"ככה פתאום באמצע החיים, בעודי עובדת מהבית והכל היה רגיל, ביום חמישי האחרון הרגשתי קוצר נשימה כי לא הצלחתי להשלים נשימה (דבר שבחיים לא היה לי) הזמינו לי אמבולנס, נשמתי בסיוע חמצן (שלא נצטרך) וקיבלתי טיפול (הכי מסור שיש) באסותא אשדוד.
אני חושבת שאני אפילו לא הייתי מוגדרת כחולה קלה כי כל המדדים שלי יצאו תקינים אבל המצוקה שלי הייתה אמיתית, כזו שמעולם לא חוויתי.
ולמה אני מספרת את זה?
כי עד היום לא באמת חשבתי לעומק מה המשמעות של ״עומס״ או ״קריסה״ של בתי החולים. אבל בפועל, אני, חולה קלה, ״בזבזתי״ חדר קורונה וצוות רפואי במשך 3-4 שעות, וכל היום חשבתי מה היה קורה אם לא היה מקום בבית החולים ? מה קורה עם כל עשרות אלפי החולים ״הקלים״ כמוני שמרגישים מצוקה אמיתית אבל בגלל העומס בתי החולים לא יוכלו לקבל אותם, ומה יהיה בכלל (לא עלינו) עם החולים הבינוניים והקשים ?
וכמו נבואת זעם – ביום למחרת (וגם היום) אסותא הודיעו שהם לא יכולים לקבל יותר חולי קורונה באותו היום. פחד אלוהים!
למזלי, אני מחוסנת בשני חיסונים, צעירה יחסית ובריאה (טפו טפו) והסימפטומים (למרות המצוקה הרגעית) היו קלים וכעת מרגישה הרבה יותר טוב. אבל הקורונה היא לגמרי לא טיול בפארק ונלווים אליה כאבי שרירים, כאבי ראש עזים, כאבי בטן, אובדן טעם וריח, וכל אחד והתסמינים שלו. לא רוצה לחשוב מה היה יכול לקרות אם לא הייתי מחוסנת ורק נזכרת בליאור כלפון.
זה לגמרי לא שפעת !. אני קוראת לכל חבריי ומכריי -מי שמחוסן – שימו מסכה ! היא מצילה חיים!
מי שזכאי לחיסון שלישי – צרו קשר לקביעת תור!
ומי שעוד לא התחסן – מקווה שהמידע הזה יסייע לו בהחלטה כן ללכת ולהתחסן !
רק בריאות
מ״אחת שיודעת״
ותודה רבה למגן דוד אדום אשדוד לבית החולים אסותא אשדוד ע"ש סמסון ולמכבי שירותי בריאות על היחס המצוין למטופלים שלכם"
