רפי חמאווי מטובי בניה של אשדוד נפטר השבוע בבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר מאבק של כחודשיים במחלת הקורונה.
רפי, היה המורה לספורט המיתולוגי של מקיף ג' ועבור רבים מתלמידיו וחבריו המורים היה מורה לחיים. כן שימש כיו"ר ועד המורים. בעבר שימש כמאמן הכושר של קבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד בצעירותו היה אלוף הארץ בריצת 100 מטר. הוא נחשף לקורונה בפעילותו בוועד המורים. תחילה אושפז בבית חולים ׳ברזילי׳ באשקלון אבל עד מהרה מצבו הדרדר הוא הורדם והונשם. ובהמשך הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה שם חובר למכונת האקמו. אלעד בנו סיפר: ״אבא הדביק את כל המשפחה, ורק אני יצאתי שלילי. הגעתי לביקור אליו בבית החולים, ובהמשך נאלצו להרדדים ולהנשים אותו. הרופא אמר לי שאבא לא ישרוד את הלילה ובאמת באורח נס אבא נשלח והצליח והמשיך ולא ויתר לרגע. נועה: ״אבא נלחם כמו אריה, כמו כמו שור, היה ספורטאי בלב ובנשמה. אלעד: ״אבא בחיים לא ראה רופא, ולא לקח אקמול. היו לו 1000 ימי מחלה שעומדים לרשותו בעבודה, נלחמנו בשבילו עד הדקה האחרונה והוא נלחם בשבילנו. אלעד הבכור היה צריך להתחתן לפני כעשרים יום. ״הבטחתי לאבא שהוא יצעיד אותי לחופה והוא יראה את הנכדים, אבל לצערי הוא לא יזכה לראות אותי בחופה״. והוא יראה את הנכדים אשדוד כולה התפללה לרפואתו. בבית ספרו מקיף ג' התגייסו לעריכת תפילות, ערבי הפרשת חלה באמצעות הזום וקראו לקרוא תהילים לרפואתו. רפי, בן 64 במותו נלחם עד הנשימה האחרונה, אך ביום שני השבוע, צום גדליה הוא נפטר. למרות מגבלות הקורונה הגיעו רבים לבית העלמין באשדוד ללוותו בדרכו האחרונה. משפחה, חברים ותלמידיו הרבים.
בנו אלעד: ״היית דמות להערצה״
בזמן ההספדים לא נותרה עין יבשה. בין המספידים בנו אלעד : "אבא. אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגיש. כבר יותר מחודשיים אני נמצא בתוך סיוט מתמשך. מתקשה להאמין שאתה כבר איננו. אתה היית האבא הכי טוב שיכולתי לבקש. החבר הכי טוב שלי. הדמות שהשפיעה עליי הכי הרבה בחיים. היית דמות להערצה, היית פשוט אדם בעל מידות טובות, צנוע עם לב רחב, אצילות, אהבת אדם. אני כל כך מצטער אבא שלא הספקתי להתחתן ולהביא לך נכדים, אני יודע כמה החתונה הייתה חשובה לך. כל-כך נשמרנו מהקורונה שחס וחלילה אף אחד לא יידבק וניאלץ לדחות אותה, אבל הכל היה לשווא. נדבקת בעבודה בארגון המורים. ביום של החתונה שלי כל כך רציתי לשמוע חדשות טובות, שמעתי חדשות כל כך נוראיות מהרופאים בנוגע למצבך. השבוע הכי מרגש בחיים שלי הפך לסיוט של ממש”.
בתו נועה: ״עשיתי הכל, לא חזרת. למה?"
גם בתו נועה ספדה בקול בכי לאביה האהוב: "אני הילדה הקטנה של אבא, הנסיכה שלו. אני פשוט לא מאמינה במקום שבו אני נמצאת בו. כל התקופה הבטחתי לו שהוא יעמוד על הרגליים. אבא, כל האנשים שיש פה זה אנשים שאוהבים אותך. הבטחתי שאני אוציא אותך, ולא הצלחתי. עשיתי הכל. לא חזרת, למה? אבא אתה הכל בשבילי. אם יש משהו שירשתי ממך זה לעמוד בבמה, גם בזמנים קשים. אני מעריצה שלך, כל דבר שיש לי בחיים זה בזכותך".
יו״ר ארגון המורים, רן ארז: ״לא הכרתי אדם חס ומסור יותר ממנו״
יו"ר ארגון המורים וחברו של רפי 40 שנה, רן ארז נפרד בדמעות מחברו הטוב: "קשה מאוד לומר שרפי איננו. חבר יקר, 40 שנה יום יום עבדנו יחד כמורים, כחברים בארגון המורים. לא הכרתי אדם חם ומסור יותר ממנו. דואג לחבריו כיו"ר ועד המורים. יחיד סגולה. כמה שהתפללנו, וזה לא עזר. אני נפרד היום מחבר יקר, שיחסר לי מאוד. אין נחמה. אולי פטירתו ביום תענית, ביום צום – זה זכותו, שבו הוא עוזב את עולמנו נקי".
מנהלת מקיף מקיף ג׳, גילה שמעוני: ״נלחמת עד הסוף בעוצמות שמאפיינות אותך״
בשם בית הספר מקיף ג', משפחתו השנייה של רפי, נשאה מילים המנהלת גילה שמעוני: "איש חינוך במלוא מובן המילה. חינכת דורות של תלמידים. כל משפחת מקיף ג' לדורותיה מרכינים ראש ומבכים את לכתך בטרם עת. היום הגענו לסוף המערכה, הסוף לא היה כפי שציפינו לו. צחקנו בינינו ואמרנו שעוד תנזוף בנו על כל מה שעשינו לרפואתך. נלחמת עד הסוף בעוצמות שמאפיינות אותך. איך ממשיכים בלעדיך רפי. היית עמוד האש לפני המחנה. היום אנחנו כאן מלווים אותך בדרכך האחרונה, חולקים לך כבוד שאתה כה ראוי לו. למשפחה אספר שהיית מקור לגאווה עבורו. קיוונו יחד איתכם, והתפללנו יחד איתכם – מבטיחה שתמיד תהיו חלק ממשפחת מקיף ג'. נוח בשלום על משכבך חבר יקר, תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים".
יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד: ״משאיר חלל גדול בלב כולנו״
עם היוודע דבר מותו של רפי ספדו לו רבים בעיר, חבריו, תלמידיו וראש העיר ד"ר יחיאל לסרי שכתב : " יחד עם תושבי העיר אני מבקש לשלוח תנחומים כנים למשפחתו של רפי חמאווי, המורה לספורט המיתולוגי והאהוב ממקיף ג' , שהלך לעולמו היום אחרי מאבק קשה על חייו במשך חודשיים ימים, מול סיבוכים מזיהום בנגיף הקורונה. רפי היקר ז"ל , המוכר אישית לדורות של תלמידים שחונכו על ידו לאהבת הספורט ואורח ליים בריא, משאיר חלל גדול בלב כולנו ומצטרף לאבדן הכואב מאוד, של 43 מתושבי אשדוד שנפטרו לאחר שנדבקו בנגיף הקורונה מאז תחילת המגפה. אני משתתף אישית ובשם תושבי העיר בצערם של משפחת חמאווי ושל כל משפחות הנפטרים תושבי אשדוד. כל אחת ואחד מהם עולם ומלואו שהשאירו משפחות כואבות ודואבות. יהי זכרם ברוך!. " ומוסיף לסרי וכותב: " זו קריאת השכמה נוספת עבור כולנו בימי הסגר האלה, להקפיד יותר על ההנחיות ולשמור על בריאותנו וחיינו. לגלות אחריות וערבות הדדית במאבק למיגור מגפת הקורונה”.
בני חזקיה, סמנכ״ל רשות הספורט: ״רפי יחסר לי כחבר ורע״
גם בני חזקיה , סמנכ"ל רשות הספורט כותב הספד: "רפי חמאווי איננו. פשוט לא נתפס. לא הגיוני. רפי ספורטאי ברמ"ח איבריו . כבוד היה לי לעבוד עימו בהוראת החינוך הגופני, במקיף ג'. רפי היה רכז החינוך הגופני בבית הספר, בזכותו ובעבודתו המקצועית העלה את המקצוע שלנו לרף הגבוה ביותר. הנהלת בית הספר התייחסו לחינוך הגופני בהערכה וביראת כבוד בזכות רפי. בשיעורי החינוך אהבתי לעבוד במקביל וביחד איתו. תמיד מעניין, מלהיב ומדרבן. במקיף ג' נבנתה וצמחה המגמה לחינוך גופני, היחידה באשדוד והוא היה מבוניה ומיסדה. רפי חמאווי, אלוף הארץ במאה מטר, עבד ברשות הספורט כרכז ומאמן אתלטיקה קלה, ובזמנו הענף שיגשג ופרח ואף הצמיח אלופי ארץ, דבר שהיום נראה נדיר. אהבת חייו, מפעל חייו, החינוך הגופני והספורט, תמיד הנחיל לתלמידיו את החינוך לפעילות בשילוב לשאיפה למצוינות ולהישגיות. רפי יחסר לי כחבר ורע. שולח תנחומים למשפחה שכל כך אהב יהי זכרו ברוך!".
עמיתה לעבודה, המורה נטלי דנינו: ״בשום חלום בלהות לא חשבתי שכך זה ייגמר״
דמיינתי את היום שתחזור לחדר המורים, איך תעמוד במקום הקבוע בין ה"סלון" למחשבים. תחבק אותי חזק כשאכנס ותכריז בקול דרמטי "נטלי ווד!! " תוודא שכל מי שנמצא מסביב יודע שזאת שחקנית קולנוע שפעם היתה ממש יפה ומפורסמת. תזכיר לי שזאת מחמאה מטורפת ושאם הייתי בגיל שלך בטח הייתי מבינה על מה אתה מדבר.
דמיינתי שתכעס ש"טרחנו" כשהיית מורדם ומונשם. שתגיד שלא היינו צריכים ואנחנו נענה לך ש"אם לא בשבילך אז בשביל מי?!" ושלא היינו מעזים אפילו לחשוב לעצור עד שתשוב אלינו.
דמיינתי שעומרי ירים אותך על הכתפיים בחתונה של אלעד ואיך כולנו ברחבה נהיה מאושרים שהגיע היום שחלמת עליו כל החיים. הרי שריינת את כולנו מהיום שהוא הציע נישואים ותמיד סיפרת שהחברים שלך כבר צוחקים עליך שאתה בן 60 ואין לך עדיין נכדים , אמרת שביום שהם יגיעו אתה תצא לפנסיה ותוריד בשבילם את הירח.
דמיינתי שאתה ממשיך להצביע עליי ואומר לאנשים בגאווה "רואים את זאת? הייתה מג"דית בצה"ל" ואני אצחק ואגיד "רפול כולה קצינת שלישות!! לאן הגעת?" ותתעצבן ותגיד "את לא מעריכה את עצמך מספיק”.
דמיינתי שדביר אומר לי "אמרתי לך שלרפי לא צריך לשבץ מחליף!!!" הרי האופציה הזאת בכלל לא היתה קיימת מעולם.
דמיינתי את חנה אומרת לי "דנינו קדימה! יש לנו סעודת הודיה להרים" ואיך כל מי שהגיע לארוז חלות ונרות, מסיכות, התפלל, הפריש חלה, נסע לרשב"י ולכותל, סיים ספרי תהילים שלמים , הרים ערבי תפילה וערבי סליחות איך כל אלו מגיעים לאולם גדול בימים שאין יותר קורונה בעולם והפעם במקום להתפלל לרפואתך, מודים על החלמתך.
דמיינתי עוד טיול שנתי איתך, לילות לבנים בהם אנחנו עושים שמירה יחד על הילדים שמתכננים מעשי קונדס אבל אתה במשפט אחד מדוייק בגובה העיניים שולח אותם לעשות פיפי ולישון כי הם אהבו אותך כמו אבא ולא היו מסוגלים לאכזב אותך. דמיינתי איך שרית והילדים (שנוכחנו לדעת שכמו שהם האוויר שאתה נשמת כך אתה עבורם) זוכים סוף סוף לנשום עמוק. נשימה כזאת של ניצחון במלחמה קשה. אז דמיינתי.
אבל בשום חלום בלהות לא חשבתי שכך זה ייגמר. נסתרות דרכי האל אבל הלב שלנו שבור לרסיסים. זה לעולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך. נוח על משכבך בשלום קפטן. תודה על הזכות העצומה שנפלה בחלקי לדעת שאני הקטנה… הייתי חברה של רפי חמאווי! או כמו שקראתי לך תמיד- האיש והאגדה. ואגדות, ייזכרו ויסופרו לנצח. כבר מתגעגעת.
מועדון הכדורגל עירוני אשדוד: ״רפי ז"ל היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה״
מועדון מכבי עירוני אשדוד פרסם הודעה: "מועדון הכדורגל ועמותת האוהדים של מכבי עירוני אשדוד, משתתפים בצערה הכבד של המשפחה על פטירתו בטרם עת של מאמן הכושר המיתולוגי רפי חמאווי זכרונו לברכה. לאחר מאבק ממושך בנגיף קורונה. רפי ז"ל היה חלק בלתי נפרד ממכבי עירוני אשדוד המיתולוגית החל משנות ה-80 המאוחרות ועד לסוף שנות ה- 90 , חווה עימנו את עליות וירידות הליגה, חינך לכושר את קבוצות מחלקת הנוער והבוגרים והשאיר פינה חמה בלב לכל אנשי המועדון, האוהדים ובכלל בעיר אשדוד כולה בה שימש כמורה ספורט אהוב על כולם. נזכור אותך תמיד רפי היקר, נוח על משכבך בשלום".
אופק, אחת מתלמידותיו: ״היית האבא השני שלי״
ואחת מתלמידותיו אופק כותבת: ״רפי, לא מאמינה שאני מדברת עליך בלשון עבר, שככה מהר הלכת, מחנך זו מילה קטנה כי היית הרבה מעבר לזה. היית אבא שני שלי, 3 שנים ששימשת לי לעוגן ולא וויתרת לי אף פעם. ומי כמוך יודע איזה ילדה קשה הייתי, בזכותך יש לי תעודת בגרות ביד. בזכותך הציונים טובים. ועכשיו אני שומעת את הקול שלך מהדהד לי בראש ' זה בזכותך בלבד' כי אתה כל כך צנוע וטוב. משפט בין הקבועים שלך ' עם קצת מאמץ בכל אפשרי'. חוכמת החיים שלך והמילים שידעת להגיד בזמן המתאים, המלחמות שלך עלי כמו אריה עם כל המורים. ניסית להגן עלי תמיד לא משנה מה. מחכה שתגיד לי שוב לארגן עוד ארוחת בוקר בכיתה או לאסוף כספים ולעזור לך בעוד משימה, כי תמיד בחרת בי לדברים האלה. הדמעות חונקות אותי ונראה לי שלעולם לא אצליח לעכל אבידה כזו גדולה. גידלת וחינכת אותנו ועוד אלפי תלמידים לדור אחר, דור של אהבת חינם, דור שמתבסס קודם על פי הערכים וההתנהגות ולא על ציונים. כמה שחיכינו להודעה משמחת, למצב בו נוכל לחבק אותך ולדבר איתך כמה שהתפללנו וציפינו. אני אוהבת אותך כל כך, לא הגיע לך לסבול ואני יודעת שנאבקת כמה שיכולת. אז נוח על משכבך בשלום רפי אהוב, לעולם לא אשכח אותך ומי שהיית".
רפי הותיר אישה, שרית ושלושה ילדים: אלעד, דור ונועה. יהי זכרו ברוך!
ניסים רווח, חברו: ״היה שלום אחי״
היינו קבוצה של ילדים שהכרנו בילדותינו. ומה שחיבר מיד ביננו היה הספורט. אני נולדתי בתל אביב ועברתי לאשדוד, רפי נולד באשדוד וכך הכרנו על מגרש הכדורגל באזור ב'. מה שהיה גם מקום ריצה. רפי הצטיין בענף האתלטיקה והפך לאצן אלוף בריצת 100 מטרים . הוא סחף אחריו נערים רבים שבאו איתו למגרש ולימד אותם את הריצה ואת אהבת הספורט. אשדוד עוד היתה במערומיה, עיר קטנה עם משפחות מעדות שונות, שהתיישבו בה וזו היתה תקופה של התנדבות, של חברים. תקופה של הקמת ענפי ספורט לא ידועים ולא פופולריים במיוחד. רפי ידע להגיע לנפשותיהם של הנערים וקיבל על עצמו להוביל את האתלטיקה בעיר אשדוד. שנינו התחברנו והתווספו אלינו ,עוד חברים אוהביי ספורט, כמו צבי דאובר, שהיה אצן גדול, וזאביק אברמוביץ' ואני מהכדורגל. אלו היו הימים היפים של הספורט באשדוד. הכל נעשה בהתנדבות. כך הכרנו והפכנו לחברים טובים ביותר. הספורט חיבר אותנו כשרפי ואני הפכנו לחברי נפש שאין בנמצא. היה לי חבר שהוא יותר מאח. בילינו ימים ביחד. אלינו התווספו עוד חברים נוספים כמו מרקו ודני כהן ועוד.רבים וטובים. הספורט היה ועודנו מרכז חיינו. הפכנו למשפחה אחת גדולה. זהו יום. עצוב בחיי. קיוויתי והתפללתי שיקום על רגליו ושכל זה היה רק חלום רע. רפי אהבתי אותך ואתה חסר לי מאוד. נשמור על שרית וילדיך לתמיד. לא כך רציתי להיפרד ממך! היה שלום אחי .אזכור אותך לנצח.
