בית המשפט העליון קיבל באחרונה ערעור של עובד שהפך משותק בתאונת עבודה ובית המשפט המחוזי הפחית מהפיצוי שנפסק לו 15 אחוזים בטענה שהסכנה הייתה מוכרת לו והוא לא התריע מפניה, ובעגה המשפטית 'אשם תורם'.
על משמעות הסעיף ומשמעות החלטת העליון שוחחנו עם עורך הדין דותן לינדנברג, מומחה לדיני נזיקין,
הוא מסביר- אם אתה נופל לבור במדרכה ותובעים פיצוי מהעירייה על שלא כיסתה את הבור, העירייה יכולה לטעון שהיית צריך להיות זהיר ולהימנע מהנפילה.
במקרים כאלה יכולים לקזז מהפיצוי מרכיב שנקרא "אשם תורם'" וכך להפחית מהפיצוי,
אך במקרי תאונות עבודה יחסי הכוחות לא שווים ולכן ישנם מקרים שלא קיים הקיזוז כי העובד לא תמיד יכול לדרוש מהמעסיק דרישות שונות מחשש שיפוטר או שיורעו תנאיו.
מאחר שכך הפסיקה קבעה שצריך להיות מקרה חריג כדי שתהיה רשלנות תורמת במקרים של תאונות עבודה.
בית המשפט העליון קבע באותו פסק דין שגם אם העובד ידע כי אין גידור לפיר המעלית הרי שבמקרים מסוג זה של עובדים מוחלשים שלא יכולים לבוא בדרישות למעסיק לא מקזזים רשלנות תורמת.
בהקשר זה מספר עו"ד לינדנברג על לקוח שיוצג על ידו לאחר שנשלח ביומו הראשון בעבודה לפרק גג אסבסט בגובה ארבעה מטרים ללא אמצעי מיגון ואבטחה וכשנפל ונפגע קשה, קבע בית המשפט שאין מקום לקיזוז רשלנות תורמת.
במקרה הנוכחי פסק הדין קבע שלא רק בגלל שמדובר ביום ראשון לעבודה יש לבטל את הקיזוז, אלא גם משום שמדובר בעובד שאינו מקצועי, עובד מוחלש.
במקרה אחר שבו העובד אינו מוחלש אלא אחראי על עובדים אחרים, הוא בעל ידע מקצועי רחב יותר וניתנת לו אפשרות לפנות למעסיק, הוחלט בבית המשפט להשית עליו קיזוז של עשרים אחוזים בשל רשלנות תורמת, ומקרה זה היווה ביסוס לפסיקת בית המשפט המחוזי.
אך השופט הנדל, המשנה לנשיאת העליון אומר שהמקרה שונה בגלל שמדובר בעובד ניקיון שאינו מקצועי וכך גם במקרה זה הייתה פנייה של חבר לעבודה של אותו נפגע אל המעסיק כדי להתריע מפני המפגע, אך המעסיק לא נקט באמצעי זהירות, לכן גם אם היה העובד פונה ומתריע סביר שהדבר לא היה משנה את המציאות.
