המלחמה בעזה נמשכת כבר יותר ממאה ימים. בעת כתיבת שורות אלו כבר נודע על מבצע חילוץ הירואי של שני חטופים ועדיין כ-134 חטופים נמצאים בשבי חמאס בעזה ואלפי חיילים גיבורים שלנו מגוייסים, לוחמים בסדיר ובמילואים.
הם עוברים ימים קשים ומאתגרים ואינספור תקריות, על רובם אנו בכלל לא שומעים. לצערנו, התקריות המתוקשרות הן הקשות יותר, אלו שגובות חיים של החיילים האמיצים ומותירים עוד משפחות שכולות בעם ישראל.
את הראיון הזה ברוך השם אני עושה עם חייל שלנו שלחם בעוז מתחילת המלחמה וניצל מתופת חיה, בה נהרג חברו. הוא אמנם פצוע, אך אין לי ספק שיחזור לרוץ בחיים, תרתי משמע. כאמא לקצין באוגדת עזה וכמו כל האימהות לחיילים בימים האלו, אני נושאת תפילה עבור כולם.
פינוי תחת אש בלתי פוסקת
לירן רווח בן ה-22 מאשדוד, למד במקיף ג' ולאחר מכן שירת בצנחנים. אימו רחל עובדת במקיף ז' ואביו פנסיונר של ׳אגד׳, שבעבר היה אחד השחקנים המיתלוגיים של הפועל אשדוד בכדורגל, ניסים רווח. יש לו שני אחים גדולים, סטודנטים באקדמיה.
לירן ויתר על טיול בדרום אמריקה כדי להתייצב למילואים ונתן את כל כולו מיום שבו נקרא להתגייס. לירן הוצב תחילה בגבול הצפון אך ביקש לעבור לעזה לאחר שחבריו הטובים נפגעו בשביעי באוקטובר והוא ביקש לסגור מעגל.
בימים אלו הוא מאושפז בבית החולים תל השומר עם פציעה קשה ברגל ימין, לצד חברו הלוחם אלעד (27) שנפצע גם הוא ברגל ימין, לשניהם פציעה חודרת מגוף זר בירך שפגעה בכלי דם.
התקרית בה נפצעו החלה כאשר היו באמצע משימה שנמשכה עד ליום המחרת. כאשר נכנסו לפעילות בבוקר ובעת חלוקת המשימות לצוות, הפתיע אותם פיצוץ עז. כולם ראו "שחור בעיניים" ובדיעבד מסתבר שמחבל הניח מטען סמוך למקום.
למרבה הצער, רס"ל (מיל') עמיחי ישראל יהושע אוסטר ז"ל נהרג בתקרית, ולא פחות מ- 11 לוחמים נפצעו בדרגות שונות. אלעד נפצע כאמור ברגלו הימנית אך חשב קודם כיצד יוכל לסייע לחבריו. כאשר הבין שפציעתו אינה מאפשרת זאת, הניח חוסם עורקים והמתין , אך אז הבחין שהמצב מסביב מורכב יותר והחל לסייע, אם בעצות ואם באביזרים שהיו עמו.
גם לירן לא טיפל קודם בעצמו אלא חיפה על חבריו באדרנלין שוצף, ורק אז הבחין שמכנסיו ספוגות בדם והוא פצוע. לירן ראה בעיניים פקוחות ובהכרה מלאה את הפינוי המוסק תחת אש בלתי פוסקת ורק כשהגיעו לבית החולים הדסה עין כרם הרשה לעצמו לעצום עיניים ולנשום לרווחה.
כעבור זמן גילו השניים שהם מאושפזים זה לצד זה בהדסה, שם טופלו תחילה במחלקת הטראומה והאורתופדיה ולאחר מכן כאמור עברו לתל השומר.
לירן עם השר גלנט שהגיע לבקרו בבית החולים (צילום: דוברות הדסה)
שיקום קשוח וחלום לרוץ מרתון
לירן רווח, לפני הכל מה שלומך פיזית?
"בסדר, אני עדיין בשיקום בתל השומר, עברתי ניתוח אחד ברגל ימין ואני מתאושש, אני חוזר לשיגרה, לאט לאט. עכשיו אני כבר לקראת סוף האשפוז, בקרוב עובר לשיקום יום ואז לתרגילי פיזיותרפיה".
ולאן אתה מכוון?
"פיזית לחזור למה שהייתי, לרוץ, לגלוש.. "
איבדת גם חבר לוחם. איך מתאוששים מנטלית?
"וואלה לא קל האמת.. זה מקרה קשוח.. אבל אין מה לעשות, אין ברירה, נבריא ונחזור יותר חזקים".
איך הרגשת כששמעת על חילוץ החטופים?
"וואו מעולה. ככה זה צריך להיות, שצה"ל ימשיך לעשות את העבודה שהוא יודע לעשות".
עצרת טיול כדי להתגייס, תחזור לחו"ל?
"כן, ברור שאני רוצה לחזור לטיול, אני עוד לא יודע מתי ולאן".
אתה כבר עומד על הרגליים?
"לא כראוי.. הדרך עוד ארוכה".
מה הדבר הראשון שתעשה כשיסתיים השיקום?
"מרתון בראש ובראשונה, הראשון שיבוא".
ויש חברה שתלווה אותך בשיקום או עוד לא?
"עוד לא.. קשוח עכשיו".
(אז מי שרוצה לתמוך בלוחם בשיקום וגם למצוא חתן אולי זו ההזדמנות…)
איך אתה מתעודד בשעות החשוכות?
"חברים, משפחה, אני לא לבד".
חושב להבריא ואז לחזור למלחמה?
"אי אפשר לדעת, אם יהיה גיוס בצפון אני לא שולל שום דבר."
ומה אמא אומרת על זה?
"אמא לא בעניין שאחזור, היא דואגת, אבל יש דברים מעלינו.."
מסר לסיום?
"עם ישראל חי". אמן.
