טליה שלום, רק בת 16, היא תלמידת מקיף ד', אשר עלתה בימים אלו לכיתה י"א. טליה היא בתם היחידה של צפנת, רכזת מתמטיקה במקיף ועדיאל, העובד במועצה הדתית. היא אמנם בת יחידה, אך אל תדאגו, לא משעמם לה לרגע ואת זמנה היא ממלאת בנתינה חיובית.
איך התחברת להתנדבות?
"בתחילת מחצית ב' של כיתה י' התחלתי להתנדב עם הכיתה שלי בבית ספר "אילנות" לחינוך מיוחד במסגרת פרויקט "יד ביד".
מהרגע הראשון התלמידים נכנסו לי ללב והיה חיבור הדדי כמעט מיידי, הבנתי שבשבילם הפרוייקט הזה הוא יותר מחבורה של בוגרים שבאים להעביר שעתיים פעם בשבוע".
כיצד נוצר הקשר האישי?
"הרגשתי שזה צריך להיות יותר גם מהצד שלי. בגלל החיבור שלי עם הילדים הרגשתי שהשעתיים שהקציבו לנו במסגרת הפרוייקט לא מספיקות לי אז התחלתי להגיע יותר מוקדם בבוקר ההתנדבות כדי להראות לילדים שזה חשוב לי באותה המידה כמו שזה חשוב להם ואפילו יותר. במהלך המחצית הקשר העמיק, במקום להיות מישהי זרה הפכתי להיות כמו חברה ואחות. הרגשתי שהם נפתחים אליי ומתחילים לספר לי על עצמם ואיך עבר השבוע שבין ההתנדבויות, הבנתי שהם מספרים לי את זה כי הם מרגישים שאני לא אשפוט אותם".
ספרי על פרויקטים מיוחדים שעשית איתם..
"לפני חופשת פסח חלק גדול מהכיתה שלי טס במסגרת משלחת לספרד, ואני נשארתי בארץ ביחד עם 15 תלמידים מהכיתה. בזמן הזה רציתי להוציא את הילדים מהשגרה וללמד אותם על חג הפסח תוך כדי פעילויות מעניינות וכיפיות. אז החלטתי להרים "הפנינג פסח", למזלי החברים מהכיתה זרמו איתי וגם קרן פרץ, רכזת מעורבות חברתית בבית הספר שלי, שמחה על הרעיון ותמכה בי. דיברתי עם מורן אזולאי מבית הספר "אילנות" שעזרה לי לקבל את האישור של מנהלת בית הספר, וקרן עזרה לי לסדר הסעה לשם. ברגע שקיבלתי את האישור וההסעה התחלתי לתכנן, להכין פעילויות, לצלם, לגזור ולאסוף כסף מהכיתה כדי לקנות קמח, שוקולד, שמן ופרסים לשאר הפעילויות. בין התחנות היו "חפש את האפיקומן", "הכנת מצות", חידות על פסח תוך כדי כדורסל, תחנת יצירה "ארבעת האחים", תחנות של תפזורות ודפי צביעה בנושא פסח ועוד.
אחרי פסח התחלנו מחזה של "פיטר פן" באנגלית ובמסדרת פרוייקט "יד ביד" שילבנו שני תלמידים לתפקידים בהצגה שהועלתה בפני בתי הספר המזינים ובית ספר "אילנות". התפקיד שלי היה לצלם את ההצגה ולעזור לתלמידים מאילנות".
מדוע החלטת להמשיך עמם?
"במפגש האחרון היה טקס פרידה וכשהמורות אמרו לתלמידים שהפרוייקט נגמר ואנחנו לא נבוא יותר, תלמידים מהכיתה שהייתי משויכת אליה באו אליי וביקשו ממני להמשיך לבוא, ובאותו רגע החלטתי שלא משנה איך, אני אגרום לזה לקרות ואני אמשיך לבוא בכל הזדמנות ובאמת כך קרה.
סיימתי ללמוד ב20/6 ומהיום שאחרי הגעתי כל בוקר לאילנות עד שסיימו ללמוד ואחר כך גם במהלך כל הקייטנה עד סוף יולי, רציתי שיהיה להם כיף אז הבאתי פרסים, הם קראו לתיק שלי "תיק ההפתעות" וידעו שתמיד יש לי שם משהו, אם זה פעילות או משחק תמיד בשבילם".
על מה את משוחחת איתם?
"בכל בוקר התלמידים יושבים לידי ומספרים לי איך היה היום שלפני, אם הם עשו משהו מיוחד או פשוט לספר על היום שעבר עליהם, בפעם הראשונה שזה קרה הבנתי שזה המקום שלי, שם אני אוהבת להיות ובהתנדבות הזו שום דבר לא סובב סביבי וצריך לחשוב בעיקר על הילדים שמסביבי. ביום האחרון שלי בקייטנה הכנתי משחק של "חפש את המטמון" באתר Treasure Hit בטלפונים. התחנות היו בנויות משאלות, חידות ומשימות. לפני כל תחנה היה רמז שהוביל אותם לתחנה בה מוצג ברקוד שהיו צריכים לסרוק כדי שתוצג המשימה הבאה. בסופו של דבר התחנות הובילו אותם לחדר מיוחד, בו הם קיבלו ממני גלידות."
מרגישה שההתנדבות שינתה אותך?
"בהחלט. אני יכולה לומר באופן חד משמעי שבמהלך התקופה שלי באילנות התבגרתי משמעותית ולמדתי על עצמי יותר דברים משאוכל לספור, דברים שאני בטוחה שלא הייתי לומדת בשום מקום אחר, להבין שקבלת האחר זה לא סתם מושג שמדברים עליו בבית ספר אלא ערך משמעותי שצריך ללוות כל אחד בחיים. כרגע אני נלחמת "נון סטופ", במטרה להמשיך את ההתנדבות גם בשנה הבאה עם הכיתה. אני מאושרת שיצא לי להכיר את התלמידים, הילדים המדהימים שבאילנות והצוות המיוחד והתומך. אני מבטיחה שההתנדבות שלי באילנות לא תיגמר בקרוב".
מה המסר שלך לנוער של ימינו?
"המסר הוא פשוט, תמצאו מקום התנדבות שעושה לכם טוב, מקום בו אתם יכולים לעשות טוב, לתרום מעצמכם, כי תקבלו הרבה יותר. בשבילי הכמות שנתתי היא אפסית לעומת מה שקיבלתי, והעיקר להבין שהעולם הוא הרבה יותר ממה שאנחנו רואים ביומיום. ואם אתם רוצים להתנדב איתי באילנות, אתם תמצאו מקום מדהים שמזמן הפך בשבילי למשפחה".
ומה הלאה?
"כרגע אני חושבת שאשרת שנת שירות לפני צבא בבית הספר "אילנות" או בבית ספר אחר דומה".
יש חלום לעתיד?
"יש לי המון חלומות ודברים שהייתי רוצה להגשים אבל כרגע אני מתמקדת בהווה כי זה משתנה בכל פעם".
