כשבעה חודשים אחרי שאלכסנדר אומלצ׳נקו, בן 45 נתין אוקראינה שחי בזוגיות עם תושבת אשדוד, חירף נפשו וטיפס לתוך דירה בוערת והציל ילדה בת 4, הוא התבשר באחרונה כי בקשתו למקלט לא התקבלה. במכתב קר ורשמי מרשות ההגירה הוא נדרש לעזוב את ביתו באשדוד, את אהובתו ואת ישראל, תוך שבוע ולחזור לאוקראינה.
המקרה אירע ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, לפני כשבעה חודשים בשעות אחר הצהריים. אלכסנדר המתגורר עם בת זוגו בדירה שכורה ברובע ב׳ יצא לקנות סיגריות, כשלפתע הוא הבחין כי באחד הבניינים הסמוכים יש שריפה בקומה הרביעית. אלכסנדר לא חשב פעמיים אלא טיפס לתוך התופת וחילץ ילדה בת 4 הוא עצמו נחשף לעשן הרב ונפגע באורח בינוני, הועבר כשהוא מורדם ומונשם לבית חולים ׳אסותא׳. שם טופל ושוחרר כעבור מספר ימים.
בכתבה באשדוד10 לאחר המקרה נכתב כי בדירה שפרצה בה שריפה שהו ילדים שזעקו נואשות לעזרה. תחילה טיפס תושב העיר קובי טלקר על החלונות החיצוניים הגיע לאחד הילדים בן 7, והצליח לתפוס אותו ולהורידו למטה בשלום. לאחר שהיה חשש לילדה בת ה- 4 מיהר אלכסנדר וטיפס לדירה הבוערת ואפופת העשן במטרה לחפש את הילדה. כשנכנס לדירה הוא שאף עשן רב ונפגע. בינתיים הצליחו הכבאים לפרוץ את הדלת וחילצו אותם מהדירה.
אלכסנדר, אזרח אוקראינה הגיע לישראל בשנת 2016. תחילה עם אשרת תייר, אולם מאחר וחשש לחזור לאוקראינה ביקש מקלט. בינתיים פגש את ויקטוריה זולויב מאשדוד. השניים התאהבו ועברו להתגורר יחד ומנהלים חיים משותפים כידועים לציבור. לאחר שהציל את הילדים הוא זכה לשבחים רבים מהציבור. גם ראש העיר ד״ר לסרי, העניק לו תעודת הוקרה. הוא אף בירך אותו ואמר בים היתר: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. מלוא הערכתי ותודתי על סיועך בחילוץ תושבים בשריפה. הירתמותך המיידית, מהירות התגובה, המסירות וההקרבה להצלת אדם ראויה לשבח״.
כשפרץ משבר הקורונה אלכסנדר אף התנדב בבית העולה בעיר. אבל כל זאת לא עזר לו כשבקשת המקלט שלו נדחתה, והוא התבקש לעזור את הארץ. ״לאן הוא יחזור?״ שואלת בכאב ויקטוריה. ״אמרו לי ששלחו לי מכתב שצריך להפקיד 20,000 שקלים כדי לקבל אישור שיישאר בארץ. אבל לא הגיע אלי המכתב ועד השיחה עם הפקידה לא ידעתי על זה. אנחנו לא יכולים לטוס לקפריסין בגלל הקורונה ובארץ אין אפשרות להתחתן״.
באותו מכתב מרשות ההגירה נכתב כי בשל הזוגיות שלו מדצמבר 2018 נדרשת בת הזוג להפקיד 20,000 שקלים. על מנת להעמיד על טיב הקשר בין המבקשים ולהבטיח את יציאתו מהארץ במידה והבקשה תסורב, ולאחר ההפקדה להגיע לשדה התעופה שם תציג את ההפקדה ותחתום על התחייבות שתדאג ליציאתו של אלכסנדר מן הארץ במקרה ויידרש. היא לקחה חופש ולמרות הסכום הגבוה הגיעה לבנק ״ אמרו לי שצריך לקבוע תור מראש בגלל הקורונה אז אני אקח עוד יום חופש ואביא להם את האישור הפקדה״ היא אומרת.
״אני חושש לחזור לאוקראינה״
השבוע, לאור מכתב הגירוש הוא התפנה מהריצות שלו על מנת להתראיין ולספר את סיפורו ואת בקשתו להישאר בארץ. אלכסנדר מתגורר בישראל 4 שנים. עלה לארץ ב-4 בנובמבר 2016. את ויקטוריה (ויקה), חברתו הוא פגש בחוף ים אזוב באוקראינה. "ביקרתי בבית קפה בחוף, המבטים שלנו הצטלבו, הזמנתי אותה להצטרף אליי ודיברנו ארוכות, הכרנו אחד את השני והחלפנו מספרי טלפון, וכעבור זמן קצר התחלנו לדבר באופן קבוע בטלפון".
אתה בעצם באת לבקר חברים בישראל..
"הגעתי לישראל לראשונה להתארח אצל חברים שלי. בתחילה ללא שום כוונה להישאר. במהלך שהותי בישראל, נודע לי בחדשות שבאוקראינה המצב הפוליטי והבטחוני מחמיר מאוד. החלו רדיפות פוליטיות ומלחמות בין גורמי כוח שונים. הבנתי שכנראה אין לי לאן לחזור. העיר שלי דניפרופטרובסק- נמצאת לא רחוק משׂ“אזורי המלחמה, ולכן ביקשתי ממדינת ישראל שתכיר בי כפליט. מהתחלה התאהבתי במדינה, ביופי, באנשים במזג האוויר, בתחושת הביטחון והסדר".
אתה עובד בישראל?
"לא בעבודה קבועה. יצא לי לעבוד בהרבה מאוד מקומות במהלך השנים האחרונות. עבדתי כנהג משאית, שיפוצניק, סבל ועוד. אני מוכן לעבוד בכל עבודה שהיא”.
ספר לי על המקרה שאירע ב-1 בינואר השנה, כאשר הצלת משפחה משריפה
"אני וויקה התגוררנו בדירה שכורה ברובע ב'. באחד הימים, יצאתי למכולת לקנות לחם. בדרך שמעתי צרחות וצעקות מאחד הבתים, חשבתי שאולי זו קטטה. הבטתי לאחד החלונות, ושם ראיתי ילד קטן, שצועק: "אמא, אמא!" ראיתי בחור שמנסה לסייע ולטפס לחלון, אך מבנה גופו נראה היה לי חלש והיה לי חשש שהוא לא יצליח להתמודד עם המשימה. אני ספורטאי, ובעבר עבדתי בגופי אבטחה שונים, לכן לא היססתי ורצתי מיד לסייע. עליתי לדירה בקומה השלישית, ומהחלון טיפסתי לדירה הבוערת בקומה 4.ראיתי את האדם שניסה להציל את הילד, אוחז בו ביד אחת, אך נראה שאיבד שליטה בעצמו והוא כמעט נפל מטה עם הילד בידיו. התחלתי לטפס בעזרת המזגנים למעלה, נעמדתי על אחד מהם, ותפסתי את הבחור בידיי, בעזרת חבל מאולתר הצלחנו לרדת ביחד לקומה השלישית. שאלתי את הילד האם נשאר מישהו בדירה? והוא ענה לי שאחותו שם. נכנסתי לדירה הבוערת, שבה לא היה ניתן לנשום ולראות כמעט שום דבר, בשלב זה כבר חלק מהבגדים שלי נשרפו, אך המשכתי לצעוק ולחפש את הילדה. הוצאתי את הראש מהחלון לשאוף קצת אוויר צח, וחזרתי חזרה לדירה, אך לא הצלחתי למצוא את הילדה. החלטתי להיכנס לדירה דרך הדלת. פרצתי אותה, אך בשלב זה נשמע פיצוץ אדיר, והלהבה הגיעה לגובה 4 מטר. למרות זאת חזרתי חזרה, עם שיער שרוף ובגדים שרופים, המשכתי לחפש את הילדה".
בשלב זה כבר הגיעו כוחות הכיבוי והמשיכו בניסיונות החילוץ והכיבוי. "פיניתי להם את הדרך וירדתי למטה. לאחר זמן מה חזרתי הביתה, נשכבתי במיטה, והתחלתי להרגיש רע מאוד. ירדתי לשאוף אוויר. למטה ראיתי המוני אנשים וכמה ניידות אמבולנס. חזרתי הביתה, ותחושתי נהייתה אף יותר גרועה. החלטתי לצאת שוב. אחד הפראמדיקים שאל אותי מי אני, אז עניתי לו שאני הייתי בדירה השרופה. הם מיד הכניסו אותי לאמבולנס, פינו אותי ל׳אסותא׳, לאחר כמה בדיקות כשהתברר מצבי קשה, הודיעו לי שהולכים להרדים ולהנשים אותי. הייתי בתרדמת משך מספר ימים. הילדה הצליחה לשרוד את התופת ופינו אותה לבית החולים, שם היא עברה ניתוח שהציל את חייה".
ואיך אתה מרגיש כיום?
"בהתחלה העין הימנית שלי הייתה שרופה לגמרי, והיה לי כאב חזק מאוד בריאות. תקופה ארוכה מאוד היה לי שיעול חזק מאוד ובלתי נסבל שנמשך גם היום. אמרו לי שכנראה נגרם לי נזק בלתי הפיך שיהיה קשה מאוד לרפא לגמרי. למרות זאת, אינני מתחרט לרגע, אני בעצמי אב לילדים, קפצתי לדירה במטרה אחת- להציל חיי אדם, ולא חשבתי על שום דבר אחר".
קיבלת תעודה הוקרה על החילות וכעת אתה מועמד לגירוש מהמדינה. איך אתה מרגיש עם זה?
"אכן כן, אני קיבלתי תעודה מראש העיר שמכירה במעשה הגבורה שלי. נדמה לי שסיבת הגירוש היא בעיקר בירוקרטית, משום שסטטוס הזוגיות שלי עם ויקטוריה לא מוכר ע"י הרשויות. אנחנו חיים ביחד כבר כמה שנים, אנחנו אוהבים זה את זה מאוד. היא אפילו אמרה לי שאם יגרשו אותי מישראל היא תבוא יחד איתי לאוקראינה, רק שנהיה ביחד, למרות שיש לה פה משפחה. אני נוהג להתנדב באופן קבוע, ויש לי תעודת מתנדב. בתקופת הקורונה, אני התנדבתי בבית העולים, שם חילקנו מנות מזון לקשישים ועזרנו להם בכל בעיה שהייתה. אני מאוד אוהב את המדינה, ואני גאה שאני נמצא במקום הנפלא הזה."
האם אתה חושש לחזור לאוקראינה?
"אני בהחלט חושש לחזור לאוקראינה, מפני שזו מדינה בלי חוק, ועדיף לא להגיע לשם כלל. כשגרתי שם, היו לי שותפים וחברים יהודים רבים. הכרתי את איגור קולומויסקי, אחד היהודים המשפיעים ביותר באוקראינה, שתורם בין היתר להרבה ארגונים בישראל. באוקראינה נתקלתי תכופות באנטישמיות, למרות שאינני יהודי. מי שעובד אצל היהודים באוקראינה- נתפס בעיני רבים כעושה דברם של היהודים. כשבאתי לישראל התחלתי לקבל הודעות נאצה ואיומים מכל מיני ארגונים אנטישמיים, שקיללו אותי ואיימו עליי. בכללי אני לא אדם שאוהב להתלונן, ואני לא רוצה להצטייר כאחד שמבקש טובה ממישהו. אני אדם פשוט שאוהב את המדינה שבה הוא חי. אני מבקש מהרשויות במדינה, לפעול למעני ולעזור לי להסדיר את מעמדי במדינה.״
הרשות האוכלוסין וההגירה: "הזוג השלים באיחור המסמכים והבקשה בטיפול"
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: ״מדובר באזרח אוקראינה שנכנס לישראל כתייר בנובמבר 2016 וימים ספורים לאחר כניסתו הגיש בקשה למקלט. בחודש דצמבר 2018 הגיש גם בקשה לפתיחת הליך במסגרת חיים משותפים עם אזרחית ישראלית. הזוג השלים באיחור רב את המסמכים שהתבקשו להשלים והבקשה בטיפול. לאחרונה בקשתו למקלט נמצאה כחסרת בסיס ונדחתה. כפי שמסרנו גם בעבר, לאחר בדיקת הטענות המועלות, לא מוכרת לאנשי המקצוע סוגיית השריפה ואין כל עדכון בנושא. זאת ועוד, נדמה כי הנ״ל פונה בכל מסלול אפשרי לקבלת מעמד. נבהיר כי אושר לפונה להישאר בישראל תוך התחייבות כי אם הקשר הזוגי ינותק, ייצא מישראל״.
