ועדת הערר קיבלה את ערר עמותת "אדם טבע ודין", "הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד" ודוד כהן, נגד עיריית אשדוד והיזם יעקב אברהמי מ"אופק השקעות", בעניין יוזמת המלונות בחוף ׳לידו׳. ההחלטה קובעת לראשונה, שמימוש תוכניות ישנות לפיהן ניתן היה לבנות במרחק של פחות ממאה מטר מהים, מוטל בספק. זאת בהסתמך על הדין הישראלי, שהתכנון בחוף הים צריך להיעשות תוך מתן דגש ובכורה לחשיבותו של החוף עבור כלל הציבור. לכן קיומן של תוכניות תקפות לא מחייבות אישור של תוכניות נוספות ש"מגדילה את הכדאיות הכלכלית".
תוכנית פרויקט מתחם המלונאות בחוף ׳לידו׳ כוללת הקמת מלון בן 120 חדרים, בגובה 4 קומות, עם שימושים ציבוריים בקומת הקרקע, על מגרש בשטח 4.5 דונם, במרחק של 66 מטר מקו המים, ותוכנית נוספת לבניית מלון עם 84 חדרים, בגובה 4 קומות, על מגרש בגודל של כ־3 דונם, במרחק 62 מטר מקו המים. התוכניות המדוברות, שנדונו לאחרונה הן ניסיון לתוספת זכויות, לתוכניות שאושרו ב-2004 וב-2015.
תזכורת: ביולי 2021 החליט ה"וולחוף" (הוועדה לשמירה על הסביבה החופית) לדחות את שתי התוכניות, אך במרץ, שנה אחר כך, אישרה ועדת הערר של המועצה הארצית את התוכניות. זאת בהתבססה על כך שבפועל, תוכנית הבינוי במקום כבר אושרה, שהתכנון תקף ושהתוכניות המוצעות מבקשות לטייב. החלופה, קבעה המועצה, אינה השבת החוף לציבור.
שתי התוכניות הועברו לוועדה המקומית אשדוד, שאישרה אותן להפקדה, במרץ 2023, זאת אחרי שדחתה את ההתנגדויות שהוגשו להן. בערר שהגישה "אדם וטבע ודין" נטען ש"חלק מהנימוק לדחיית ההתנגדות לתוכניות הוא החשש מתביעות פיצויים. ברור כי אם יאושרו התוכניות יגדל השווי הכלכלי של המגרשים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד תמנע מלפגוע בהם לאחר עליית מפלס המים על מנת שלא לשלם פיצויים והפגיעה תהיה בציבור שחלקי חוף ימנעו ממנו". העוררים סברו שנכון היה אם העירייה היתה פועלת להעברת הזכויות למגרש שממוקם מזרחית לאתר המלון, שהוא בבעלות רמ"י (רשות מקרקעי ישראל). בערר אחר הם הוסיפו
כי "אין לעיר אשדוד תוכנית מתאר חדשה ועל כן הקבלנים ויזמים קובעים את הבנייה. גם במקרה זה גדל מלון בן שתי קומות למלון בגובה חמש קומות הכולל 120 חדרים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד לא מונעת על ידי שיקולים תכנוניים אלא מאשרת תוכניות בהתאם להכתבה של היזם, ללא תכנון כולל לטווח ארוך".
מנגד טענה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד כי "מדובר בתוכניות הכוללות שינויים מינוריים שיש בהם כדי להיטיב את התכנון התקף המתיר כבר עתה את השימוש המלונאי, תוך התחשבות בכלל הציבור הנהנה מחוף הים", וש"הטיעון לפיו התוכניות יובילו להגדלה משמעותית של שווי המקרקעין עליהם מצויים המלונות ובעתיד, כאשר יידרש מיגונם בשל שינויי האקלים, ההוצאה הכספית על המיגון תגדל, הוא טיעון שאינו נסמך על עובדות והוא ספקולטיבי". עו"ד קרן קימחי, שייצגה את היזם, הוסיפה כי "העיכוב במימוש התוכניות פוגע בציבור ומונע שיפור במצבו הפיזי של האזור, יצירת מקומות עבודה חדשים וכו', ושהן לעירייה והן ליזם נגרמים נזקים כלכליים מהעיכוב במימוש התוכניות".
כאמור, ועדת הערר המחוזית החליטה לקבל את הערר וקבעה כי "מבחינה תכנונית אין מחלוקת כי כיום לא ניתן לאשר את התוכניות המבוקשות נוכח הוראות תוכניות המתאר הארציות החלות על חופי הים. סעיף 3 לתמ"א 1, הקובע את עקרונות התכנון לחופי ים, אינו מתיר בינוי למלונאות בתחום חוף הים". היא ציינה כי "למעשה קיימת תמימות דעים כי התוצר התכנוני הכולל והסופי אינו ראוי וההצדקה היחידה לתוכניות היא שיפור התוכניות הישנות". הוועדה סברה כי "במצב דברים זה, אישורן של התוכניות מפר את הנחיות החוק ובית המשפט העליון, בעת בחינת תכנון חוף הים ומתן המשקל המתאים לחשיבות וערכיות אזור זה עבור כלל הציבור". עוד נכתב בסיכום כי "התכנון המוצע אינו תואם למגמות התכנון בחופי הים, התוכניות אינן תואמות את התכנון העירוני בחוף, לא הובאה בהן בחשבון עליית פני הים הצפויה והשלכותיה על רצועת החוף הסמוכה, אין בהן יתרונות המצדיקים את הפגיעה בחוף ולא נבחנו כלל חלופות שיחזירו את החוף לציבור מחד, ומאידך לא יפגעו ביזם. חלופות שכאלה יש ודאי בנמצא וכל שנדרש הוא ראיית טובת הציבור לאיתורן ומעט רצון טוב".
