אני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את זה בכלל מרוב שעצוב. הם היו נדב ואיזבלה #איזבלהונדב. כל הזמן. בכל מקום ביחד. ככה חמש שנים. הנה השמלה הלבנה של איזבלה. היא לא רצתה שנדב יראה עד החתונה שאמורה היתה להתקיים הערב אז הוא העביר לי דרך החברות בלי להסתכל.
תראו כמה היא יפה:
תראו את ההזמנה לחתונה. צעירים ויפים שכל החיים לפניהם בכל כך הרבה מובנים. הם גרו באשדוד. תכננו ילדים. משפחה. חלמו לקנות בית. ללמוד. להקים עסק. איזבלה בת 27, נדב בן 32. אלוהים ישמור, איזו החמצה.
הצעת הנישואין היתה בחו"ל. הוא שלף טבעת. כרע ברך כמו שהוא ראה שעושים בסרטים. אחר כך הם הלכו לקנות יחד טבעות נישואין. שלו גדולה כזאת. לה יש יד קטנה במיוחד
איזבלה אהבה את הדי ג׳יי שאמור היה להופיע במסיבה ברעים בדיוק בשבת בשעה 11 בבוקר. היא אמרה יעלה כמה שיעלה. הם באו בשש בבוקר. הספיקו לשבת על הבר ולהזמין משקה. הם ברחו כששמעו את הפיצוצים. לא חיכו. לא התגרו בגורל. פשוט ברחו. נסעו והגיעו למיגונית.
בחוץ היה שוטר שחשב שהמחבלים הם חיילים והרגיע את כולם ואמר יהיה בסדר. אבל נדב יצא רגע מהמיגונית כדי לראות. מסקרנות הוא יצא ואז הבין שאלה לא חיילי צה"ל. אלה מחבלים. הוא שם טיל כדי לחיות.
נדב בורח והם יורים עליו. מישהו שרץ לידו נפל. אם נקצר קצת את הסיפור הוא מצא שיח והתחבא.
לידו נתפסו חוגגים שלא הצליחו להתחבא. הוא שמע אותם מתחננים שלא יהרגו אותם. הקולות שלהם מתחננים לרוצחי האדם לא יוצאים לו מהראש. הוא שמע את הצרורות. ירי. הוא שמע את השקט. מבחינתו, לשמוע את השקט זה הכי מפחיד. הוא חשב: רק שהמחבלים לא ישמעו אותי נושם.
ואיזבלה. היא היתה במיגונית. הוא לא יכול היה לחזור אליה כי כל הזמן ירו מסביב וזה שיגע אותו. הוא שמע רימונים מתפוצצים. זה עוד יותר שיגע אותו. הוא לא ידע מה קורה עם אהובתו והעדיף להאמין שהיא פצועה. שיהיה בסדר. זה מה שהחזיק אותו שם. מחשבות. מחשבות על החתונה. והוא חיכה.
בסוף עצר לאיזבלה מיכאל. היא כבר היתה פצועה מאוד. מישהו עזר לסחוב אותה מהמיגונית החוצה אל האוטו של מיכאל, שהיה אחד החוגגים הגיבורים.
הוא פינה פצועים באוטו הפרטי שלו. אבל במקרה של איזבלה כבר לא היה מה להציל. ונעלם הדופק. בשלב הזה נדב לא יודע שהיא נרצחה. הוא שוכב בשיחים עד שמגיעים חיילים וצועקים צהל צהל. הוא יוצא עם הידיים למעלה. שלא יחשבו שהוא מחבל ויירו בו.
נדב יסתובב ימים אחר כך בבתי חולים. סורוקה וברזילי ושוב סורוקה. אולי היא תבוא. אולי היא פצועה. ביום שלישי או רביעי, הוא לא זוכר בדיוק כי הימים התבלבלו לו, באה הודעה רשמית שנגמר.
היום, יום החתונה, נדב לא היה מסוגל להיות בבית והוא נסע עם חברים לצפון. הוא רגיש ומקסים בעצמו וקשה לו לדבר על זה או לבכות. הוא עדיין לא תופס ומחכה להתעורר מהסיוט הזה. אבל חשוב לו שתדעו שאיזבלה אהובתו היתה משהו מיוחד מאוד. ושתזכרו אותה
