החיים של יוסי לנדאו (52) מאשדוד, אב לעשרה ילדים, ממש לא משעממים. להיפך. גם אשתו כנראה "כבר התרגלה למשוגע הזה" הוא צוחק "אין לה הרבה ברירות וזה לא ישתנה".
עד לא מזמן דילג בין נתיב העשרה לאשקלון תחת טילים ואזעקות במבצע "שומר החומות", פינה פצועים והרוגים באסון במירון, וכעת הוא כבר במיאמי, במשלחת הישראלית שאמורה לשנות את המצב בשטח, לפיו כמאה וחמישים איש נכון לרגע כתיבת הכתבה, עדיין בגדר נעדרים כנראה קבורים תחת הריסות הבניין שהתמוטט.
לנדאו עלה מארצות הברית ניו יורק לפני כשלושים שנה, הישר לבני ברק. לאחר מכן עבר עם משפחתו לאשדוד.
כיום, הינו בעל חברה לשילוח בינלאומי עם סניפים באשדוד, בבני ברק ובשדה התעופה. "בס"ד שילוח ולוגיסטיקה". הוא הגיע לזק"א ממש עם הקמתה לפני שלושים ואחת שנה והיום כאמור קמב"ץ לכיש.
הדרך לשם התחילה כילד קטן, כאשר כל בני משפחתו התנדבו בארגוני חסד והילד הקטן ראה ורצה להיות כמותם. ילדיו צועדים בעקבותיו, חלק מהם גם מתנדבים בזק"א, האחרים במד"א בבית שמש ונתניה ואחד בשב"ס.
מאשדוד למיאמי
כאמור, משלחת מתנדבי זק"א, בראשות קמב״ץ זק״א לכיש יוסי לנדאו מאשדוד, הגיעה ביום ראשון האחרון לזירת אסון קריסת מגדל המגורים במיאמי והם אמורים לשהות שם עד יום ראשון לפחות, עם אופציה להארכה.
הם נחתו במיאמי שבפלורידה וחברו למתנדבי זק״א במיאמי במאמצים לאיתור וחילוץ נפגעים מהריסות מגדל המגורים שקרס, יחד עם כוחות החירום המקומיים.
חיים וינגרטן ראש אגף המבצעים בזק״א, אמר על הנסיעה: "ביום חמישי האחרון קיבלנו את הדיווח הקשה על קריסת מגדל מגורים של 12 קומות בשכונה היהודית סורפסייד במיאמי שבפלורידה, לצערנו שלושה ימים לאחר הקריסה עדיין לכודים במקום עשרות אנשים, בתוכם גם אנשים מהקהילה היהודית. בני משפחתם משוועים לעזרה… עם קבלת הדיווח על האסון הכבד נערכנו בארגון זק״א לסיוע באיתור וחילוץ הנפגעים וטיפול בכבוד המת ללא הבדלי דת או גזע".
ש. יוסי, אתה מכיר את מיאמי?
"מכיר היטב וגם את האזור המדובר, הייתי שם ממש לפני ארבעה חודשים. אזור של הרבה ישראלים ויהודים".
ש. איך תתאר את המצב הנוכחי?
"אנחנו מרכזים פה מאמצים רבים אך לצערנו בשלב כזה כמעט לא מצפים למצוא ניצולים אלא למצוא את גופות הנפטרים ולשמור על כבוד המת. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הכוחות במיאמי, וסך הכל במשלחת של פיקוד העורף נמצאים 18 אנשים עם ניסיון רב בחילוץ".
ש. היית בזירות בינלאומיות רבות, עד כמה הזירה הזו שונה?
"היא שונה וקשה יותר. ביחידה הבינלאומית הגענו כמעט לכל מקום אך כאן נראה שאין הרבה סיכויים להציל נפשות וזה באמת קשה".
ש. איך מתבצעת העבודה?
"בעיקר עבודה פיזית, בפינוי ההריסות, עם כלים כבדים שהממשלה כאן הקצתה לנו. אנחנו עובדים כל הכוחות יחד צמודים בחפירות ומקווים לטוב. כרגע הגענו לקומה 10 מתוך 12, עברנו רק שתי קומות ובהם מצאנו 12 גופות. יש קשיים רבים גם בגלל אופן קריסת הבניין וגם מזג האויר הסוער ומנסים להתמודד איתם".
ש. עד כמה זה קשה גם נפשית?
"מאוד קשה. אנחנו רואים את המשפחות העצובות והם כל הזמן פונים אלינו עם בקשות, בעיקר מבקשים שנעשה הכל כדי להביא את הנפטרים לקבר ישראל. אנחנו אכן נעשה את המקסימום אך לא לכל אנחנו מסוגלים".
ש. איך האוירה שם בכללותה?
"לא פשוטה, אך אנחנו התקבלנו ממש בחמימות, הכנסת אורחים גדולה, מכבדים אותנו ומסתכלים ממש בהערכה על הכוחות הישראלים, שנחשבים הכי מומחים בעולם בחילוצים. אני מתפלל שלמרות כל המקצועיות שלנו, שלא יקרו אסונות ולא יצטרכו אותנו בכלל."
ש. כאדם דתי, אתה מרכז יותר מאמצים פיזיים או תפילות בלב?
"באנו לעבוד וזה מה שאנחנו עושים. יש אחרים בבית כנסת שיושבים ומתפללים להצלחת המטרה. ננסה להציל את מי שאפשר ולכבד את מי שלא ניתן להציל, כדי להביא אותו לקבר ישראל".
