישראל יש 250 אלף איש הסובלים ממחלות נפשיות, מתוכם רק כ130 אלף מוכרים במערכת הציבורית ו70 אלף מהמוכרים מקבלים קצבת נכות בביטוח לאומי (אתר זכותי).
התמודדות עם הפרעה נפשית משפיעה ונותנת את השלכותיה על תפקודו של הפרט במגוון תחומי חייו- זוגיות, תעסוקה וקריירה, השכלה, חיי חברה, ולמעשה יוצרת פגיעה קשה ביחיד. לצד זאת, הדרך לקבלת הקצבה רצופה בבירוקרטיה וכוללת וועדות רפואיות רבות אשר קובעות את אחוז הקצבה ודרגת אי הכושר. התנהלות זו מול מוסד ביטוח לאומי איננה פשוטה, ואף מתסכלת, אך הינה בלתי נמנעת ולא ניתן לדלג עליה בדרך להשגת הקצבה ומימוש הזכויות. בירוקרטיה זו מעוררת חרדה בקרב אוכלוסיית מתמודדי הנפש שלעיתים מתקשים להתמודד מול נוקשות המוסד והעדר גמישותו, וחלקם אף מתייאשים ומוותרים לחלוטין על זכאותם לקבלת הקצבה.
אתאר דוגמת מקרה של אישה תושבת העיר באר שבע, המתמודדת עם הפרעת חרדה ופרנויה. בעקבות תביעתה לקצבה מביטוח לאומי, נאלצה להתייצב בוועדה מול רופא מוסמך או אפילו מספר רופאים מטעם המוסד, שחקרו בצורה מעמיקה וחודרנית את מצבה הכלכלי, נפשי וחברתי. האישה חוותה את הסיטואציה באופן מאיים ופולשני, שהרי לאבחנה ממנה סובלת ישנה השפעה על תפיסתה את המציאות החיצונית. לכן לקראת הוועדה הבאה אליה זומנה, התגברו חרדותיה עקב ניסיון העבר הלא נעים, ותגובתה הייתה בהימנעות מסיטואציה דומה. למעשה אם בכוונת המדינה לעזור לאותם מתמודדי נפש, צריכה להתעורר המודעות בנוגע לאותו תהליך בירוקרטי מייגע שאינו מותאם לסוג אוכלוסייה זו, לשם מימוש זכויותיה.
מחקרים העלו כי לקשרים הדדיים חברתיים ולתמיכה שהם מספקים יש תרומה ליכולת להתמודד עם קשיי החיים, מניעת דחק, התמוטטות והרעה במצב, והם מסייעים להסתגל לקהילה ולהשתלב בה (אדלר בן-דור&סויה, 2010). נמצא כי למתמודדי נפש ישנה איכות חיים נמוכה, בין היתר בגלל אינטראקציות חברתיות מעטות ושליליות ומחסור בתמיכה חברתית. מסיבה זו, עולה הצורך במציאת פתרון חברתי בהנגשה של התהליך הבירוקרטי בביטוח לאומי בעבור אוכלוסיית היעד של מתמודדי הנפש. פתרון אפשרי הינו הצמדת פקיד יועץ מתוך המערכת, שתפקידו ללוות את המתמודד בתהליך מיצוי זכויותיו, לצד שמירת קשר אישי ורציף עם המתמודד בעדכון במצב התביעה ובהכוונה הנדרשת עבורו.
בהנחת זרקור על המצב המדיני כיום, לאור המתקפה של הטרור ב7.10.23 , סביר כי ייתכן גל של פניות ציבור לקבלת קצבאות נכות והמדינה תצטרך להכיר בהפרעות נפשיות של חרדה וטראומה שנוצרו בקרב פרטים רבים ומשפחות שנפגעו. עולה תהייה איזה מסלול יצטרכו לעבור עד שיוכרו, והאם אותם מפונים שנפגעו נפשית יהיו מסוגלים לעמוד מול אותה הבירוקרטיה, אליה הם מגיעים מותשים נפשית ובמצב בו מראש אין להם מספיק אנרגיה כדי להילחם על זכאותם לקצבאות מהמדינה. פתרון נוסף שמקורו בייעול התהליך הבירוקרטי של הגשת המסמכים הנדרשים לתביעה, הינו באמצעות העברת מסמכים רפואיים באופן אוטומטי לביטוח לאומי על ידי בעלי המקצוע עצמם (פסיכיאטריים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים) כמובן ביידוע הפונה ובאישורו.
אסיים את דבריי ואדגיש שראוי, ואף מצופה מוסרית, מאנשי מפתח בחברה הישראלית ופוליטיקאים בעלי השפעה, לתת מקום לחשיבה מדינית ונקיטת פעולות התערבות בהגיית ויישום פתרונות נוספים, שיאפשרו לנפגעי הנפש מהמלחמה בפרט ולמתמודדי הנפש בכלל, ללא קשר לקונטקסט מדיני, למצות את זכויותיהם באופן מותאם ונגיש יותר. רק כך, בדרך אל הועדה בביטוח לאומי אוכלוסיות אלו יוכלו לנשום לרווחה, במדינת רווחה.
