השבוע חווינו שבוע גדוש באירועים בלתי צפויים, סופת ברברה שהגיעה אחרי שבועות של שמש ורעידת האדמה
הקטלנית בטורקיה, שהיא אסון של ממש והשפיעה גם על הרבה ישראלים. בנוסף, חגגנו את חג האילנות היפה, המסמל את התודה והברכה לכל מה שארצנו מצמיחה. תשאלו מה הקשר ביניהם מלבד העובדה ששלושתם חלו באותו שבוע? "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,ט), תראו כמה נשאר רלוונטי הפסוק התנכי היפה וכל פעם מקבל משמעות חדשה ומותאמת לחיים הנוכחיים שלנו.
העץ עלול ליפול גם באופן פיזי וגם מטאפורי. הרי זה הטלטול של השטיח מתחת לאדמה. בין אם אדמה רועדת
או סופה מטלטלת ענפים או העץ שצמח מתוך האדמה שנגרפה ונעדרה עד שנמצא בה המקום האידיאלי לזרעים
הנשתלים בה. כאשר אדם חש ששטיח נשמט מתחת לרגליו הוא בסערת רגשות. אין לו מושג מה לעשות, לאן ללכת, איך להמשיך משם. הוא רוצה לפסוע אך רגליו נטועות עמוק. כל צעד נדמה לו כצעד של פיל בתוך ביצה טובענית, כאילו אין סיכוי להיחלץ.
הוא לוקח את כל האפשרויות השליליות בחשבון, חושב מה עלול חלילה לקרות ולהיות, פוחד שמא ילך אחורה
במקום ללכת קדימה. הוא מכניס לראשו מפלצות שהן מחשבות מעוותות. שכביכול לוחשות לו בארס: "אתה לא תצליח", "חבל על המאמץ". הוא שוקל אם בכלל שווה כל מה שעבר ומה שינסה לעשות או שיזרום. אומרים לו לזרום, ללכת עם העדר, מפרים את שלוותו ומוחקים סימנים של הצלחה או סיכוי.
אך שם טמון אותו זרע קטן שילך ויגדל. שם האדם יכול לאפשר לניצוץ הקטן לגדול ולסייע לו. שם מתוך הריסות נפשו אדם ימצא כוחות וימשיך, כי הוא אדם. והאדם מסוגל לקום וליפול ולקום. לקבל כוחות מלמעלה ולהתרומם מכל מצב. להיות כעץ נטוע עמוק ולא לתת לרוח לסחוף אותו. לנגב דמעות ולחייך. והחיוך יוליד ניסיון והניסיון יוליד סיכוי. והסיכוי יכפר על הסיכון ויוליד הצלחה קטנה. ואתם זוכרים, כל דבר מתחיל בצעד קטן קטנטן.
לכו על זה…
