בשפה מקצועית, חשוב לתת לילדים לגבש זהות ולצאת לעצמאות משלהם, אך בשפה הורית ובתרגום פשוט, לפעמים כמעט משתגעים מרוב שהמתבגרים עושים לנו בית ספר.
ובכל זאת, יש בגיל הזה ובתקופה הזו המון קסם, את רואה איך הקטנים שגידלת מתעצבים והופכים לאנשים בפני עצמם ומגבשים לעצמם דעה ועמדה ומגמה וטעם אישי, וכן, בהחלט הרבה סיבות בגיל הזה לטפוח לעצמנו על השכם.
ומה בכל זאת יכול לעזור לנו לעבור אותו ברוגע? שישה טיפים מנצחים:
* להיות מודל ודוגמא
המתבגרים רואים אתכם גם כשהם לא ממש מסתכלים והעיניים בטלפון. לכן כל מה שתרצו להעביר להם, יישמו בעצמכם וזה ישפיע בשלב כלשהו.
*להקשיב בלי הסחות דעת
זה בסדר אם שאלתם עשר פעמים מה נשמע? וקיבלתם בתשובה המהום או "סבבה" קטן. לא לדאוג. המשיכו לשאול ותיווכחו לגלות שהם יגיעו אליכם מיוזמתם ויספרו משהו. ואז, גם אם לא תבינו או לא תסכימו או תהיו עסוקים, עיזבו הכל והקשיבו. זה פתח נפלא לשיח עתידי.
*הומור וצחוק בכל הזדמנות
כן, גם עליכם, גם אם יאמרו שאתם דינוזאורים ויצחקו בכל פעם שתציבו גבול שנראה להם ארכאי. הקפידו לשלב המון הומור בבית, אך היזהרו בשום אופן לא לצחוק עליהם אפילו בטעות או מבלי להתכוון כי מדובר בגיל סופר רגיש וטעון.
*אפשרו להם למרוד
לא, לא טעיתי. אם תאפשרו למרוד בקטן לא תקבלו מרד גדול ועוצמתי. זה יכול להיות מרד שלא ללבוש סוודר גם כשקר או לחזור טיפה יותר מאוחר או לא לסדר את החדר בדיוק כשביקשנו. אפשרו להם מרחב מרידה.
*הציבו גבולות
בכל זאת, ובכל מצב, הציבו גבולות בהתאם לנקודות המהותיות ביותר עבורכם. לא בכל נושא, אך כן בהתמדה ובצורה רגועה ומתוך הסבר כנה שזה למענם.
*אל תתעקשו לעשות פדיחות
נו באמת, זה הגיל הכי נפיץ עבורם כשהם בטוחים שכל חצ'קון הוא סוף העולם, אז למה להשתדל לעשות פדיחות? צמצמו סיכונים והרבו שיח פורה, הומוריסטי, חיובי ומכיל. גם זה יעבור.
