תת אלוף רומן גופמן (46) נולד בשנת 1976 בבלארוס ועלה ארצה בגיל 14 עם משפחתו, בשנת 1990, הישר לאשדוד. הוא למד בתיכון "אורט ימי" אך בראיונות עמו סיפר שהרגיש ניכור והיה מעורב במעשי אלימות רבים בשל מוצאו ואת המפלט מצא בלימודי איגרוף, שנשאו פרי, לאחר שהתחרה וזכה במקום השני בתחרות הארצית.
את דברי המאמן שלו לאיגרוף ציטט בעבר, כמי שלימד אותו, שכאשר מגיע יריב או אתגר, אין לעצום עיניים. המשפט הזה הפך למוטו שלו, גם כאשר עמוד מול המחבלים בשביעי לאוקטובר.
גופמן עדיין מתגורר באשדוד, נשוי ואב לשלוש בנות, יש לו תואר ראשון במדעי המדינה מהמכללה האקדמית אשקלון, ותואר שני במדעי המדינה ובביטחון לאומי מאוניברסיטת חיפה. וכן לימודים מסקרנים במכינת ׳בני דוד׳ בעלי.
המשקפיים ששינו מסלול והחיבור לעוצמה של הטנקים
הקריירה הצבאית שלו עניפה וכבר דובר בה רבות. הכינוי שהוצמד לו לאורך השנים היה "הסוס הדוהר", בשל נטייתו לחתור למגע. הוא התגייס בשנת 1995, לחיל השריון, עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים. בעבר סיפר דווקא שנמשך ליחידות המיוחדות אך נפסל בשל המשקפיים והתחבר לשריון. על הנסיעה הראשונה בטנק סיפר בעבר, שנסע עם הראש בחוץ והרגיש את העוצמה האדירה של הכלי, מה שבולט במיוחד במלחמה הנוכחית.
מסופר עליו, שלפני שמונה לקצין הבין שאינו יודע בעל פה את ההמנון. הוא הרגיש טלטלה בנפשו, לא היסס להודות בכך והחליט ללכת ללמוד במכינת בני דוד עלי, על מנת לחזק את הזהות הציונית שלו. הוא שירת כמפקד מחלקת טנקים, ולחם בדרום לבנון, בהמשך שירת כסגן מפקד פלוגה. הקידום בצה"ל המשיך להיות מטאורי, הוא נבחר כמפקד פלוגה בגדוד 71, ואף הוביל את הפלוגה בלחימה במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן ברצועת עזה ובאיו"ש. בהמשך מונה לקצין המבצעים של עוצבת געש ובשנת 2010 הועלה לדרגת סא"ל ומונה לראש ענף שריון במרכז לאימונים באש במל"י. (מרכז לאימוני יבשה).
בשנת 2013 מונה לתפקיד קצין אג"ם של עוצבת געש ובאוגוסט 2015 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת עציון, בעת שהתרחש בה גל פיגועים מדמם. תושבי הגוש כינו אותו אז "לוחם עז נפש" והודו על שהציל אותם מפיגועים קשים יותר. הרבנית הדסה פרומן צוטטה לאחר שנפצע, כמספרת על ערכיותו הגדולה ועל העובדה שידע להלך בעדינות בין המתיישבים לבין הפלשתינים ולכן זכה לכבוד והערכה מכולם.
אין מקום בצה"ל לפחדנים וללוחמים שלא יוזמים
ציטוטים רבים של גופמן תועדו במשך השנים, בין היתר ביקורת שמתח בכנס לפיקוד הבכיר של צה"ל ב-2018 על מדיניות ההימנעות מהפעלת כוחות היבשה של צה"ל: "הרמטכ"ל, רציתי ראשית להגיד לך שאנו מוכנים להילחם. יש בעיה אחת. אתם לא מפעילים אותנו." הרמטכ"ל דאז גדי אייזנקוט, העריך אז את דבריו, ואמר שהוא מתחבר לכל מילה. באירוע אחר אמר בחריפות, שאין מקום בצה"ל לפחדנות וללוחמים שאינם יוזמים.
החל מה-1 ביולי 2020 הועלה לדרגת תא"ל ומונה למפקד אוגדת הבשן, כאשר במהלך תפקידו נודע כמי שהוביל קו התקפי כנגד המאמץ האיראני להפוך את רמת הגולן הסורית לחזית נוספת כנגד ישראל, בכלל זה מבצעים חשאיים ופשיטות קרקעיות.
חתירה למגע בשביעי לאוקטובר והצלת אזרחים בשדרות
נאה דורש נאה מקיים, בבוקר השביעי לאוקטובר, שהה גופמן בביתו באשדוד והתעורר כמו כולנו מרצף אזעקות מפתיעות שלא נפסקו לרגע. הוא קלט כמובן שמתרחש באירוע חריג וכשהתעדכן בפיקוד דרום, נמסר לו שאמנם המצב מעורפל אך אין ספק שאירוע גדול מתרחש. גופמן לא חשב פעמיים, לבש את מדיו וזירז את נהגו לצאת עמו לכיוון אוגדת עזה. בדרך, עם קבלת הדיווח הראשוני על חדירת מחבלים בשדרות, שינו כיוון לעבר שדרות ואף החליטו שלא לנסוע דרך צומת יד מרדכי הדרך השגרתית, אלא דרך ג'וליס וברור חיל.
הם היו בין הראשונים שהגיעו לשדרות עמוסת המחבלים כבר בשבע ורבע בבוקר. בדרך, עודכנו על ידי כמה מתנדבי משטרה, שישנם טנדרים לבנים מהם יורים על אזרחים.
למד במכינת ׳בני׳ דוד בעלי, על מנת לחזק את הזהות הציונית. תא״ל גופמן
ההתלבטות הייתה קשה, האם לשוב ולהתארגן עם כוחות גדולים או להמשיך קדימה. במקביל הגיעו דיווחים על חדירות מחבלים במקומות נוספים וגופמן הבין שאזרחים נמצאים בסכנה מיידית ונכנס פנימה לשדרות. בכוח קטן שאספו יחד עם מעט מתנדבים, התקדמו לתוך שדרות.
בצומת שער הנגב קיבלו הוכחה חיה לתופת שהתרחשה שם. רכבים עולים באש, גופות שרועות על הכביש. במקביל קלטו מספר דמויות חשודות וגופמן התקרב אליהם רגלית עד לנקודה שבה היה חייב להיחשף, כ-150 מטרים מהם, וקרא לעברן קריאת שלום, אך אז קיבל מענה בערבית וביריות והבין שאלו מחבלים.
גופמן והמתנדבים יחד חתרו למגע עם המחבלים ופגעו בהם, אך החלו חילופי האש מכמה כיוונים נוספים וקליע חדר אל הירך השמאלית שלו. גופמן חילץ את עצמו לאחור ואת פינויו ניהל רב סרן עומרי קזדו, אשר כמו גופמן יצא מביתו כשהחל האירוע. קזדו הניח חוסם עורקים ופינה את גופמן לאשקלון לבית החולים ׳ברזילי.׳ קזדו עצמו שב להילחם, נפצע ואושפז לצידו של גופמן בבית החולים "שמיר אסף הרופא".
כמפקד המרכז לאימוני יבשה (מל"י) בצאלים, גופמן היה קצין צה"ל בדרגה הגבוהה ביותר שנפצע עד אז במלחמת "חרבות הברזל". הרגל הפצועה נזקקה כבר לארבעה ניתוחים אך היה לו ברור מלכתחילה שלאחר השיקום הוא מתקדם לתפקיד הבא. לאחר הפציעה רואיין בבית החולים ומתח ביקורת קשה על ההפקרות באותו יום, באומרו שהיה כישלון חרוץ של המערכת שקרסה, אך באותה נשימה שיבח את מי שקמו וחירפו נפשם באופן לא מאורגן, בהם אזרחים וחיילים, שמנעו את התפשטות המתקפה.
כל מפקד שהוא מכיר, אמר, קפץ מייד עם הדיווחים הראשוניים ומיהר לסייע, עוד בטרם הובנה התמונה במלואה. חלק מהם אף נפלו בקרבות הירואיים.
למרות תחושת הכישלון, הציע לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה להרוג את המחבלים ולהשיב את הכבוד והביטחון.
בתחילת מרץ 2024 מונה לראש חטיבת שילו"ח (ראש חטיבת פיתוח שיטות לחימה וחדשנות) באגף התכנון. מינוי שאושר על ידי שר הביטחון יואב גלנט בעיצומה של המלחמה. נאחל לו הצלחה רבה, גאווה אשדודית.
