דניאל סבג בן ה- 72 אוהב להיזכר בימים ההם, כשאשדוד הייתה בחיתוליה, עיר קטנה וחמה, בה מצטופפים זה לצד זה בני מאה עדות שונות וכולם כמו בני משפחה. היו אז מספר קונדיטוריות מרכזיות ברובעים הראשונים א' ו- ב' והוא זוכר איך "כל אשדוד הייתה מגיעה אליי ל"קונדיטוריית דני" ברובע ב', ורוכשת מהעוגות המיוחדות ומהלחמניות הכי טעימות שהכנתי".
הוריו ותשעת ילדיהם עברו ממרוקו לאלג'יריה ומשם בשנת 1962 עלו ארצה, הישר לאשדוד, כאשר היה בגיל עשר.
דניאל נישא לרעייתו פאני, יד ימינו בבית ובקונדיטוריה, והם הורים לשלושה בנים ובת. הבן אורן ממשיך לעבוד ב"קונדיטוריה דני", הבן השני מוריס מכין אוכל מבושל, הבן השלישי לא נכנס לתחום המזון והוא עובד במע"צ והבת קרן ביטון עובדת כגננת.
איך באמת נולדה הקונדיטוריה? מתי התחלת לאפות?
" במשפחה שלי בימים ההם היו עושים שלוש פעמים בחודש הילולות לרבנים ואני כבר בגיל ארבע עשרה הייתי מכין "פטי-פן", (לחמניות בצרפתית) ו"קעקע" (העוגיות המסורתיות). זה מה שהיה נהוג ואני מצאתי את התחום שלי ואהבתי אותו מאוד. לא היו אז בתי ספר כדי ללמוד מטבח באופן מקצועי, אז נכנסתי לכל מיני מטבחים ולמדתי מפה ומשם ויצרתי את המתכונים שהיו מאוד יחודיים לנו. כולם היו באים לאכול אצלי את העוגות עם השמנת האמיתית… עכשיו הילדים שם, אבל העוגות השתנו לפי הצורך, זה לא מה שאכלו בעבר".
ובמשך השנים, הכנסת לא פחות משבעה ספרי תורה לבתי כנסת. איך הכל התחיל?
"לפני 20 שנה התחלתי עם הכנסת ספרי התורה לבתי כנסת. הראשון היה לזכר ההורים שלי ז"ל ולזכר האח שלי אלברט סבג ז"ל. את השני והשלישי עשיתי ביחד, לעילוי נשמת ההורים של אשתי והאחות של אבא שלי, אצלה גדלנו."
למה אתה מתכוון באומרך שגדלתם אצלה?
"היה נהוג אז שמי שאין לו ילדים, מגדל אצלו את הילדים של האח או האחות, ומה גם שהיה לנו בית קטן מאוד ברחוב הרמב"ם, 50 מטרים ל-11 נפשות. וכך במשך היום היינו בבית של אמא ואבא, אך בערב אני ואחי היינו עוברים לבית הדודה. זו הייתה נתינה ענקית ומסירות למען המשפחה".
את הספר הרביעי לכבוד מי הכנסת?
"לכבוד רבי אברהם בן דיוואן במרוקו. כי אבא שלי ז"ל תמיד היה אומר את השם של רבי אברהם בפה שלו".
והספר החמישי לכבוד מי?
"לכבוד רבי דוד ומשה, כי כשהלכתי לשם לציון כל הזמן קיבלתי כוחות וראיתי ניסים. מה שהייתי מבקש מהצדיק היה מתקיים".
הגענו לספר השישי
"הספר השישי הכנסנו לזכר רבי דניאל השומר אשכנזי. באחת הפעמים נסעתי עם ישראל פינטו מירושלים שעשה כל שנה את ההילולה שלו במרוקו. באותה שנה היו שלגים ולא יכולנו להיכנס לתולאלה בסדרה, אני זוכר איך ישבנו במלון בחוץ עם להבות אש מסביבנו כדי להתחמם. ואת השבת אז עשינו אצל דניאל השומר וכך החלטתי שיהיה גם ספר תורה על שמו".
הספר השביעי הוא לזכר הבאבא סאלי והחגיגה נערכה ממש בימי ההילולה שלו אך הפעם בארץ
"אכן, הספר השביעי הוא לכבוד סידנא באבא סאלי. לפני שנה כבר הזמנתי אותו והנה קיבלתי אותו יומיים לפני ההילולה השנתית ב11/1/24. והפעם אני בישראל, כי לא ידענו שאלו יהיו ימי מלחמה".
הבאבא סאלי הוא חלק מנוף ילדותך.. ספר על הקשר שלך עם הצדיק.
"האחות של אבא שלי היא מהדור של הבאבא סאלי פה באשדוד. הסבתא, האמא של אבא, גדלה ממש בבית של באבא סאלי והכינה לו את הערק לשתות והוא בא עד לאלג'יריה לבקר אותה. כשהיינו קטנים אני זוכר שהיה מברך אותנו."
כמה פעמים ביקרת במרוקו עד היום??
"כל השנים הקפדתי כל חודשיים לנסוע למרוקו חוץ מתקופת הקורונה וכמובן עכשיו בגלל המלחמה, המתיחות והאנטישמיות, העדפתי שלא לטוס למרוקו עד שהמצב יירגע. בשנה שעברה יצאנו 800 איש למרוקו להילולה והכנתי לכולם חלות שבת".
אני חייבת לשאול, להכניס ספר תורה, זו הוצאה כספית כבדה
"זה לא דבר זול בכלל. הספר הראשון עלה כמאה עשרים אלף ₪ בזמנו אך היום העלות היא לפחות כ-200 אלף ₪ ויש את כל המסביב, תיקים בעשרות אלפי שקלים וכמובן אירוע מכובד עם אוכל, תזמורת ומאות מוזמנים, כפי שעשינו עכשיו לכבוד הבאבא סאלי, כשהכנתי את כל הכיבודים והזמנתי את כולם לאולם זמרים ואורחים מכובדים, רבנים וראש העיר. הכל אני מכין ומממן".
ואיך נשאת לבד בעלות הכספית? הרי מדובר ביותר ממיליון ש"ח לפי החישוב שלי..
"הכל הכל שילמנו מהכסף שלי ושל אשתי, במימון שלנו, מעולם לא ביקשנו שקל מאף אחד. זו המצווה שלנו. שבעה ספרים הוצאתי וכולם מהכסף שלנו עד השקל האחרון".
ומניין הרצון הזה לממן הכל?
״אני מרגיש שאלוקים נתן לי ואני מחזיר לו. הרי בזכות בורא עולם קניתי תשע חנויות באשדוד והייתה לי תמיד הצלחה גדולה בקונדיטוריה".
ואשתך לא חשבה שזה אולי מוגזם, אולי תוציאו כספים על דברים אחרים….
"זה הכל זכות של אשתי. היא כמו אשתו של רבי עקיבא, היא כל הזמן מעודדת אותי ומההתחלה אמרה שהיא תתמוך בכל מה שאעשה".
אז יש סיכוי שנראה אותך מוציא עוד ספרי תורה ?
מבחינתי שבעה זה מספיק. זה מספר סגור כמו של ימות השבוע, שבת, נראה לי שזה מספיק".
נחזור למציאות.. אנחנו עדיין במלחמה. איבדנו רבים, יש לנו חטופים, חיילים בקרבות. איך אתה בימים האלו?
"מתפלל שיהיה להם טוב. כמובן שלחתי קרטונים של עוגיות לחיילים עם איציק מויאל. אני כל הזמן מתפלל בשבילם.
אבל אחת המלחמות הפנימיות בעם היא דווקא על האמונה והדת..
"תגידי לי, בלי אמונה מה יש לנו לעשות כאן? היה מישהו בזמנו שנסע איתנו בקבוצה למרוקו וכשנכנסנו לצדיק והוא התחיל לומר לנו שאנחנו מאמינים באבנים. לצערי הוא קיבל אירוע מוחי ונפטר. אז אני אומר, שהדיבורים לא עוזרים, האמונה כן."
ומה יהיה הפיתרון למצב שלנו?
"לפי הרבנים תהיה מלחמת גוג ומגוג ורק עם ישראל יישאר ואני מאמין בזה. הרי כבר התחילה מלחמה באוקראינה ורוסיה, המשיכה כאן ותהיה מלחמת עולם, אבל לישראל תהיה גאולה והמשיח יגיע. אשרי המאמין."
