אם צריך להשתמש באחד מאלפי משפטיו השנונים של סגן ראש השב"כ לשעבר, יצחק אילן ז"ל, הרי שאבחר במשפט: "אל תסתפקו בלדעת את העובדות. היפכו כל אבן כדי לדעת את התהליך שהוביל אליהם". האימרה הזו מקבלת כל כך הרבה משמעות דווקא שלוש שנים לאחר מותו, כאשר ברור כי העובדות על פועלו ועל מהלך חייו במשרד הביטחון כבר לא ייוודעו לעולם ועדיין, התהליך שהותיר אחריו כה חשוב ומרתק.
יצחק אילן ז"ל תושב אשדוד, היה גאון בכל כך הרבה תחומים, אך בחר להקדיש את חייו לביטחון המדינה. כאמור, הוא שירת במגוון תפקידים עד לתפקיד סגן ראש השב"כ ונפטר באוקטובר 2020 לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. אין ספק, כי רוב הפעולות אליהן היה יצחק ז"ל שותף, לא ייוודעו לעולם. חלקן הקטן התפרסם בנסיבות שונות, כגון חיסולי המחבלים יחיא עייש, סאלח שחאדה וראאד אל כרמי.
לאחר פטירתו הוציאה המשפחה לאור שני ספרים מיוחדים ומרתקים, המבוססים על כתביו ומסריו: "פילוסופיה של חקירה פלילית- חקר האמת", המבטא את ההבנה העמוקה של יצחק במהות החקירה הפלילית, החשיבה המדעית-מתמטית שליוותה אותו, והתפיסה הערכית שהנחתה אותו. וכן הספר "חידות והגיגים", הכולל שפע מפלפוליו שבאו לידי ביטוי בחייו.
על גב הספר כתב אלי בכר, היועץ המשפטי של השב"כ: "יצחק היה אחד החוקרים המבריקים שהצמיח שירות הביטחון הכללי.. היה בו שילוב נדיר של מוח אנליטי של שחמטאי מחונן, דקדקנות, יצירתיות ודבקות במשימה. הפנים בפקודיו חוקרי השב"כ את החתירה הבלתי נלאית לקראת מציאת האמת בהסתמך רק על עובדות, גם במחיר של הודאה בטעויות. כך כאשר הבין שנחקרים שהודו ברצח החייל אולג שייחט ז"ל למעשה לא רצחו אותו והתעקש לחפש את הרוצחים האמיתיים גם לאחר שהוגש כתב אישום… הספר הוא "תרומה נוספת לביטחונה של מדינת ישראל, שכן אין ביטחון ללא מקצוענות…"
חייו של חוקר שב"כ מסתורי
יצחק אילן נולד כילד האמצעי מתוך שלושה אחים, להוריו שלום ושושנה ציצואשוילי, בשנת 1956, בעיירה הציורית סוראמי במחוז כארתלי בגאורגיה. המשפחה הייתה חמה ואוהבת אך דלת אמצעים, וההורים חינכו לשני ערכים מרכזיים: לרכישת השכלה ולשמירה על יהדות בכל מחיר.
הסבא הרב גבריאל דבראשוילי, היה רב העיירה צחינוואלי ודמות מפתח בקהילה היהודית בגאורגיה. הרב למד אצל הרב המפורסם חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק ואף קיבל ממנו את כתב ההסמכה. כל בני ובנות המשפחה נשלחו לרכוש השכלה מקרוב ומרחוק על מנת להרחיב אופקים, אך יצחק בלט מעל כולם. יכולתו האינטלקטואלית הייתה יוצאת דופן וכך כישוריו מילדות וסקרנותו הגדולה לפתור חידות מורכבות, לקרוא ספרי ריגול, בלשות, גאומטריה ושחמט, להשתכלל במתמטיקה ופיזיקה. הסבא גבריאל כינה אותו בשם החיבה "צ'קיסט", הידוע ככינוי לחוקר ואיש ביון בברית המועצות.
יצחק הילד הבחין בגיל צעיר מאוד בעוולות המשטר הקומוניסטי וביחס המפלה כלפי היהודים. לא מן הנמנע שכבר אז גיבש לעצמו דמות של רודף הצדק והציוני בכל רמ"ח איבריו. בגיל 14 הגיע לעיר טביליסי לפנימיית מחוננים במתמטיקה ופיזיקה וסיים אותה בהצטיינות עם מדליית זהב וזכייה של לא פחות מפעמיים באולימפיאדת המתמטיקה של ברית המועצות.
בשנת 1973 עלה עם משפחתו ארצה לשכונת נווה יעקב בירושלים. יצחק סיים שירות צבאי כקצין בנ"מ וכבר בשנת 1982 גוייס לשירות הביטחון הכללי. הוא עבד במחלקה לסיכול ריגול רוסי ולאחר מכן נשלח ללימודי ערבית באולפני השב"כ והוכשר כחוקר ובודק פוליגרף. בשנת 1999 לאחר שמילא שורת תפקידים בתחום החקירות והמודיעין וסיים לימודים אקדמיים, מונה להיות ראש מחלקת חוקרים ביהודה.
הכתבה קצרה מלמנות את כל תפקידי המפתח בהם שירת בשירות הביטחון הכללי והוא שילב בהם את כל מגוון התחומים: מודיעין, סיכול ריגול, חקירות, ידיעת שפות, מבצעים, העלה וסיכול טרור. בזכות היכולות האנליטיות שלו ניחן בראייה רחבה בכל מקצועות השירות והתקדם בשיטתיות.
לימים, מצאו בני משפחתו מחברות כתובות בשיטתיות בערבית ובעברית ובהן נוסחאות רבות במתמטיקה. לשיטתו, המתמטיקה הייתה תמיד בסיס האמת אליה עלינו לחתור ולכן יש להעלות השערות אך להסתמך רק על עובדות.
בשנים 2000-2003 בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, שירת כראש תת מרחב שומרון וכסגן ראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון. בשנת 2004 מונה לתפקיד ראש אגף החקירות ובכך לטעמו סגר מעגל ואף צוטט באומרו שזהו חלום שהתגשם, לחזור לחקירות כמנהל האגף.
לאחר מכן המשיך למלא תפקידים בכירים בשב"כ, כראש האגף לסיכול טרור וריגול ערבי-איראני עד שנת 2008 וכן כראש האגף לענייני ישראל וזרים עד לשנת 2010.
אין ספק כי לא ידוע לנו אפילו המעט שבמעט על פועלו, שכן מרבית החקירות נשארו עלומות ואין היתר לפרסמן כלל אך התרומה העצומה לביטחון המדינה אינה מוטלת בספק.
יצחק ז"ל קיווה להתמנות לתפקיד ראש השב"כ אך מלחמות פוליטיות עצרו את המינוי ככל הנראה. הוא ניסה גם להתברג בפוליטיקה לצידו של בני גנץ וגם משם חווה אכזבה עמוקה. לאחר הניסיון פוליטי שלא צלח והאכזבה מאי המינוי לראש השב"כ חלה במחלת ריאות ובגופו הושתלה ריאה, בעקבות השנים האחרונות בחייו החליט אז יצחק ז"ל לשחרר את הרסן והחל לכתוב בטוויטר על כל העוולות שראה וחווה.
כאשר הגיע נגיף הקורונה לארץ, החל יצחק ז"ל בנבואות זעם על מחדלי משרד הבריאות ובאזהרות לקראת החמרה במצב, נבואות שאכן התגשמו. כל סובביו זוכרים כמה התריע על מחדלי מערכת הבריאות וכמה חשש שכמושתל ריאה, לא יצליח לצאת מהמחלה. לרוע מזלו, כל משפחתו חלתה בקורונה וכמושתל ריאה אכן כמעט לא היה סיכוי שייצא ממנה וכך הלך לעולמו, כשהוא צעיר כל כך ומותיר אחריו סימני שאלה מרובים ומחסור עצום.
המלחמה של לאה, הרעייה המסורה
האישה שהייתה לצידו שלושים ותשע שנים ארוכות כלוחמת לא פחות, היא לאה, בת 60, בעבר סייעת וגננת בגנים פרטיים.
השניים הכירו כשכנים בשכונת נווה יעקב, היא הייתה אז בת 16 והוא בן 24, והם נישאו בגיל צעיר והקימו משפחה לתפארת ובה שלושה ילדים: הבכור יונתן, בן 39 , עוסק בתחום המחקר והנתונים וכן מורה דרך, נשוי לשמרית ואב לשלושה ילדים: ירדן בת 11.5, דרור שושנה בת 7.5 ומעין בן 3.5. הבת שרונה, 36, עוסקת בתחום השיווק והפרסום, נשואה לאיתי ואם לשי, בת השנה, והבן גבי, בן 29, רווק המתגורר עם אימו באשדוד, איש מחשבים בשירות המדינה.
לאחר פטירתו של יצחק ז"ל, לאה יצאה לתקשורת וטענה כי אין לה ספק, שהאכזבה שנחל מאי המינוי ומהפן הפוליטי, היא שהובילה למחלה ולמוות. בראיונות שנתנה שיתפה לאה על החיים הקשים לבדה, כאישה נשואה לגבר שנתן הכל למען תפקידיו ולמען המדינה. היא סיפרה גם על מחלת הסרטן אותה עברה כמעט לבדה, כאשר בעלה האוהב מכהן כסגן ראש השב"כ ואין ביכולתו ללוותה לכל הטיפולים, להקרנות ולכימותרפיה שעברה.
היא זכרה גם את אותו היום בו נודע לו שלא יתמנה לראשות השב"כ והיא בכלל כאובה לאחר טיפולים, תומכת בו כבכל שנותיהם. בכרוניקה של החיים הם סוברים שאותה אכזבה עמוקה הובילה למחלת הריאות הקשה בה לקה.
אחד הסיפורים של לאה סופר על כך שיצחק ז"ל היה רואה את הסדרה "פאודה" ומתמוגג כי ידע פרטים עלומים שאיש לא ידע, ואילו היא הייתה מסרבת לצפות בזה כי קצה נפשה בסודות. היא אף סיפרה כיצד גילתה על הקשר שלו לחיסול המחבל יחיא עייאש בעזרת פיצוח שם הקוד לאחר מעשה וכן על שחרור עזאם עזאם, אחריו היו מארחים אותו בביתם. כל החיים של הזוגיות והמשפחה סבבו סביב התפקיד והמשימה, כאשר רוב הזמן הכל היה לוט בערפל והיא כלל לא ידעה מה בעלה עושה והיכן הוא בתפקיד, בזמן שהיא נלחמת על חייה ומתחזקת את המשפחה.
בשבעה על יצחק ז"ל הבית התמלא בעובדי משרד הביטחון, חלקם עלומי שם, חלקם ידועים. ראש הממשלה ביבי בנימין נתניהו ספד לו ושלח את תנחומיו למשפחתו: "הוא שירת 31 שנים בשב"כ והקדיש חייו לחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל. רבים מאזרחי ישראל חבים לו הערכה על פועלו למען ביטחון ישראל". חבר הכנסת דיכטר ספד לו ואמר: "לא מעט מהאנשים ברחוב – חיים בזכותו". שר הביטחון בני גנץ, בזמנו כיו"ר כחול לבן, שאליה הצטרף אילן כשניסה להיכנס לעולם הפוליטי, ספד לאילן וסיפר על המתח ביניהם: "הוא היה איש צללים שהביא הרבה אור והציל חיי אדם רבים. פגשתי אותו כששירת כראש מרחב שומרון עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, בה הוביל את המערכה לסיכול הפיגועים בגזרה. עם כניסתי לפוליטיקה, הצטלבו דרכנו שוב, כשהכנסתי אותו לרשימת כחול לבן. לפני מערכת הבחירות השלישית, קיבלתי החלטה לשנות את מיקומו ברשימה. יצחק נעלב עמוקות ואני התנצלתי בפניו על הדרך שבה קיבלתי את ההחלטה בפגישה בינינו. יצחק היה מהאנשים הקשוחים שהכרתי, אך בה בעת איש אמת, אוהב ישראל ואיש מחקר, מחשב ומעשה מהטובים שהיו למדינת ישראל. חוקר מהטובים שהיו לנו, שאף מבוקש לא רצה לפגוש בחדר החקירות, ואיש משפחה למופת."
נלחם כדי להביא לזיכויו של רומן זדורוב אך נפטר לפני שהספיק לראות זאת
יצחק אילן ז"ל היה ידוע בחתירה למען האמת והצדק ואחת הפרשיות בהן הרבה להתבטא הייתה פרשת רצח הנערה המתוקה תאיר ראדה ז"ל, כאשר נלחם להוכיח את חפותו של רומן ותמך בדרישה להביא את רומן זדורוב למשפט חוזר. בית המשפט אף הזכיר אותו בנימוקים לכך:
"הפרקליטות תחזור ותבדוק את הראיות שהובאו לצורך הרשעת המבקש באספקלריה של העילות שהתקבלו כאן, בין השאר לנוכח חוות דעת של מי שהיה סגן ראש השב"כ, יצחק אילן ז"ל, שהוגשה בתימוכין לבקשה", הוסיף השופט מלצר, "סיכוי, שאיננו משולל יסוד, כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט לטובת המבקש. כמובן, מדובר בפוטנציאל בלבד, ובהחלט תיתכן האפשרות, כפי שטוענת המשיבה, כי נזילת הדם שעל עקבת הנעל שעל גבי מכסה האסלה וכן כתם הדם של המנוחה שנמצא בתא השלישי הוטבעו שעות לאחר ביצוע הרצח ובירור נושאים אלה – לא ישנה בסופו של יום את תמונת ההרשעה. עם זאת, לעת הזו די בכך שחוות הדעת האמורות מגלות אמינות לכאורית ועומדות במבחני הקבילות, כדי שתוכלנה לשמש כראיות במשפט החוזר עצמו. הנה כי כן מסקנתי היא כי על אף מסכת הראיות המפורטת שעמדה לחובת המבקש, כפי שתוארה לעיל – עדיין אסור להתעלם בשלב זה מהמשמעות המזכה הנובעת מראיות ממשיות אלו, העומדות אל מול הראיות המבססות את ההרשעה, ואשר ייתכן כי הן מנוגדות להסבר שהעניקו להן בתי המשפט עד כה".
בראיון שנתן לינון מגל ובן כספית לאחר הזיכוי התרגש בנו יונתן ואמר: "אני דומע, מתרגש ומרגיש שהצדק נעשה. הגעתי לכאן כדי לייצג אותו, מקווה שהוא מסתכל מלמעלה ושלפחות זה נותן לו נחת. הוא חי את זה לגמרי, חלק מחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט לגבי משפט חוזר הייתה שלו ובזכותו. כמה שהוא היה בתפקידים עוצמתיים ותפקידי מפתח, הוא תמיד הטיל ספק. זה מה שהוא חינך את הפקודים שלו ואותנו".
"ברגע שהוא ראה דבר אחד שגרם לו להטיל ספק הוא פשוט התפוצץ על זה, הפעיל את כל המשאבים שלו על התיק הזה, חקר אותו מחדש. הוא בעצם הדמות הציבורית הכי בכירה שיצאה נגד המערכת, והייתה לו פגישה עם שי ניצן של 6 שעות. הם התקוטטו חזק, שי ניצן לא השתכנע אבל אבא שלי תמיד טען ששי ניצן לא ירד לסוף דעתו, זה לא שהוא רוצה להכניס אדם חף מפשע לכלא… התאורייה העיקרית היא על פרטים מוכמנים, פרטים שרק הרוצח והחוקרים יודעים עליהם. הרבה אנשים אומרים 'אז איך הוא הודה?', מי שמבין בחקירות מבין שגם פרטים מוכמנים אפשר לשתול בפיך. אבא שלי טען שהוא ידע פרטים מוכמנים כי השתילו לו אותם… צריך גם לזכור שהוא בא עם היתרון של הדובר רוסית, אבא שלי גם היה בלשן, והוא פשוט מראה איך מתרגמים לא נכון מילה ברוסית. הוא שילב את כל היכולות שלו, לצערי הוא לא זכה ליום הזה אבל אני מקווה שהוא מסתכל מלמעלה. מזל טוב למשפחה".
השנים חולפות והחוסר מתעצם
יונתן, במבט לאחור כילד, האם אמא ידעה ושיתפה אתכם בעיסוקים של אבא?
"אמא ידעה בגדול במה אבא עסק והקריבה הרבה למענו, ובכל זאת רב הנסתר על הגלוי. הוא שיתף אותה במה שיכל, וזה היה מעט… אמא היא אשת חיל אשר בחלק גדול מהזמן גידלה אותנו לבד עם עזרה מועטה מאבא, שעבד קשה בתקופות שונות, כולל נסיעות לחו"ל".
מה ידעתם כילדים בצל אב בשב"כ?
"אנחנו ידענו שאבא עובד ב״משרד הבטחון״ אך רק כשהתבגרנו הבנו שזה למעשה השב״כ ואבא מכהן בו בתפקידי מפתח. כאשר מונה לתפקידי ראש אגף וסגן ראש השירות, כבר היה קשה להסתיר. כולם ראו אדם שמגיע לפנות בוקר עם נהג הביתה והיו תהיות. בילדותנו היינו בירושלים בשכונת נווה יעקב אך בשנת 93 ,בין היתר בשל עבודתו של אבא בדרום והרצון של אמא להתקרב למשפחה, עברנו לאשדוד".
אתה מרבה לספר על צניעותו של אבא. תן דוגמא.
"כמה שנים אחרי השירות אבא נקרא לייעץ למדינה מאוד גדולה בעולם, מעצמה. הוא היה שם כמה חודשים, כמובן שלא סיפר לנו מה עשה, וכשהוא חזר זה התפרסם בתקשורת, היות שזה היה אירוע באמת ענק שפוצח, ואז הוא אמר לי 'אני נסעתי בשביל זה ועזרתי לפצח את האירוע הזה'. אחרי כמה שבועות התקשר אליו הנשיא של אותה מדינה, הזמין אותו להגיע כדי לקבל אות הוקרה. אמרתי לו 'וואו אבא, איזה יופי, מתי אתה טס', והוא אומר לי 'אמרתי שלא נעים לי לנסוע רק בשביל לקבל תעודה, זה מביך אותי' והוא פשוט לא נסע, הוא לא נסע".
האכזבה הגדולה של חייו לא פגה. אביך כמעט התמנה לתפקיד ראש השב"כ ולבסוף התפקיד ניתן ליורם כהן. לדעתך הוא חשב על ההחמצה הזו עד סוף ימיו?
"כן, זה בהחלט נכח".
ואיך קיבלתם את העובדה שדווקא הקורונה הכריעה אותו?
"מבחינתנו, אבא קיבל את חייו במתנה אחרי שחלה במחלת ריאות חשוכת מרפא והשתלה לו ריאה בשנת 2019. הוא חזר לתפקוד רגיל ואף זכור לי כי טיפסנו יחד על תל לכיש. לצערנו לאחר מכן נדבק בנגיף הקורונה ולאחר מאבק של כשלושה שבועות הידרדר מצבו והוא נפטר בגיל 64. קיבלנו החלטה במשפחה לא לעסוק בנושא נסיבות ההידבקות החלטנו שזה מיותר וכואב, לכן חסכנו זאת".
יונתן, האם שמעתם לאחר פטירתו דברים שהפתיעו אתכם?
"בהחלט. בימים אלו אמורה להסתיים כתיבת ספר הביוגרפיה המלאה של אבא על ידי סופר ואני מקווה שהספר יצא לאור החודשים הקרובים . במהלך העבודה על הספר בוצע תחקיר מקיף בעקבות המון סיפורים שסיפרו לנו, וגילינו שהוא השאיר מעיין שופע אפילו יותר ממה שידענו".
ומה הלאה, כיצד תמשיכו בהנצחה?
"כאשר עשינו ערב לזכרו בשנה למותו בבית יד לבנים, סיפרנו מקצת הסיפורים. באותו מעמד ראש העיר הכריז, כי מועצת העיר אישרה לקרוא רחוב על שמו. אבא היה אשדודי גאה, הוא נטמן בחלקת יקירי העיר ואהב מאוד את העיר אשדוד, בה בילה את 27 השנים האחרונות בחייו".
