אם ראיתם בימים האחרונים המוני אנשים מסתובבים טרוטי עיניים, חסרי מנוחה ומדוכדכים, לא טעיתם. אלה ציבור חובבי הכדורגל שקיבל מנת יתר של כדורגל נבחרות משובח ובבת אחת, כמו בכל טורניר 'יורו' או 'מונדיאל', הרצף נקטע ונגדע וכעת עלינו לחזור לריקנות ספורטיבית מדכאת. משחקי היורו יצרו רצף נפלא של שידורים ישירים במנות גדושות, ישר אלינו למסך. הציפייה וההתרגשות למשחקים, להתמודדויות, לתרבויות, למפגשי הענק ולדרמות המרתקות.
כמה שאנחנו כבר מתגעגעים. תנו לנו עוד דריבל מפדריקו קייזה, אלוף אירופה הטרי והנפלא. עוד שאגה של המאמן האנגלי הלוזר והחביב גארת סאות'גייט. רוצים עוד הצלה של קאספר שמייכל הענק הדני והבן של פיטר, השוער האגדי של מנצ'סטר יונייטד. תשדרו לנו עוד בדיקת פנדל של השופטים ב-'ואר' ועוד התלבטות שתסתיים לטובת האנגלים. משוועים לדו קרב פנדלים נוסף ורכבת הרים של רגשות ביציעים וברחבי אירופה. סלחנו על היציעים החצי ריקים עקב המלחמה בהתפשטות נגיף הקורונה. סולחים גם על הטקטיקה הלפעמים מייאשת ומרדימה של המאמנים הדקדקנים. רק רוצים עוד לראות עוד משחק.
נו, טוב… זה הזמן להתעורר. היורו מאחורינו. גם הקופה אמריקה הפחות מעניין כבר לא כאן. ואנחנו נשארנו עם עונת המלפפונים וההעברות ועם המשחקים האולימפיים, בהם הענף הכל כך אהוב עלינו, נדחק הצידה. וכשהכדורגל יחזור ונתעורר מחלומות באספמיא על היורו שנגמר והזכרונות ישקעו, הוא יחזור עם המועדונים והליגות ומ.ס אשדוד ובן זקן ואדומים אשדוד בליגה הלאומית תחת רוני אוואט ועירוני אשדוד שתנסה לכתת את רגליה ממסדרונות ליגה א'. ולא נשכח גם את בית"ר אשדוד ואשדוד סיטי והפועל אשדוד מליגות ב' ו-ג'. כי ככה זה בכדורגל. כל סיום הוא התחלה חדשה.
