ממשיכים במסורת בחירת שחקן החודש ומאחלים לקוראים שלנו חודש סיון טוב ומבורך. שחקן חודש אייר שלנו הוא אדר אוואט בן ה-24, שהיה העוגן של האדומים אשדוד במרכז השדה במשחקי הפלייאוף והיווה גורם משמעותי בעלייה לליגה הלאומית של הקבוצה. אדר שגדל במ.ס אשדוד וכרטיס השחקן שלו עדיין שייך לה, פתח בהרכב בחמשת משחקי הפלייאוף הראשונים והיה שותף לנצחונות הגדולים שהבטיחו העפלה. לפני שהגיע לאדומים שיחק הקשר המוכשר כמושאל בהפועל מרמורק, נס ציונה (איתה עלה לליגת העל) ובהפועל אשקלון. אביו רוני אוואט, הוא המועמד המוביל לאמן את האדומים אשדוד בעונה הבאה ויהיה מעניין לראות אם דרכיהם יצטלבו וכיצד הם יתפקדו במצב שכזה. על האפשרות שזה יקרה אמר לנו אדר: "אצל אבא לא מעניין אותו אם הוא מכיר את השחקן או לא".
בראיון מיוחד ל"השבוע באשדוד" מסכם אדר עבורנו את העונה מבחינה קבוצתית ואישית והוא עושה זאת בהתבוננות מפוכחת, בדומה לסגנון המשחק האחראי שלו. בנוסף, סיפר על הקשר הקרוב עם אביו רוני ("מתייעץ איתו בכל החלטה"), וחוזר איתנו לדקה ה-96 במשחק מול יפו בשבוע שעבר ("לקח לי זמן לעכל").
איך אתה מסכם את העונה של האדומים אשדוד?
"קודם כל כיף. השגנו את המטרה שבתחילת שנה רצינו ולשמה התכנסנו. עונה קשה. היו לנו כל מיני בעיות בתוך המועדון, בנוסף לקורונה. אבל בסוף, זה יצא הכי מתוק שיש".
ומבחינה אישית?
"זאת שנה ראשונה שלי בליגה א' וזאת ליגה שונה מהליגה הלאומית. מגרשים יותר קשים. פתחתי את העונה לא בתפקיד שלי. שיחקתי בלם בגלל שהיו כל מיני פציעות. ואז כשחזרו השחקנים נכנסתי לתפקיד שלי בתור קשר, נכנסתי לכושר יותר ויותר, גם עם כל ההפסקות שהיו זה לא היה קל. ואז הגיע הפלייאוף ובאמת אני מרגיש שהצגתי משחקים טובים במאני טיים וזה הכי כיף שיש".
עליית הליגה זה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?
"אני יכול להגיד שלפני שנתיים עליתי עם נס ציונה לליגת העל. אבל השנה הזאת הייתה יותר מרגשת כי זה מועדון אשדודי וגדלתי באשדוד, אז אני יכול להגיד שזאת עלייה קצת יותר מרגשת. אבל אין ספק שהעלייה עם נס ציונה היא הישג קצת יותר גדול".
אתה מוצא דמיון במשחק שלך לבין המשחק של אביך, רוני?
"לא זכיתי לראות אותו משחק. אבל ממה שסיפרו לי גם אבא וגם סבא, הם אמרו שאנחנו די דומים. אבא שלי אומר שאני שחקן יותר טוב ממנו ושאני יותר טכני ממנו. כל מי שפוגש אותי אומר שיש דמיון, גם ב'לוק' וגם בחשיבה והכל".
כמה אתה מתעייץ איתו?
"בכל החלטה. אין משהו שלא".
שאלת השאלות. האם תישאר בעונה הבאה?
"זה די מורכב. הייתי אמור להישאר. זה מוקדם להגיד מה יהיה בעונה הבאה. כרגע אני שייך למ.ס אשדוד, אז ככה שהדברים לא תלויים בי. זה מועדון חם שנכנס לי ללב והייתי רוצה להישאר בשנה הבאה. לא יכול להבטיח מה יהיה ואיך יגמר, אבל בוא נקווה לטוב".
הזכרת את מ.ס. האם אתה חושב שקיבלת הזדמנות אצלה?
"לא קיבלתי בכלל הזדמנות. כשחקן שכל החיים היה קפטן בקבוצות הגיל שלו, מטרום ב' ועד הנוער. שחקן נבחרת הנוער מהבודדים שלא קיבל הזדמנות. וגם אחרי שעליתי עם נס ציונה, אבא שלי מונה להיות מאמן שם וזה די פגע לי בהזדמנות. גם לפניו לא קיבלתי הזדמנות בליגה הלאומית ואני כן חושב שהגיע לי, כי עשיתי לא פחות מצעירים שהיו באשדוד וקיבלו. אבל הם קיבלו את ההחלטות שלהם. מה שביקשו ממני תמיד עשיתי בשביל המועדון".
מה התכניות שלך לפגרה?
"לקחתי שבוע חופש. במשחק האחרון ידעתי שלא אשחק. השבוע אני חוזר להתאמן עם מאמן כושר, שמתחיל איתו שגרה. יש הרבה מה לעשות בפגרה. תיכף אני מסיים קורס מאמנים שהתחלתי."
תאר את תחושותיך בדקה ה-96 במשחק מול מכבי יפו.
"האמת שגם כשהשופט שרק לא עיכלתי שניצחנו ועלינו ליגה. אתה בעולם אחר. הראש לא חושב. לוקח לזה זמן לעכל. זאת תחושה שאי אפשר להסביר במילים. אתה הכי מאושר ושמח בעולם. אין דברים כאלה. בשביל זה אנחנו משחקים כדורגל".
איך הקשר שלך עם הקהל ואיזה תגובות קיבלת?
"חושב שהקהל מאוד אוהב אותי. גם לפי תגובות והודעות שקיבלתי מאוהדים. נתתי הכל למען הסמל והמועדון. ממה שאני מרגיש הם די אוהבים אותי ואני אוהב בחזרה. זה קהל לא של ליגה לאומית. קהל של ליגת העל".
מה החלום שלך מבחינה מקצועית?
"החלום שלי זה לטפס קצת יותר גבוה. אני שואף להגיע לליגת העל. אני רואה הרבה שחקנים שאני לא נופל מהם, אבל צריך לעבוד קשה, כי זה לא הולך ברגל. אבל נתקדם משנה לשנה. בינתיים אני עוד לא יודע מה יהיה איתי. השאיפה היא להמשיך באדומים בלאומית. זאת אופציה מספר אחת".
האם אתה ואבא מדברים על העונה הבאה? יכול להיות שהוא יאמן אותך.
"זה לא סוד. אנחנו אנשי כדורגל ואנחנו כן מדברים על זה. מבחינתו, בתור שחקן הוא תמיד טען שאני שווה יותר ושברור שהוא רוצה אותי לעונה הבאה. מי שמכיר את אבא שלי יודע שאין אצלו 'פיקס'. לא מעניין אותו אם הוא מכיר את השחקן, או לא. כשהתאמנתי אצלו בילדים, אני תמיד הייתי מקבל את הצעקות והמילים הקשות והילדים האחרים היו מקבלים את המילים הטובות. היה לי הרבה יותר קשה. הוא דרש ממני יותר".
