על החתונה הזאת הם לא יכלו אפילו לחלום, או לדמיין. שרית (25) ומושיקו (26) פסח יהיה מן הסתם סיפור מדהים לספר לילדיהם ולנכדיהם, שטרם נולדו וכבר טלטלו את היום המשמח בחייהם. שניהם תכננו חתונה מפוארת באולמי "לארה" שהייתה אמורה להתקיים במרץ.
הקורונה טרפה את הקלפים ובשל ההגבלות נסגרו האולמות בגל הראשון, ואז החליטו השניים שלא לוותר על חלום החתונה הגרנדיוזית ודחו את החתונה לתחילת יולי. שניהם לא ידעו כמובן שהגל השני של הקורונה יכה בעוצמה וכנראה לא חשבו שתהיה משמעות לכך ששרית תהיה כבר בסוף החודש השישי להריונה, בשבוע 27.
וכך, ביום ראשון השבוע, השניים, יפים ונרגשים, בצילומי טרום חתונה בכיכר עין השמש המרהיבה בעירנו. שרית המאופרת ומסורקת מהמם בשמלה לבנה מיוחדת הרגישה לפתע שהיא נרטבת. "הרגשתי שכולי מטפטפת" היא מספרת. "בהתחלה חשבתי שזה דם ומשהו קרה, אמרתי למושיקו שיסתכל והוא לא ראה כלום.. אז הבנתי שאלו המים שיורדים. מיד צעקנו לצלם שיעצור ונסענו לבית החולים".
השניים חשבו שעוד יגיעו לחתונה המתוכננת, אך בבית החולים קבעו ששרית חייבת להתאשפז עם התאומים ולהיות בשמירת הריון, כדי לנסות להחזיק עוד חודש וחצי לפחות שיתפתחו היטב ברחמה.
ואז החלה כל הלוגיסטיקה המטורפת של ביצוע החופה בבית החולים, כשהאורחים באולמי "לארה" כבר משלשלים לכספת את הצ'קים ומחכים לבוא הזוג המאושר. מושיקו לא התבלבל, הוא תיאם עם בית החולים ולמרות הקורונה היה ברור שהם יירתמו לסייע ואיפשרו לעדים להיכנס. הרב, האבות ועשרה עדים הגיעו למקום ושרית ומושיקו נישאו כך בבית החולים. כשהכל מועבר ב"זום" לאורחים ההמומים. בשעה 23:00 הצטרף מושיקו לאורחיו באולם והספיק ליהנות מהמסיבה.
שרית, איך את מרגישה עכשיו?
"אני מרגישה טוב, אבל גם כשהמים ירדו לא הרגשתי שום כאב, זה היה רק ירידת מים. אני בסערת רגשות גדולה, לא הפסקתי לבכות עד הצהריים, כל הפנים שלי נפוחות, לא קל לקבל את זה שלא הייתי בחתונה שלי . האחיות מחבקות ומנסות לחזק, אבל שום מילה לא תנחם על מה שעברתי. אבל פיזית הכל בסדר, ומה שנותר לי זה למשוך כי בעצם הייתה רק ירידת מים. לכן אני במעקב, בהשגחה, מאושפזת והכל בסדר עם העוברים. אני מקווה להחזיק מעמד עד שבוע 34, זה גם מה שהרופאים מקווים שיקרה".
על איזו חתונה חלמת?
"לא ככה כמובן. לפני כל המצב של הקורונה היו אמורים להיות לנו 600 מוזמנים, וכבר ממוצאי שבת שלא ידענו מה לעשות וכמה יהיה מותר להכניס, ירדו לנו 350 איש ובסוף הגיעו בסביבות 300 איש".
חשבת על שמות מתאימים למה שקרה?
"לא. כבר חשבתי על שמות והם לא ישתנו למרות ההלם שאני נמצאת בו".
חשבתם שתקופת הקורונה כך תשפיע עליכם?
"האמת שמהתחלה לקחתי את התקופה של הקורונה לא ממש קשה, כי גם ככה הייתי בשמירת הריון מחודש אפריל ולא הייתי צריכה להסתובב, הרופאים כבר ידעו שזה הריון בסיכון. היה קשה בכל זאת בסגר כי מושיקו היה עסוק מאוד והייתי הרבה לבד, בקושי ראיתי אותו”.
בכלל, אתם זוג צעיר בהריון ראשון.. מוכנים לתאומים?
"אבא של מושיקו תאום, אז ידענו שיש סיכוי שיהיו לנו תאומים, אבל לא חשבנו על זה בכלל. בבדיקה הראשונה ראו עובר אחד ובאולטרסאונד השני פתאום יש לך שניים. אבל אני מוכנה כן, סבבה, אני מאוד מסתדרת עם ילדים, אוהבת, שומרת על אחייניות שלי".
זו אחת החוויות המשמעותיות שזוג יכול לעבור.. כמה זמן אתם יחד?
"האמת, אנחנו ביחד כבר 11 שנים, המון, מגיל 13 וחצי אנחנו ביחד. הכרנו באילת וממש גדלנו ביחד אז יש לנו הרבה חוויות".
אילו תגובות קיבלתם אחרי החתונה ב"זום"?
"האמת, שלא הייתה תגובה מוזרה, כולם ריגשו וחיבקו ועטפו ושמחו איתנו, נתנו לנו את ההרגשה הכי טובה בעולם. גם בבית החולים חשבו לאסור את הכניסה של האנשים בגלל הקורונה, אבל הרפו כי ראו את השמחה ואת ההלם".
אז איך את מסכמת את כל האירוע המשונה הזה?
"אין ספק שאנחנו עוד בהלם, אבל הכל לטובה!! עכשיו אנחנו נשואים ומחכים לתאומים.. את החוויה הזו לא נשכח לעולם!”.
