מרים ליאני נולדה בשנת 1937 בעיר מדיאה שבאלג’יריה למשפחה דתית מרובת ילדים. היא התחתנה עם חייל בצבא הצרפתי בשם אלן שהתגייר למענה וכעבור כמה שנים עברו להתגורר בעיר ליון שבצרפת. הם התגרשו ובשנת 1976 עלתה מרים עם בתה היחידה שרה לעיר אשדוד. במשך שנים רבות גרה ברובע ד׳ ופעלה בסתר למען משפחות נזקקות ומעוטי יכולת. במקביל טיפלה במסירות אין קץ בארבעת נכדיה האהובים.
מרים ליאני, ״ממי״ כפי שקראו לה נכדיה, עבדה קשה כל השנים כדי לפרנס את עצמה. היא תרמה למוסדות דת, משפחות נזקקות והכל בצנעה ובסתר.
מרים הייתה עבור נכדיה ומכריה דוגמא לצניעות, יושרה, אהבת אדם ואהבת המדינה. מרים היתה ציונית גדולה. היתה גאה במדינה ולא הבינה איך יהודים יכולים להמשיך ולחיות בצרפת או במדינות העולם, ולא בישראל. היא התגאתה בכל דבר ישראלי, העריצה את חיילי צה״ל והתפללה לשלומם מדי יום.
כשבוע לפני חג הפסח בשעה היא עורכת את האירגונים האחרונים לקראת חג הפסח מרים לקתה בארוע מוחי חמור והובהלה לבית החולים אסותא באשדוד. מיטב הרופאים בבית החולים איכילוב ותל השומר עברו על צילומי הסי טי שלה והודיעו כי סיכוייה להחלים אפסיים. מרים ליאני היתה מחוסרת הכרה בטיפול נמרץ עד לאחר ליל הסדר, החג האהוב ביותר עליה. בצאת חג ראשון בשעה 23:00 הודיעו הרופאים לבתה שרה כי המצב מדרדר ועליה להגיע לבית החולים להיפרד. נכדה הבכור רון הספיק להגיע למיטתה בבית החולים כמה דקות לפני פטירתה ונכדיה ובתה התקשו להיפרד במשך שעה ארוכה.
הלוויתה התקיימה בחול המועד פסח והשבעה נערכה לאחר חול המועד בביתה. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים
