לא יודעת מה איתכם, אך לחגוג יום הולדת ביום כיפור זה לא נראה לי הכי כיף שיש. אי אפשר לצאת לקפה עם חברה טובה ואין מצב לטלפונים והודעות… מצד שני, בואו נחשוב אופטימי, יש שקט ואפילו תענית ותפילות ושוקעים באווירת הקדושה וקצת יוצאים מעצמנו. וזה בעצם קצת יום הולדת לכולם, כי מחשבים מסלול מחדש ומביטים אחורה וקדימה בתקווה.
ויש בזה משהו עוצמתי, להתעמק במחשבות ובחשבון נפש ביום הכי גדול של העם היהודי, ודווקא כבת מזל מאזניים, שמזדעקת מכל עוולה ומנסה למצוא עבור כולם את שביל הזהב, לא תמיד בהצלחה.
כי אתם יודעים, החיים, איך שלא נסתכל עליהם, מפתיעים ולא זורמים ממש כמו שציפינו. מצד שני אומרים שיש דגים ששוחים נגד הזרם וזה מה שמראה שהם חיים ונושמים ושורדים, אז מי אנחנו…
היי ציוניוניי הדרך
מבקשים ממני הרבה פעמים לספר קצת על עצמי, שואלים למה עשיתי מה שעשיתי ואיך קיבלתי החלטות. 'את מכורה לשינויים??' אז אולי כן, ואולי זה פשוט הדבר הזה שגורם חי בכל פעם לראות אור בכיוון אחר ולנסות אותו. אז זו ההזדמנות לעשות וויש מהיר על כמה וכמה שינויים שעשיתי בחיי.. ואולי זה יתן לכם קצת כוח לעשות שינוי אם תרצו, לא רק לחשוש אלא גם לקוות.
במבט לאחור, החיים הם תהליך משמעותי וכל צעד שאנחנו עוברים יש לו גם השלכות.. ארבעים ושמונה שנים אי אפשר לתמצת בטור אחד אז אזכר רק בכמה סימני דרך.
לדעתי כל אחד קיבל לפחות מתנה אחת מתנה ביום היוולדו. אני קיבלתי את האהבה לכתיבה, למילים.
אני כותבת מגיל קטן מאוד, אני זוכרת מגירות מלאות ועמוסות כתבי יד, שירים וסיפורים על כל נושא, רובם מן הסתם הלכו לאיבוד. חלמתי להיות סופרת ומשוררת, והייתי הילדה הזו שכותבת שירים על כל דבר וממציאה חרוזים בכל סיטואציה.
בגיל 14 התקבלתי למקומון הראשון שהיה באשדוד ״השבוע באשדוד״ לתפקיד עורכת וכותבת, היינו צוות צעיר שניסה לעשות את המיטב בכלים של אז. תחשבו לבד מה זה להיות עיתונאית בלי טלפון נייד בלי וואטסאפ.. אפילו שיחות טלפון נייח עלו אז כסף. לכתת רגליים כדי למצוא כתבות ולנסוע לכל מקום כדי לצלם את המרואיינים.. בגיל 16.5 כבר יצאתי לשירות לאומי כקומונרית, אוספת חניכים משכונת מצוקה ומארגנת להם פעילויות מהנות עם ערכים.
שנה לאחר מכן התחלתי באוניברסיטת ׳בר אילן׳ תואר ראשון בהוראה וספרות, הסטודנטית הכי צעירה שם, במקביל המשכתי בקריירה העיתונאית ככותבת ועורכת למשך 24 שנים באופן קבוע ועד עתה למעשה בשילוב התחומים האחרים. המון זמן במקצוע מעניין ומסקרן שאין בו יום אחד דומה לשני.
באותן שנים כבר הפכתי לסופרת, כאשר פרסמתי שירים במקבצי משוררים ופרסמתי את ספרי הראשון "פעם הייתי שמנמן". רבים קלטו מייד את הפוטנציאל של ספר ילדים על תזונה נכונה (הרבה לפני שהנושא הפך פופולרי) והוא יצא לאור בשלוש מהדורות מלאות.
מאז הוזמנתי לאינספור מפגשי סופרת עם ילדים בכל הארץ, בהמשך עם הספרים הנוספים שהוצאתי לאור, "הניצחון של פפה" על ההישרדות של סבי האחד והיחיד פפה בשואה והמסרים המיוחדים שהטמיע בנו, והאחרון "המחברת הקסומה של ליבי" עם מגוון סיפורים שמעניקים כלים לכישורי חיים, שהילדים כל כך זקוקים להם.
כאשר הנשמה שלי אותתה שהיא זקוקה לשינוי ושדרוג, יצאתי ללימודי nlp והתחלתי לאמן נשים, לסייע להם למצוא את הכיוון שלהן באמצעות תהליך פרטני עוצמתי. באותה תקופה לימדתי קורסים שלמים במרכז אופק וזו הייתה חוויה מדהימה עבורן ועבורי.
זמן מה לאחר מכן הלב שלי שוב ביקש שאלמד משהו חדש. ואני בכוונה אומרת הלב ולא הראש.. אז למדתי קורס תיירות באשדוד והתחלתי להדריך קבוצות ברחבי העיר האהובה והיפה שלנו (כן יש גם חסרונות, אני יודעת, אך יש המון יתרונות ואני גאה שנולדתי כאן וחיי כאן ב"ה לעד).
הזמן עבר והחלטתי שוב שהגיע זמן שינוי, זמן לעשות שימוש בתעודות של התואר הראשון… וכך אל משרד החינוך נכנסתי רק בתקופת הקורונה, התחלתי ללמד כתיבה יצירתית ילדים חכמים וחמודים, אך אז, שוב הרגשתי שאני עדיין לא בדיוק במקום הנכון, שאני צריכה להיות היועצת.
החלטתי לצאת ללימודי תואר שני וקיבלתי תגובות שונות ומשונות.. מה את צריכה תואר שני בגיל כזה? מבחנים ועבודות בגיל כזה? מה את שוב צריכה ללמוד משהו חדש? שוב תשני ותעברי? מי בכלל יכול ללמוד בגיל כזה? לא נרתעתי לשמחתי. הרגשתי שאני לא שלמה בלי להוסיף לעצמי גם את הטייטל יועצת חינוכית. והיום אני חוגגת את סיום התואר השני בייעוץ חינוכי, ראו הוזהרתם, תואר תובעני מלא מלא דרישות תאורטיות ומעשיות, לא מהתארים שעושים "בשביל התעודה". וברוך השם, גם זה מאחוריי. והיה שווה. כי היום אני זוכה גם ללוות בני נוער בדרכם הלא פשוטה בשנים החשובות של גיבוש הזהות. ועשיתי עוד כמה שינויים שוודאי שכחתי, בין היתר ניהלתי מרפאה וזכיתי לסייע לאנשים כאובים וכשהלב דרש שינוי עברתי הלאה.
והאם זהו סוף פסוק? ודאי שלא. יש לי עוד כמה תחומים שברצוני להספיק ללמוד ולהתמקצע וכשהנשמה דורשת אני לא מתווכחת. העיקר, כך למדתי מניסיוני, שיהיה לנו מעניין, שנרגיש חיים ונהיה מוקפים רק רק רק באנשים שהאנרגיה שלהם טובה גם לידינו.
אז… אין לי מושג איזו שנה מתחילה.. נתפלל שתהיה טובה ומכילה. שתיתן לנו כוח וסבלנות ואהבה בלב, ובעיקר:
"שנזכה לפעול מתוך החלומות שלנו ולא מתוך הפחדים שלנו".
שנה טובה!!!
