אין לה למרינה רגע דל ויש לה מרץ בלתי נדלה. ביום השני למלחמה היא התגייסה לחמ"ל התרומות שפתח באותו יום ראש רשימתה, עו"ד אלי נכט, שמתמודד לראשות העיר. מאז היא מחלקת את זמנה בין עבודתה לבין פעילותה ההתנדבותית בחמ"ל. "תושבי אשדוד תרמו ציוד, אוכל וכסף שאנחנו הבאנו ומביאים לחיילים במוצבים, בבסיסים, ולחיילים פצועים בבתי החולים. התגובות של החיילים מרגשות מאוד, בעיקר למראה הציורים המצורפים, שציירו להם ילדי אשדוד", מספרת מרינה, בהתרגשות ובסיפוק.
היא הפכה לפעילה של נכט כי לדעתה הוא זה שיש לו את הנתונים המתאימים כדי לעצור את הידרדרותה של העיר בתחומים רבים ולהזניק אותה קדימה. היא הסכימה להשתלב ברשימת המועמדים למועצה, כי יש לה, לדבריה, את היכולת, הניסיון והכישורים לעשות למען העיר ותושביה. במועצה, בה מתקבלות החלטות צריכות לדעתה להיות יותר נשים, כדי שתוכלנה להשפיע. אם תיבחר למועצה היא רוצה לטפל בשני נושאים טעוני שיפור : מעמד הנשים בעיר וטיפול בעולים חדשים.
מרינה נשואה ואם לבן שבע עשרה וחצי, שתומכים שניהם בהחלטתה להיכנס לפוליטיקה. היא נולדה בבריה"מ לשעבר, בקייב, בירת אוקראינה, כבת יחידה להורים אומני קרקס. אימה הופיעה עם עשרות חישוקי הולה הופ ואביה הופיע ברכיבה על חד אופן.
בבריה"מ, יש לציין, נחשבה אומנות הקרקס למקצוע ובמשרד התרבות נכלל גם אגף לקרקסים. מקצועות הקרקס נלמדו, בין היתר, במכללות כמו למשל במכללה לבימוי קרקסים. אביה לימד אותה לרכוב על חד אופן, רכיבה ששייכת למקצועות האיזון בקרקס ודורשת בין השאר, שיווי משקל, קואורדינציה וכוח. אחרי אימונים היא החלה בגיל 14 להופיע בקרקס בקטע משותף עם אביה." להוריי היו חיים מעניינים ומיוחדים. למרות שלא הסתרנו את יהדותנו, לא סבלנו מגילויי אנטישמיות. כשהוריי יצאו עם הקרקס לסיבוב הופעות בחו"ל, נשארתי עם סבי וסבתי, שעברו לגור איתי בדירתנו, כדי שאוכל להמשיך ללמוד בביה"ס שלי". ב-1994, שלוש שנים לאחר התפרקותה של בריה"מ, שגרמה להרעה במצב הכלכלי באוקראינה, החליטו הוריה לעלות לישראל. "הוריי כבר פרשו פרישה מוקדמת לפנסיה ואני הייתי בת 17 וסיימתי את בחינות הבגרות". לאשדוד הם הגיעו בעקבות קרובי משפחה שעלו לפניהם, לא לפני שהם בדקו אפשרות לגור בב"ש, שגם בה התגוררו קרובי משפחה אחרים. "ראיתי את הים והתאהבתי בעיר הגדולה והיפה", נזכרת מרינה, שהפכה לפטריוטית של העיר.
מאחר שלקראת עלייתם לארץ אמרו להם בסוכנות היהודית שתהיה להם עבודה כאומני קרקס, הם הביאו במטען בעיקר את הציוד, האביזרים והתלבושות בהם השתמשו בהופעותיהם. למותר לציין שלמרות שבתחילה הם הופיעו אומנם פה ושם במתנ"סים, הרי שמבחינת תעסוקה, הם נחלו אכזבה גדולה.
קשה שלא להבחין במרינה שמתלבשת בצורה מיוחדת ואסטטית. היא מעידה על עצמה שמאז ומתמיד היתה לה זיקה לעולם האופנה. לכן החלטתה ללמוד סטיילינג (עיסוק בעיצוב ובסגנון לפרט) במכללת שנקר אינה מפתיעה. זאת ועוד. היה זה המשך טבעי לכך שכנערה היא עיצבה ותפרה לעצמה את התלבושות בהן הופיעה בקרקס. לימים היא הרחיבה את הנושאים המדוברים ובבלוג שלה בשפה הרוסית היא כותבת על לייף סטייל ועל אופנה, אותה היא מגדירה כאומנות, וזו לדבריה "יכולה להיות יפה ויחד עם זאת גם נוחה". האופנה והלייף סטייל גם מככבים בפורום נשים שהיא הקימה בפייסבוק לפני כשש שנים.
מה שהתחיל בנשים ספורות מונה כיום עשרות רבות של נשים. מרינה, שמנהלת את הפורום, עורכת את התכנסויותיו במסעדות, והיא המחליטה לגבי הצבעים האחידים של הבגדים בהם יש להתלבש. זאת כדי ליצור אווירה וגם קשר בין הנשים, שלא תמיד מכירות זו את זו. בנוסף לכך היא מגייסת מרצים בנושאים שעשויים לעניין את המתכנסות.
.
