70 שנה אחרי סוגר שוקי אמסלם מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה באשדוד מעגל לאחר שהוא מוצא את קבר אחותו בת השנה, ג'ולייט שנעלמה מבית חולים במרסיי, בשנת 1949. מחנה המעבר במרסיי, שנוהל על ידי הסוכנות היהודית והוקם במרסיי שבדרום צרפת, אלפי יהודים עברו דרכו בין השנים 1944 ועד 1965, כחצי מיליון עולים עברו דרכו כשהמתינו לעלות לישראל.
בני המשפחה ששהו במחנה המעבר של הסוכנות היהודית בעיר מרסיי, הביאו את בתם בת השנה שחלתה לבית חולים הסמוך למחנה. מתברר כי הם התבקשו להשאיר את הילדה וכששבו בבוקר לבית החולים, גילו לתדהמתם כי המיטה ריקה. הילדה נעלמה כלא הייתה. בבית החולים לא ידעו לספר להורים מה קרה לה. את הסיפור הקשה נשאו בליבם ההורים של שוקי, ונפטרו מבלי שידעו מה עלה בגורל הילדה שלהם. "אנחנו 7 אחים ואחיות. בשנת 1947 הגיעו הוריי מאלג'יריה למחנה מעבר של הסוכנות היהודית בעיר מרסיי" מספר אמסלם. "הם המתינו לקבלת אישור לעלייה. זאת לאחר שהאנגלים ששלטו בארץ לא אפשרו עלייה".
התנאים במחנה לא היו קלים, אולם ההורים ענת ודוד היו נחושים לעלות לישראל. "בשנת 1949 האחות שלי שהייתה רק בת שנה, ג'ולייט חלתה. אמא שלי הביאה אותה לבית חולים קרוב למחנה המעבר. שם אושפזה. בערב ההורים אשפזו אותה ובבוקר כשחזרו לבית החולים היא נעלמה מבלי שהם קיבלו תשובות מה קרה לה. אין ילדה, אין מידע איפה היא, אין מסמכים. אין כלום".
בעקבות זאת שבו ההורים לאלג'יריה ורק בשנת 1960 עלו לארץ, לאופקים."הם לא דיברו על זה בבית. הייתי ילד בן 11 ושמעתי את אמא מספרת את הסיפור לאחת השכנות בחצר. אמא נפטרה מבלי שידעה מה עלה בגורל הילדה שלה. האם נפטרה מהמחלה בה חלתה האם היא נחטפה? יותר לא דיברו על זה".
לימים, כשהחלו לצוץ הסיפורים על היעלמות ילדים במה שמכונה פרשת "ילדי תימן האבודים" הוא נזכר במה ששמע מאמו. "לפני שנה וחצי שמעתי סיפור דומה של יו"ר נעמ"ת גליה וולך. בראיון איתה היא סיפרה שמצאה את אחיה שנחטף בקפריסין וחי בארצות הברית. הסיפור נגע לליבי ונזכרתי בסיפור האישי שלנו"
אמסלם החל לפשפש בארכיונים ולחפש מידע. הוא אפילו פנה לראש עיריית מרסיי, שם נעלמה אחותו, אולם ללא הצלחה. "פניתי גם למנהל אגף רישום האוכלוסין בצרפת ואיש לא עזר. המחנה מעבר שהיה במרסיי הפך להיות קניון ובית החולים בו אושפזה אחותי הפך לבית מלון", מספר אמסלם.
ואיך בסופו של דבר מצאת את קבר אחותך?
"השכנה שלי ששיתפה פעולה עם התוכנית של צופית גרנט העבירה לי מידע. היא הפנתה אותי לקבר אחים, בו נקברו מספר פעוטות. הגעתי לקבר ומצאתי על המצבה את שמה של אחותי. על המצבה היה רשום כי היא נפטרה ב- 25.2.1949 בגיל שנה. אני רוצה לציין שבמרסיי יש רשימה של 174 ילדים שנפטרו או נעלמו בין השנים 1947- 1951. אני מודה למיכל שאפשרה לי לסגור מעגל ואחרי 70 שנה לסגור מעגל ולהביא מנוחה לנפשי"
איך הגיבו שאר האחים?
"חלקם בכלל לא ידעו על הסיפור עד אחרי שמצאתי היכן היא קבורה. הם לא ידעו כלום. אמא לא סיפרה להם וגם אני שמעתי את אמא מדברת פעם אחת והנושא לא עלה יותר".
