"יוצא לדרך חדשה-מהפכה עושים באהבה." כך מודיע הבוקר מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה מוטי מלכא ובזאת תם פרק ארוך של מלכא בתחום התרבות באשדוד. אתמול לאחר מו"מ ארוך בינו לבין הנהלת העיר הגיעו הצדדים לפשרה והוא קיבל תנאי פרישה מכובדים שטרם פורסמו.
יצויין כי הייתה תמימות דגים לפטר את המנכ"ל בשל מערכת יחסים עכורה מאוד בינו לבין לסרי חבר ילדות שלו והמנכל בן עדי. נגד מלכא הוצאו דוחות ביקורת קשים שעוד מתבררים. מה שנקרא מלכא הקדים את פיטוריו ולהנהלת העיר וחקאש העיר זה עשה גם שקט נפשי ומשפטי.
הפוסט של מלכא
״הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים…..
והימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים שיהיו רכונים
שיהיו מעלינו …. ״ במילותיה של עידית פאנק.
המבנה הארכיטקטוני המרהיב של המשכן לאמנויות הבמה באשדוד הינו פרי יצירתו של האדריכל חיים דותן, שהיה ״תקוע״ שנים רבות כפיל לבן ואני התבקשתי לדאוג לפתיחתו כמנהל הקמה. ב-2012 נפתחו שערי המשכן לפעילות תרבות עם היצע תרבותי עשיר לכל הקהלים באשדוד והסביבה.
עם אלפי מנויים במגוון הסדרות בכל תחומי אמנויות הבמה,
המשכן היה לספינת דגל משמעותית בחיי התרבות באשדוד בפרט ובארץ בכלל. גם בזכות שורת הפסטיבלים שזכיתי לייסד:
פסטיבל מדיטרנה,
פסטיבל אושפיזין, פסטיבל תור הזהב ופסטיבל אשדודשירה.
זאת לצד ניהול האמפי כשאומנים מובילים מהארץ וממדינות הים התיכון התארחו במופעים מרהיבים עם קהל אלפים.
אשדוד היתה לשחקן מוביל בשדה התרבות בארץ.
חבריי הנפלאים לעבודה במשכן סייעו בידי בנפש חפצה ובתודעת שירות ראוייה להערכה. מקצועיות ומצויינות לצד חיוך תמידי היו נר לרגלנו. ב״ה יש שכר לעמלנו.
אני יוצא לדרך חדשה בשדה התרבות. זה ככל הנראה ייעודי בחיים.
כיתה יוד, בית הספר מקיף ב׳ בניהולו של בצלאל שפרן האגדי. שיעור הסטוריה ותולדות עם ישראל עם המחנך הדגול יצחק בלנקשטיין מבארות יצחק. ״המורה בלנקשטיין, אתה עושה צחוק?!, למדנו 5 שיעורים מרתקים על יהדות מזרח אירופה ואתה עכשיו מדלג על הפרק של יהדות ספרד?!
איזה מזל ששאלת מוטי, ענה המחנך האהוב, אני מקווה שאתה מוטי ואתם התלמידים, תכתבו בעתיד באופן ראוי את הפרק הנפלא של יהדות ספרד. בעליבות שבה הוא כתוב בספר הזה כך צריך לעשות״ וקרע את שלושת עמודי הפרק על יהדות ספרד.
היה זה אירוע מכונן שישב לו אצלי במשמרת ולימים זכיתי לממש תפילתו זו של המחנך האהוב הזה.
ואז מגיע רבי מאיר עמר ז״ל, החזן והפייטן הדגול מבית הכנסת של ילדותי ״זרע אברהם״ ברחוב משמר הירדן ומבקש לחדש את מסורת שירת הבקשות. למזלי כי רב, יו״ר הנהלת מתנ״ס תקוותנו אותו ניהלתי היה רבי אליהו בן-חמו זצ״ל, פייטן וחזן בחסד בזכות עצמו ובתמיכתו הגדולה של ראש העיר דאז אריה אזולאי, ייסדנו את המרכז לפיוט ושירה-אשדוד ב-1988. סמי אלמגריבי האומן הדגול ולצידו רבי מאיר עמר הובילו את הצד האומנותי כשבהמשך נטל השרביט הפייטן רבי דוד אדרי מגדולי מנחילי מסורת הפיוט ושירת הבקשות.
במסגרת המרכז הקמנו את התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. עליה נצחו בגאון ד״ר אבי עילם אמזלג ואחריו שמואל אלבז. ובהמשך:
- תחרות העוד הבינלאומית ע״ש סמי אלמגריבי.
- פסטיבל אשדודשירה.
- תחרות הקמנג׳ה ע״ש ישועה אזולאי.
- פרס תור הזהב.
- פסטיבל מדיטרנה הבינלאומי למוסיקה , קולנוע וטעמים ממדינות הים התיכון.
- פסטיבל אושפיזין מוסיקלי.
- פסטיבל תור הזהב.
- הכנס הבינלאומי לתרבות ומוסיקה אנדלוסית- לוד.
- מטרוז- המרכז למוסיקה אנדלוסית ולפיוט בישראל.
את כל אלה זכיתי לייסד בעזרתם ותמיכתם של רבים וטובים מאשדוד, מהארץ ומקהילות ישראל במונטריאול, זנבה, פריז, ניו יורק, קזבלנקה ועוד. תודתי העמוקה על נדיבותם והרתמותם למפעלי תרבות אלה.
בזכות כל אלה זכינו לשנות ולעדכן את מפת התרבות בישראל ולהעשירה.
תם פרק המשכן לאמנויות הבמה אשדוד. הפנים קדימה עם אנרגיות טובות ותחושת סיפוק מההצלחות שזכינו בהן ועכשיו במלוא המרץ לייסודם ולקידומם של עוד 7 מוסדות תרבות, שאת כולם זכיתי להגות מיד לאחר שזכינו בפרס ישראל על מפעל חיים של הקמתה של האנדלוסית ושגם הם יעשירו את חיי התרבות בארץ .
מהפכה עושים באהבה.
זכיתי לגדול בבית שבו תמיד הייתה מוסיקה , שמחה ואהבה שהרעיפו עלינו, 14 אחים ואחיות, מור-אבי יעקב הסנדלר ז״ל שתמיד המליץ לנו : ״לא חשוב מה תהיה, חשוב שתהיה מצויין במה שתהיה״.
ואימי רוחמה ז״ל שלימדה אותנו תעוזה וניצחון, שלא ידעה קרוא וכתוב ושיחקה בסרטי קולנוע רבים. ״אל תשקעו בכאב או בתקלה, תמיד תתמקדו בפתרון ובעשייה״ אמרה לנו. ״חזאם ראסק״ ( אזור ואסוף עצמך) היתה אומרת כשראתה מי מיוצאי חלציה שהיה מדוכדך.
הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.
חג כשר ושמח לכל בית ישראל ומי ייתן ונזכה במהרה לפדות שבויינו ושלא נדע עוד מלחמה בארצנו.
לו יהי.
ובמילותיה של שמרית אור ובביצוע המקסים של אבי טולדנו:
״לו ניתן לי על חיי לחזור
לסובב את הגלגל אחור,
מה הייתי משנה?
ההייתי משתנה?
זו שאלה שלא אדע לפתור.
לו נולדתי שוב מחדש
מאהבותי הייתי שוב נרגש
לא הייתי מוותר
הן תמיד יפות יותר
אדם שלא אוהב – אדם חלש!
כל חיי, חיי
שוב חוזרים אלי
ממסע בדרך רחוקה
אני חי, חי, חי
והשמש מעלי
עוד תזרח על דרך ארוכה.
לו ניתן לי על חיי לחזור
לסובב את הגלגל אחור
שוב לגעת, שוב לראות,
לא לדעת, שוב לטעות –
תמיד אותה הדרך אעבור.
שלכם, מוטי מלכא
