הוא: חושב איך להפתיע אותך, מגיע למסקנה שוודאי תשמחי אם ילך לקנות לבית מוצרים שכבר נגמרו. מסיים לעבוד, הולך, קונה, מזיע, סוחב, ממלא שקיות בדברים שהוא חושב שחסרים בבית, מגיע לבית, מניח הכל על השיש במטבח, הולך לנוח כולו מחייך, בטוח שיקום עם נשיקת תודה על כך שהוא הגבר המתחשב בעולם.
את: מסיימת לעבוד, הולכת לקניות בסופר לפי רשימה שערכת מראש, מגיעה לבית, עומדת לבשל כמה סירים, מניחה כביסות במכונה ומקפלת מה שכבר יבש, חוזרת למטבח לעשות סדר וניקיון, מבריקה הכל, יושבת כמה דקות למנוחה. כשאת חוזרת למטבח, עינייך לא מאמינות למה שהן רואות. כל השיש עמוס קניות, דברים שאת לא צריכה ולא רצית לקנות, ושוב את צריכה לסדר, לנקות… מסננת מילים על הגבר שלך ששכח איך מתחשבים ותמיד דואג לך לעבודה נוספת.
הבנתם את זה? מסוגלים לדמיין מה קרה אחר כך? וזה הרי לא סיפור דמיוני, זו המציאות. לחלוטין. כל יום כל רגע.
אז איך פותרים את זה?
שותים כוס מים, נרגעים, חושבים. מבינים שלעיתים כל צד לגמרי מאמין במה שהוא עושה ופועל מתוך כוונות טובות וטהורות, אך מה שקורה בפועל שונה לחלוטין. הרי כל אחד ואחת מאיתנו שונים, בתפיסה, בהתנהגות.
אם באמת נרצה לסלול שביל חיובי באמצע נצטרך לפעול אחרת. להבין את הגבולות שלנו ואת הצרכים שלנו ובמקביל לשאול מהם הגבולות של האחר ומהם הצרכים של האחר.
אותה סיטואציה ממש באותו בית יכולה לגרום לכל צד לכעוס על הצד השני באופן קיצוני וחבל.
