דני ללוש, מוותיקי העיר נפטר במוצאי שבת לאחר הדרדרות במצב בריאותו בחודשים האחרונים. דני הספיק ב- 62 שנותיו להטביע חותמו על העיר בה גדל וחי. הוא היה בין מקימי רשת המתנ"סים ואף עמד בראשה בעבר.
דני נולד בצרפת והוא בנם הבכור של אנדריי וסילבי ז”ל. בהיותו בן 6 עלתה המשפחה לישראל, הישר לאשדוד והוא גדל ברובע ו' . משפחתו של דני הינה משפחה ערכית ושורשית. הוא למד בבית הספר ׳שקמים׳ ובתיכון מקיף א’. מספר אחיו הצעיר אריה ללוש, שכיהן בעבר כחבר מועצת עיריית אשדוד: " דני היה בתנועת הנוער. הוא היה צריך ללכת לגרעין נח"ל לקיבוץ נחל עוז עם החברה שלו. בפועל בגלל בעיות רפואיות הוא לא גויס לצבא, עשה מאבקים אדירים להתנדב לצבא ולא הצליח. הוא חזר לאשדוד ושימש בתור הרכז של שבט 'דותן' בצופים. כעבור שנה הוא למד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בגיל מאוד צעיר הוא חזר לעיר, והשתלב במערכת הציבורית. תוך שנה הפך למנהל מרכז קהילתי 'קופף' ואחר כך מנהל מתנ"ס ד׳. לאורך כל השנים, דני היה מצטיין ביחסי אנוש מצוינים ביכולת שלו לשתף פעולה עם כל הגורמים ברשות כולל גורמים פרטיים ועמותות. היה באמת אדם אהוב. בהמשך הוא נקרא לנהל את מרכז קהילתי ' בית לברון' שהיה אז מרכז קהילתי בעייתי עם גירעונות. דני לקח אותו ועשה שם דברים מדהימים. הוא מיתג את הבריכה ומאות מתושבי העיר עשו מנויים. הוא עשה דברים שהיו בזמנו פורצי דרך. במקביל, הוא הצליח גם לאזן את הגירעונות וגם לייצר פעילויות חברתיות לטובת התושבים. הוא היה מודל ודוגמה להרבה מאוד אנשים והצמיח הרבה מנהלי מתנ"סים בעיר. גם כשעזב את המתנ"סים באשדוד ועבר לעבוד מחוץ לעיר, שירת ישובים וערים כמו גדרה, אופקים ומזכרת בתיה״. לדבריו של אריה, בשנתיים האחרונות הוא פרש מהעבודה בשל מצבו הבריאותי. ״הוא סבל מסוכרת. עבר התקף לב ואחרי כל בעיה בריאות והוא נאלץ להסתובב עם חמצן עד שנפטר במוצאי שבת. "דני היה האח הגדול שלנו. היה איש משפחה נפלא -לנו כאחים, לילדים שלו ולנכדים. הוא גידל שלושה ילדים נפלאים, אלעד, אסף ואייל. אשתו סופי אשת חינוך מורה לחינוך גופני במקיף ד' . והיו לו 6 נכדים. הנכדים הכניסו בו, בימים הקשים, ובייסורים הקשים שהוא עבר בתקופה האחרונה הרבה מאוד אושר, רוח חיים, והוא אהב אותם. לנו המשפחה דני היה איש מלא הומור. מכל דבר הוא ידע לעשות צחוק.. גם הומור שחור".
את בית המשפחה פוקדים רבים המבקשים לנחם. "אנחנו פה בשבעה נחשפנו לסיפורים, כמה שהכרנו אותו אהבנו אותו והיינו קרובים אליו לא ידענו עד כמה הוא אהוב ונטוע בלבבות של רבים. זה דבר מדהים לראות מנקה מתנ"ס שבוכה, מזכירות ואב בית. לראות שכולם היה להם מין קשר מאוד מיוחד אליו. שהם טורחים לבוא גם אחרי שנים. באים גם מחוץ לעיר. בכל מקום שהוא היה הוא השאיר אנשים שמאוד אהבו אותו. הוא יחסר לכולנו".
גם חבריו הרבים ספדו לו. לינדה כספית מורה ואומנית כתבה "קשה לדבר על דני בלשון עבר. ליבנו של אלי אישי ושלי כואב ומר לנו כל כך! את דני ללוש הכרתי כאשר הכרתי את אלי, האיש שלי, לפני 37 שנים. הם היו חמישה חברי ילדות – דני ללוש, אורי לוי, עמרם פרץ, דן ברונשטין ואלי כספית, גדלו ביחד באותה שכונה ברובע ו'. היו חברים בלב ובנפש. איזה בחור משכמו ומעלה. הוא היה נבון, חכם, צנוע, שקט, אדיב ונדיב, בעל דרך ארץ, על פי החינוך הצרפתי מבית, הושיט יד לכל נזקק וליבו היה זהב! מאוד הערכתי ואהבתי אותו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעולמי עד".
גם יוצרת הקולנוע בעבר מאשדוד אילנית סוויסה ספדה לדני "נשבר לי הלב. דני ללוש הלך לעולמו. מוקדם מידי. מוקדם מאוד. אני חייבת לדני הרבה. אמרתי לו את זה כל השנים והזכרתי את שמו בכל כתבה שסיפרתי על עצמי. אני יודעת שהוא ידע שאני אוהבת אותו ומעריכה. דני המציא עבורי את "חוג לכל ילד" כשאף אחד עוד לא ידע שיום אחד יהיה פרויקט כזה. הייתי בכיתה יא', לא היה להורים שלי כסף מיותר לחוג לתיאטרון (ואבא שלי גם ככה לא היה מאשר לי ללכת לחוג הזה, הלכתי כשרק אמא שלי שותפה לסוד) ודני אמר: תגיעי, תצטייני, תוכיחי שאת יכולה, זה יהיה התשלום שלך. אח"כ גם שכנע את אבא שלי ואת הרב קאפח שאופיע בהצגה וכופף למעני את התלבושת של "החתול במגפיים", התפקיד הראשי שזכיתי בו והייתה תלבושת אחת צנועה עבורי, שמתאימה לבת אולפנא ואחרת פחות צנועה של הדאבל קאסט שלי שלמדה במקיף כללי. מאוחר יותר, כשהייתי בסוף לימודי בחוג לתיאטרון באוניברסיטה דני אמר לי להגיע לאופקים ולהקים קבוצת תיאטרון למבוגרים. אני אמרתי שאני עדיין לא יודעת לעשות את זה והוא אמר: ברור שאת יודעת! ואני הגעתי מתל אביב לאופקים רק כי דני אמר לי. ומאז ועד היום אופקים זה מקום ששמור בליבי וממלא אותי עוצמה וכוח. דני הטוב והנדיב, היה דוגמא עבור דורות רבים של מנהיגים צעירים ומנהלי מתנ"סים לאיך להוביל קהילה, דוגמא חיה לאיך מייצרים חיבור אמיתי ומיידי עם אנשי השכונה. הוא היה איש שלימד איך מרימים מיזמים גם כשאין תקציב, מנהיג שידע להעניק תמיכה שקטה במשפחות שזקוקות לסיוע בלי הרבה ועדות והשפלות. דני הלך מוקדם מידי, אבל כל המעשים שלו ואלפי ילדים וילדות שגדלו על ברכיו, כמוני, יזכרו אותו לנצח.". דני השאיר שלושה אחים: רותי שטר , אריה ללוש ואורן ללוש. אישה, שלושה ילדים ו-6 נכדים. יהי זכרו ברוך
