בחודש נובמבר 2018 התחייבה הממשלה, במכתב השרים ליו"ר ההסתדרות בנושא צעדים להגברת הבטיחות בעבודה בענף הבנייה, התחייבה הממשלה למספר צעדים: הפיכת התקן האירופאי לפיגומי זקפים למחייב, גיבוש המלצות להטמעת חובת התקנה של רשתות מגן לעבודה בגובה, קיום חובת השתלמות בטיחות בסיסית לכל עובד באתר בנייה.
אך התחייבויות לחוד, ומציאות לחוד.
פניתי לכל גורם אפשרי במשרדי הממשלה, במינהל הבטיחות. דרשתי, לאור המציאות הבלתי נתפסת של ריבוי תאונות העבודה הקטלניות באתרי הבנייה, הנגרמות כתוצאה מנפילה מגובה, ליישם מיד את ההחלטה.
כידוע, נפילה מגובה מהווה את הגורם המרכזי לתאונות עבודה קטלניות בענף הבנייה. לפי נתוני מינהל הבטיחות, בשנת 2019 נהרגו כתוצאה מנפילה מגובה 19 עובדים (47.5% מההרוגים בענף), ובחודשי ינואר-יוני 2020 נהרגו 11 עובדים (85% מההורגים בענף).
במקביל ליישום ההתחייבות הממשלתית, יש לפעול בדחיפות להעלאת המודעות של העובדים על פיגומים לסיכוני הבטיחות בעבודה זו, ולצעדים שעליהם לנקוט על מנת לצמצם סיכונים אלו ולהבטיח עבודה בטוחה. לתדהמתי, נוכחתי כי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007, אינן מחייבת לקיים הדרכת בטיחות לעובדים על פיגומים. מדובר במחדל.
העבודה בגובה היא אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר בענף הבניין. הסיכונים קיימים בשלושה תתי תחומים: עבודה בבניין, עבודה על פיגומים ועבודה על מנופים.
העובדים על הבניין מוגנים על ידי מעקות. האכיפה על רשיונות מזוייפים למנופאים מצליחה להקטין משמעותית את הסכנה למי שעובד על מנוף, ומה שנשאר זה לטפל בפיגומים. אלו יכולים להיות בטוחים יותר אם נחיל את התקן האירופאי, נתקין מעקות ונעביר הכשרות לעבודה בגובה בצורה סדירה ועקבית.
בעיה נוספת היא מתקיני הפיגומים. אין בישראל כל תקן או חובת הכשרה למתקיני הפיגומים. הפתרון קיים וכל מה שעלינו לעשות הוא לאמץ את התקנים האירופאים.
אין שום סיבה בעולם שלא נחיל מיידית את התקן האירופאי בכל מה שקשור לעבודה בגובה, ונחייב כל עובד בהדרכת בטיחות מדי שנה. לא מדובר בעלויות גבוהות, והמטרה היא הצלת חיי אדם, לא פחות.
