טורים

לא יודעת מה איתכם , אך אני עוברת בימים אלו מאור לחושך בשניות.  בשעה מסויימת מדליקים נר, מתפללים לניסים, מרגישים התעלות הנפש, ולפתע מתקבלת הודעה

מודה שהיה לי קושי רב בכתיבת מאמר זה. ערבוב של רגשי שמחה, תדהמה, פליאה ומבוכה הוציא אותי מריכוז במשך מספר ימים… אך עדיף שנספר את

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני הפעם מייחלת להפוך על הפוך. אני כותבת את הטור הזה בתפילה ותקווה ואמונה עצומה שהכל עוד יסתדר ונעלה

והכוונה היא לדינה, ביתו של יעקב אבינו, שהלכה לטייל באזור שכם, ונחטפה על ידי בנו של המושל. כשבני יעקב שומעים על המקרה הם יוצרים תרגיל

תושבים יקרים, בשבת וחג שמחת תורה חווינו יחד עם כל עם ישראל את אחד מהרגעים הקשים ביותר בארצנו, 20 ימים חלפו מהיום השחור ההוא, כולנו

הבטחתם ממשלת ימין מלא מלא!!!התעסקתם בשטויות שהקשר ביניהם לבין ימין מקרי בהחלט, לא בביטחון ולא בכלכלה.יישמתם מדיניות שמאל מלא מלא בפועל, בביטחון, בכלכלה ובחברה. הבאתם

לאחר שנברתי בכל הפרשנויות עד כה, להלן מחשבותיי על המלחמה. דבר ראשון, איני חושב שהכשל הוא מודיעיני – מכמה סיבות: אתם מכירים את זה שאתם

רשות מקומית אינה צריכה ואינה יכולה להחליף את המדינה בשמירה על הביטחון הלאומי, אך היא חייבת ויכולה להיות שותפה מרכזית ופעילה בהגנה על חיי התושבים

לא יודעת מה איתכם, אך לחגוג יום הולדת ביום כיפור זה לא נראה לי הכי כיף שיש. אי אפשר לצאת לקפה עם חברה טובה ואין

שלום לכולן, נעים מאוד, שמי שירלי בן גוזי, ילידת העיר אשדוד, בת 50, נשואה למאיר בן גוזי ואמא לשני ילדים מדהימים – אוראל ואודיה. התחלתי