בחודש הזה זוכר כל יהודי את חורבן בית המקדש,
אם אתה חרדי, דתי, חילוני, זה לא משנה ממש.
נולדת יהודי, וגם אם תתכחש לבריאה ולבורא עולם,
זה לא ממש משנה, כי האלוקים הזה קיים.
וגם אם אתה אדם לא מאמין באלוקים,
אתה לא יכול להתעלם מההיסטוריה ודברי הימים.
טיטוס אמנם הוביל את הרומאים לכיבוש ירושלים ושריפת הבית השני,
אך הפילוג והשינאה בעם, הם שגרמו לחורבן האימתני.
ואני מביטה סביבי בשבועות האחרונים,
ולעיתים האנדרלמוסיה חוגגת ולא לכל יש פתרונים.
והקורונה הזאת, כנראה הגיע כדי להישאר,
חתמה פה קבע, לא מוכנה לעזוב, לא מוכנה לוותר.
ואני שומעת את הזעקה מסביבי ואת האנשים שאומרים שהפרוטה לא מצויה בכיסם,
ואני לא יכולה שלא להביט על כל התמונה ולתהות על קנקנם.
כשאני רואה את רותי/יפה/שושנה לדוגמא, שבוכה שאין לה כסף לקנות אוכל לתינוק,
ואני רואה את הגוונים העשויים היטב בשיערה, איני יודעת אם לבכות או לצחוק.
מישהו שכח ללמד אותה כניראה על סדרי עדיפויות,
בזמנים קשים רותי, צריך לדעת איך לחיות.
עושה רושם שכל העם הזה הפך בין לילה לאומנים ופועלי במה,
שעושים לאחרונה כל כך הרבה רעש, ומניפולציה עצומה.
אז אתחיל במוכרים יותר, בעיני 'סלב' לעניים,
אבל זה עולמם הריקני, זה מה שהם יודעים.
עומד לו יובל המבולבל, דמות נערצת על פעוטות בישראל,
עומד לו בהפגנה בכיכר ואת המוח אשכרה מבלבל.
האיש שכבר יותר מעשור מגלגל מיליונים על גבי מיליונים,
האיש שגר בארמון שן, משל נולד לאחת ממשפחות האלפיונים.
האיש שהפך גיבור של כל ילד קטן,
שלקח כמויות של סם, שמין הסתם על ידי הורי הילדים מומן.
האיש בוכה בכיכר שמצבו לא קל,
חצוף שכמותך, בושה מהלכת, יובל המבולבל.
ויש לו חבר, עוד גיבור ילדים הזוי,
'רוי בוי' שמו, שהשבוע הופץ סירטון בכיכובו, גזעני ובזוי.
ובסירטון הוא אומר לילדיו להאכיל ילדים בדואים, משל היו קופים על עץ,
איש קטן וגזען, עכשיו מבקש סליחה וטוען שהתלוצץ.
ומי מליץ היושר של הגזען התמים?
יובל המבולבל ידידנו משכבר הימים, זה שהצחיק ילדים לצד נטילת סמים.
ועומד לידו בכיכר משה דץ ובנו עומר, 'עאלק' שחקן, שגם הוא בוכה וטוען שלא עבד מזמן…
אז אני רוצה לפנות לכל השחקנים מכאן.
יש לי בן נחמד שעובד במפעל,
עבודה סיזיפית, לא קלה בכלל.
לילד הזה יש תכונות נפלאות,
ילד מקסים עלם חמודות.
אף אחד מכם לא עולה עליו בשום קריטריון,
ואם הבן שלי עובד במפעל, כל אחד מכם עאלק שחקנים, יכול לעשות זאת בשמחה ובגאון.
באחד הטורים האחרונים כתבתי על שמיר, האיש הכעור שאת פיו בלי הפסקה מנבל,
האיש שהמליץ להרוג ראש ממשלה בישראל.
והנה השבוע התוודענו לאחד מחבריו העלובים והבכיינים,
אמדורסקי, שהתראיין בחמת זעם, כמו אחרון העבריינים.
טינף את פיו, קילל את ראש הממשלה בעיניים יוקדות משינאה תהומית,
והם ממשיכים לומר שזו לא הייתה הפגנה שמאלנית.
כשהקשבתי לאיש העלוב, המתוסכל והממורמר,
כשראיתי את ההשתוללות של האנשים ברחוב רוטשילד ובכיכר,
אני ראיתי הפגנת שמאל לכל דבר ועניין,
אני ראיתי שינאה מפחידה ומאיימת שחבל על הזמן.
לא ראיתי את אותם אנשים שאין אוכל על שולחנם, את המסכנים,
ראיתי במו עיני קבוצה גדולה של מפגינים עוינים.
אנשים שבשם הקורונה ובשם האבטלה,
החליטו בכל דרך לנסות ולהוריד מהשלטון ראש ממשלה.
אני לא רוצה להיות נביאת זעם, שרואה שחורות,
אבל, אין ספק שמשהו רציני ביותר עומד לקרות.
זה כבר לא עניין של מי טועה ומי צודק,
פשוט יש פה מחול שדים מלא שינאה והסתה והעולם מסביב שותק.
אנחנו נמצאים בימים של בין המצרים…
וטוב נעשה אם נביט במראה ונראה איך אנחנו נראים.
