ליאור יעקובוב, רק בן 21, מאשדוד, ומצליח ל'שגע' את הרשתות החברתיות בסרטונים והרצאות שהוא מעלה. הוא עתיד להשתחרר מהצבא בשבוע הבא, מגדיר את עצמו כאמן חושים, ומעלה לרשתות את הסרטונים שצוברים עוקבים רבים ברשתות החברתיות בטריקים של קלפים, קריאת מחשבות, ומצלם אנשים מופתעים ברחוב באופן ספונטני.
יעקובוב למד בבי"ס 'היובל' ובתיכון מקיף ז'. בצבא שירת בתפקיד מסווג, וגם עסק בפיתוחי אפליקציות. הוא בנם של פבל ואולגה, מעצבי וילונות מחנות "חלום הבית" בכיכר הסיטי באשדוד.
ליאור, איך כל "השגעת" שלך ברשתות החלה?
"תמיד היה לי את הקטע של להסתכל על אנשים טיפה אחרת, לחשוב איך הם חושבים, למה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים ולרצות להשפיע על זה. בהתחלה הייתי עושה ניסויים על אמא ועל אבא, לפעמים איתם זה לא היה עובד. על אנשים אחרים שהם לא מהמשפחה זה כן עבד, כי אבא תמיד שיחק איתי בחזרה. כשהתבגרתי, נכנסתי ממש לעולם של קסמים, ואת הקלפים גיליתי כשלמדתי לבגרויות בגיל 17. במקצועות ההומניים היה לי יותר קשה להתרכז ואז הייתי מרים חבילת קלפים ומתעסק איתה, מוטוריקה עדינה, וזה היה עוזר לי להתרכז וללמוד בעל פה".
וכבר ידעת שתרצה לאמץ זאת כמקצוע?
"לא. בהתחלה זה היה תחביב רגיל. לא חשבתי לקחת צעד אחד קדימה, עד לגיל 18. בטיול שלפני הצבא, עברתי תאונה עם טרקטורון בזקינטוס, ביוון. זה היה בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, נסענו לכיוון הים, הכבישים שם משובשים לא כמו בישראל ונפלנו לתוך תעלה ואיבדתי שליטה, התהפכתי במהירות די גבוהה, היו לי נקעים ביד ופגיעה ביד שמאל ארבעה שברים, אצבע האגודל התרסקה לגמרי. ביוון חשבתי שזה משהו פשוט שאפשר לתקן, אבל בארץ הבנתי שהמצב לא טוב. אושפזתי ולקח לי בערך שנה לשקם את היד אחרי שלושה ניתוחים".
ואני מניחה שלא היה קל לך עם הקלפים.. עם יד פגועה..
"נכון. בתקופה הזאת, הייתי מוגבל מאוד מבחינת היד עם משחקי הקלפים והיה לי המון זמן פנוי להתעמק ולקרוא חומרים. כך הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות תמיד. קראתי המון, ראיתי סרטונים, למדתי כל מה שאפשר".
ואז יצאת לרחוב לצלם..
"כן, לצלם ספונטני אנשים, וגם חברים ובני המשפחה. ניסיתי הכל וצילמתי הכל וזה הלך והתגלגל קדימה. הבינו שבאמת יש פה משהו".
איך אנשים מגיבים?
"בדרך כלל חושבים שהכל מסוכם מראש. לא מאמינים שבאמת אני עושה הכל במקום ומול עיניהם. לוקח זמן לשכנע אותם. אני התעמקתי בלימוד של שפת הגוף וקריאת המחשבות ולכן הם כל כך מופתעים מהסרטונים".
מעריץ את ליאור סושרד
אז אתה עושה מזה קריירה? התחלת להופיע?
"עד עכשיו הופעתי הרבה בבסיס בפני חיילים, באירועים פרטיים. כמובן כשאשתחרר, אקח את זה צעד קדימה. המטרה היא לגדול ולהתפרנס מזה, בהחלט".
ולא יותר בטוח להתפרנס מפיתוח אפליקציות?
"זה תחום מעניין שנחשפתי אליו בצבא. אבל אני אוהב את הקסמים ואת אמנות החושים וזה מה שאני רוצה לעשות. זה לא רק בידור. מבחינתי אמן חושים יכול לעשות הרבה מאוד דברים, כמו שיפור חיים של אנשים, סוג של מנטור, קריאת שפת גוף ואני הולך להרצות על זה".
ויש אני קוראת גם תגובות לא טובות?
"יש הרבה שמסרבים להאמין שיש דבר כזה אמן חושים. אנשים ראו הכל ברשת, תמיד חושבים שמנסים לעבוד עליהם ולגלות איך עושים טריקים. אם אני קורא למישהו את המחשבות הם בטוחים שזה סוכם מראש".
וההורים, לא מנסים לשכנע לכיוון אחר?
"אבא מאוד תומך. אומר לי תמשיך ללכת בדרכך עם מה שאתנה אוהב, ואל תפסיק אף פעם, הוא סומך עליי ויודע שזה מה שהחלטתי".
איזו דמות אתה מעריץ מהתחום?
"ליאור סושרד כמובן. גם נפגשתי איתו והוא נתן לי הרבה עצות והכוונות בתחום. מומחה ענק בתחומו שכל דקה אתו שווה זהב".
מה הלאה? טיול אחרי הצבא כנראה כבר לא יהיה..
"כן, הפעם אין, בגלל הקורונה. בינתיים אעזור לעסק של המשפחה, שנפגע קצת בגלל הקורונה. צריך לתת יד בעבודה ואחר כך נראה. ברור שאכנס לעוד הרבה צילומים של קטעים שיהיה מיוחד לעשות כבר חשבתי על זה, יהיה מאוד מפתיע".
טוב חייבת לשאול.. על מה אני חושבת עכשיו?
"על להכחיש את הדבר הבא שאני אגיד לך. זה מה שכולם חושבים כשהם שואלים אותי את השאלה הזו..".
ושאלה אחרונה, בתקופה הזו, מה אמן חושים חושב שצריך לעשות?
"אני מאמין בבורא עולם שהוא טווה עבורך את הדרך הספציפית. אני רק בן 21 ולא בטוח שאני האדם הנכון לומר מה לעשות. מה שאני מרגיש, שצריך להקשיב להנחיות, זה ייגמר בקרוב, נעבוד קשה, נחרוק שיניים ונאמין בטוב".
