הרב סיני אדלר, שכיהן כרבה האשכנזי של אשדוד והטביע חותמו בתשתית הדת באשדוד, נפטר השבוע בגיל 92. הרב, נפטר במהלך השבת, מות צדיקים. לאחר צאת השבת, קיבל הרב הראשי של אשדוד יוסף שיינין המכהן כרב הראשי האשכנזי של אשדוד והחליף את הרב אדלר בתפקיד, את הבשורה המרה. "זו אבדה גדולה מדובר באדם גדול". סיפר הרב שיינין. "בנערותו נשלח למחנה ריכוז ושם סבל מקשיים רבים. מכפור, מבגדים בלויים. עבודת פרך. לא היו לו נעליים והוא קשר עיתונים לרגליו. הוא כתב על מה שעבר ספר".
לדברי הרב שיינין רוחו של הרב אדלר זצ"ל לא נשברה בתופת השואה. "הוא איבד את כל משפחתו ושרד ועלה בגיל 17 לארץ. הוא זכר את החיוך שקיבל בבית אביו איך שהגיע לכאן הוא חיפש ישיבה ללמוד לשבת ולעסוק בתורה כפי שזכר מבית אבא הוא הלך ללמוד בירושלים בישיבת חברון שקד בתלמודו והפך להיות לחכם גדול מאוד מאוד".
הרב אדלר זצ"ל הגיע לאשדוד לכהן כרב הראשי ולדברי הרב שיינין יש לו זכויות רבות בעשייתו הדתית בעיר. "הוא עבר להיות לכאן רב בגיל צעיר כ-20 שנה משנת 72' עד שנת 82. 20 שנה יחד עם הרב אליזרע זכר צדיק לברכה שניהם יחד התאימו את התשתית של הדת בעיר הם עברו יחד את המערכה הכבדה שהייתה בשמירת שבת בנמל. אפשר לומר שהם לחמו שתהייה שם שמירת שבת ועד היום השבת נשמרת בנמל בזכותם.
"הכרתי אותו אישית. גם את גדולתו בתורה. וגם היה בעל מידות טובות היה יחס מיוחד מיהודי ליהודי באדיבות ובאהבה היה אוהב תורה וישראל גדול מאוד וחבל שאיבדנו דבר גדול וקדוש צדיק" אומר הרב.
גם העיתונאית סיוון רהב- מאיר ספדה לאדלר אותו הכירה. "היה ניצול אושוויץ, שאחרי השואה כיהן כרב הראשי של אשדוד ולימד וחינך דורות של תלמידים בישיבות שונות. הנה סיפור קצר שנהג לספר, שאולי יכול לתת תקווה בימים אלה: 'היינו באושוויץ, וצירפו אותי לקבוצה שנקראה 'קומנדו חקלאות'. כל בוקר הלכנו ברגל במשך שעה כדי לעבוד בחווה חקלאית סמוכה. העירו אותנו בארבע בבוקר, בפולין, באמצע החורף. היה קר, ואנחנו היינו מחכים בבגדי אסירים ליד השער המפורסם שעליו כתוב 'העבודה משחררת'. בוקר אחד ניגש אליי יהודי מתוך הקבוצה. הייתי בחור בן 16, והוא אדם בן 40, ששאל אותי: תגיד לי, בפסוק בספר תהלים: קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' – למה נאמר לקוות אל ה' פעמיים? לא ידעתי מה לענות לו, והוא אמר: לפעמים אומרים לאדם 'קווה אל ה', אבל הוא אומר: איך ארגיש עכשיו תקווה? זה נראה שהכל נגמר, אנחנו במצב בו לא רואים אפילו זיק של תקווה שמשהו יכול להשתנות לטובתנו. לכן ההמשך הוא: חזק ויאמץ לבך. תתחזק, תתאמץ, אל תאבד את רוחך, אסור להישבר. התאמצת? התחזקת? יופי, עכשיו תנסה שוב לקוות אל ה'. עכשיו תגיד שוב את המילים.'זה היה שיעור בתקווה ובאמונה, שארך אולי 5 דקות, אבל אין מורה ואין ספר שיכול להתחרות בשיעור שקיבלתי מהיהודי הזה בקור המקפיא בשער של אושוויץ".
מהתופת בשואה ועד לכס הרבנות באשדוד
הרב אדלר, נולד בפראג, צ'כוסלובקיה לרב דוקטור שמעון אדלר ורייזל בתו של הרב סיני שיפר, שהיה רב הקהילה החרדית בקרלסרוהה.הוא נלקח לגטו טרזיינשטט במרץ 1943, ובקיץ 1944 הועבר לאושוויץ ומשם למחנות הריכוז מאוטהאוזן וגונסקירכן, ויצא עם שחרור המחנה. הוא הגיע ללונדון ולמד בישיבת "עץ חיים" בעיר, אצל הרב אליהו לופיאן. אחרי השואה בשנת 1946 עלה לישראל. ולמד בישיבת חברון בירושלים (1946–1952), ולאחר מכן בכולל "בית זבול" (1952–1954). בשנות ה-50 נישא לשרה מרים בתם של הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, רבה של שכונת שערי חסד ורוחמה חיה בריינה בתו של הרב יעקב משה חרל"פ. היה לרב הראשון שהצטרף לרב גולדוויכט ולימד בישיבת כרם ביבנה. בשנת 1962 מונה לרב הראשי האשכנזי באשדוד ביחד עם הרב הספרדי לאשדוד ישראל אליזרע זצ"ל. בשנת 1982 לאחר מות אשתו עבר למבשרת ציון, שם החל ללמד בכולל מר"ץ. אחיו הבכור הוא מתתיהו אדלר, שהיה שגריר ישראל בשווייץ. יהי זכרו ברוך!
