למרות הזמן הקצר וחות הלילה הגיעו רבים ללוות למנוחות את הצדקת ואשת חסד ואמונה עישה ארז׳ואן, שנפטרה בשיבה טובה ובצלילות כמעט בגיל 100. במסע הלוויה שלה תקעו בשופרות כיאה למי שזכתה להגיע לאריכות ימים.
עישה, תושבת ותיקה ואהובה בעיר הייתה ידועה כאשת חסד ואישה צנועה שגידלה למופת את משפחתה וכאישה מאמינה.
היא נולדה לפני כמעט מאה שנים בעיירה קטנה ״אל- כתאווה״ בדרום מרוקו, אולם לאחר שהגרמנים הפילו פצצה על בנין בשנת 1939, עברה משפחתה לכפר אמזרו שבמחוז זגורה. שם הכירה את בעלה שלמה ז״ל ובני הזוג הקימו משפחה. בשנת 1958 עברו לקזבלנקה ובשנת 1964 עלו לישראל לעיר רעננה. אל אשדוד הגיעו בשנת 1967 בעקבות בנם הבכור יעקב ארגמן.
במשך שנים התגוררו עישה ושלמה (שנפטר בשנת 1989) בביתם הצנוע ברובע ו׳. בית של תורה וערכים. הבית והלב היה פתוח בפני כולם. ״אמא אהבה את אורחיה כמו ילדיה״, מספר בנה הבכור יעקב. ״היא הרעיפה אהבה גדולה על כולם ותמיד דאגה לנו. נולדו לה 11 ילדים. שניים נפטרו. גם שבגרנו והפכנו בעצמנו כבעלי משפחה, היא הייתה מחכה במרפסת שנבוא לאכול צהריים, כן, כשהיינו בני 60״.
לדבריו אחד הדברים שאפיינו את אמו יותר מהכל היא האמונה החזקה שלה בבורא עולם. ״אין שאלה ששאלו אותה בלי שתענה תמיד כתשובה ׳ברוך השם׳, ׳׳בעזרת השם׳ תמיד האמינה. היא הייתה אישה צנועה, אבל בעלת שמחה. תמיד באירועים רקדה. אפילו על כסא הגלגלים רקדה. תמיד הייתה מסמר כל האירועים״.
עישה נחשבה כאשת חסד שדאגה לזולת. בימי השבעה בני המשפחה שמעו ממבקרים רבים על מעשיה הטובים ועל ההיכרות של אנשים רבים עם הצדיקה. היא הייתה עצמאית שאהבה לעמוד ברשות עצמה ולטפל באחרים. אולם, לדברי יעקב בשנים האחרונות כבר נזקקה לעזרה צמודה של מטפלת 24 שעות. ״כאשר המטפלת נזקקה לקצת חופש, היינו מגיעים בתורנות להיות עם אמא. בשבועיים האחרונים אמא לא דיברה, אבל ראית עליה שהיא רוצה לדבר ומבינה את הנאמר לה. אמא הייתה צלולה עד הסוף. כשהיינו עוד בכפר אמזרו אבא נהג לשיר פיוטים. אני זוכר כילד בן 3 איך ישבתי על ברכיו כשהוא שר וזכרתי את הפיוטים, ושרנו עם אמא. גם בשבת של השבעה שרנו את אותם הפיוטים ובסוף השבעה יבוא פייטן שילמד אותנו את הפיוטים האלה״.
הבן יעקב:
״את תהיי חסרה לי בכל רגע של היום״
בהלוויה של עישה ספד יעקב בשם המשפחה: ״מה יהיה עם השבתות שלנו ששרת את שירי שבת שירי הבקשות שאבא לימד אותנו. ותמיד תמיד דחפת ועודדת אותנו לשיר עוד ועוד וכמובן ,ללכת בדרך השם. ברוך השם. שתי המילים השגורות בפיך על כל שאלה הן היו התשובה שלך. הצניעות שלך. כיסוי הראש במשך 85 שנה . מעולם לא ראינו את שערות ראשך עד לחודש האחרון. אנו מבקשים את סליחתך אימא על אשר לא עשינו מספיק כדי להקל עלייך את הצער שליווה אותך לאחרונה. סליחה. אימא. נשמתך תעלה לשמי מרומים ליד כיסא הכבוד. אימא.״
עישה הותירה 9 ילדים, עשרות נכדים ונינים ואפילו הספיקה לראות 2 חמשים. יהי זכרה ברוך!
