את דמותו של דוד אסייג (55), מס' 2 ברשימת "עתיד אשדוד" בראשות עו"ד אלי נכט, עיצבה, לדבריו, תנועת "הנוער העובד" (של מפלגת "העבודה"), בה היה חניך ומדריך, כשהיה תלמיד בתיכון מקיף ג'. אם וכאשר ייבחר לחבר מועצת העירייה, הוא רוצה לטפל, בין היתר, בחינוך הבלתי פורמלי: בתנועות הנוער ובמתנ"סים. לדבריו, במסגרתו של החינוך המדובר "מקנים ערכים טובים למען הקהילה. בזמנו לא היה צורך בציוני בגרות חברתית. אנחנו התנדבנו ותרמנו מהלב, בלי ציון. זה עניין של חינוך. כעת אני בא לשליחות, יותר מבוגר אך עם אותו כובע חברתי, לעשות למען הזולת, לטפל בחלשים". ניתן לומר שההתנדבות, שזורמת בעורקיו של אסייג מנערותו, הפכה לחלק מהדין אן איי שלו.
אסייג, נשוי לסיגל, שלמדה במקיף ג', שכבה מתחתיו, והייתה החניכה שלו ב"נוער העובד". יש להם בת (26) ו2- בנים (24 ו-22). אסייג עצמו הוא הבכור מבין חמישה אחים, שנולד וגדל ברובע ו', בו למד בביה"ס היסודי "שקמים". בעוד שהמחזורים שקדמו למחזור שלו בביה"ס , עברו ללמוד במקיף א', המחזור של אסייג, עבר ללמוד במקיף ג' (בו, למען הגילוי הנאות, הייתי במהלך שנות לימודיו, המחנכת שלו).
בתקופה זו הוא החל, הלכה למעשה, בפעילות הפוליטית שלו, כשסייע בתקופת הבחירות המוניציפליות למנהל המקיף, אריה אזולאי, להיבחר לראש העיר השלישי של אשדוד. במקיף ג' הוא גם שבר תקרת זכוכית, כשהיה התלמיד הראשון ממגמה מקצועית (מסלול מסמ"ר במגמת "קירור ומיזוג אוויר"), שזכה לתמיכה אדירה ונבחר ליו"ר מועצת התלמידים, באמצעותה חולל מהפך.
הוא מספר שכמי שבא ממשפחה קשת יום הוא לא יכול היה לשלם עבור כרטיס למסיבות שארגנו במקיף, או ליתר דיוק, קנו. "כיו"ר הנהגתי, יחד עם חבריי במועצת התלמידים, פעילויות זמינות לכולם, כשהפקנו בעצמנו את המסיבות, כמו למשל את מסיבת פורים המפורסמת״.
בצה"ל, בשירות הסדיר ובהמשך במילואים שירת אסייג כטנקיסט, בחיל השריון. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר הוא הקים את "פוטו דוד אסייג", אחד מעסקי הצילום הוותיקים בעיר. במסגרת עיסוקו, בא אסייג, הצלם המיתולוגי, במגע עם רבים מתושבי העיר, שמגדירים אותו כ"איש של אנשים". סיטואציה זו מאפשרת לו להקשיב לרחשי ליבם של התושבים ולהיות מודע להלך הרוחות בעיר.
לפני 25 שנים, התמנה רס"ן אסייג במסגרת המילואים ל"מודיע נפגעים". תפקידו, שנחשב לקשה ורגיש ומצריך השתלמויות ועדכונים, להודיע לבני משפחתו של ההרוג או הפצוע קשה, את אשר אירע ליקירם. למרות שהיה יכול כבר מזמן להשתחרר מהמילואים, הוא התנדב להמשיך ולשרת במילואים וגם בימים אלה הוא מכהן בתפקיד המדובר. הוא עומד בראש צוות, שכולל שני חיילים נוספים, והוא אחראי על האזור שמאשדוד דרומה. לפני שנתיים הוענקה לו תעודת הצטיינות, מיחידת "קצין הנפגעים" של צה”ל.
החיידק הפוליטי, כאמור, החל לקנן בו עוד בנערותו, כשהיה תיכוניסט ומדריך בתנועה. הוא משמש כראש המטה של "המחנה הממלכתי" בראשות בני גנץ, באשדוד, מאז הקמתו. הוא גם נמנה על מארגני ההפגנה נגד הרפורמה המשפטית, שהתקיימה ברחבת העירייה גם במוצ"ש האחרונה, זו הפעם ה-30.״כשהתחלנו בהפגנות היו חיכוכים עם המתנגדים לנו, שהגיעו וניסו לשבור את רוחנו. עד מהרה הם הבינו שנהיה שם כל מוצ"ש וכיום מגיעים רק בודדים מהם" אומר אסייג.
ובחזרה לפוליטיקה המקומית. אסייג, שקיבל את ההחלטה להצטרף לרשימתו של נכט, בתמיכת בני משפחתו, מודע לכך שתפקידו של חבר מועצה, שהוא ללא שכר, דורש השקעה רבה ולעיתים הוא עלול להיות אף כפוי טובה. עם זאת הוא נחוש לפעול לטובת העיר ויש, לדבריו, הרבה מה לשפר.
"אשדוד הפכה לעיר של עסקנים וקבלנים, ויש לשנות בה את סדר העדיפויות", הוא אומר. לדעתו, אלי נכט, יכול לעשות זאת, וזאת לנוכח הישגיו במהלך כהונתו הקצרה יחסית, כסגן ראש העיר. לדברי אסייג, ביכולתו של נכט, שמתמודד לראשות העיר, להנהיג את העיר ולקדם אותה. זו, הוא מוסיף, ההזדמנות לרענן כוחות, להכניס אג'נדות חדשות. אסייג מודאג מאוד מהגירת הצעירים מאשדוד "ילדיי הם דור שלישי באשדוד והחשש שלי הוא, כמו של הורים רבים אחרים שאנחנו פוגשים בחוגי בית, שיעזבו את העיר״.
יש לו ביקורת על מערכת החינוך העירונית ועל התשתיות שלה. "הייתי יו"ר ועד הורים במקיף ג', בו למדה ביתי ורק אז הבנתי כמה המערכת תקועה. פיזית, לא השתנה במקיף כמעט דבר. מגרש הספורט של ביה"ס, בו שברתי את היד בהיותי תלמיד, נשאר כמו שהיה בזמני. רק אחרי מלחמת עולם עם העירייה באו ושיפרו אותו". בניגוד לזמנו כתלמיד, הוא אומר, מערכת החינוך שמה דגש על אחוזי ההצלחה בבגרות, המגמות המקצועיות נעלמו ולא עוסקים בהקניית ערכים. אין אוניברסיטה, והצעירים עוזבים".
