הראיון עם ד"ר יצחק גביזון נדחה שוב ושוב, ובכל פעם הוא הוזעק ככונן ראשי למקרה חרום נוסף בבית החולים. ככה זה, כאשר אתה מנהל את שירות שיקום הלב בסורוקה, ומציל חיים בשגרה היומית שלך, זכות עצומה.
בכל זאת כמובן מצא ד"ר גביזון את הזמן להשיב על שאלות רבות ומסקרנות שהכנתי עבור מי שגדל וצמח באשדוד, ממש ברחוב שבי ציון, רחוב ילדותי הראשון, והגיע כיום לתפקיד כה משמעותי ומעורר השראה עבור כולנו.
ד"ר יצחק גביזון, מנהל שיקום לב בסורוקה ויו"ר החוג לשיקום לב, נבחר על ידי רופאי השיקום בבתי החולים בארץ לתפקיד יושב ראש החוג לשיקום לב באיגוד הקרדיולוגי, ולמעשה הוא "נושא הדגל של שיקום הלב בישראל", זכה השבוע בפרס מנכ"לית הכללית, ונבחר מבין כל הרופאים המצטיינים של הכללית .
ד"ר גביזון בן 50, נשוי להדס, אשת אשכולות בעצמה, גרונטולוגית ,מורה לתנועה לגיל המבוגר מפתחת שיטת אימון ייחודית לגיל השלישי וכעת לומדת לדוקטורט במדעי הקוגניציה.
לשניים ארבעה ילדים: הגדול בן 22, סטודנט במכללת "ספיר", הבת בצבא ובדיוק ביום הראיון ד"ר גביזון פינה מזמנו ללוות אותה בטקס הסיום של הקורס, וכן בת 15 ובת מצווה.
הוא עצמו נולד בבית החולים "ברזילי", בתקופה בה לא היה בית חולים באשדוד, וכנראה שהנרטיב הזה ליווה אותו כל חייו והוביל אותו גם אם בתת מודע למי שהוא כיום.
משפחתו עלתה ארצה מלוב, בתחילה לרמלה ובהמשך כאמור נוסדה אשדוד הם היו מראשוניה, הם התגוררו ברחוב שבי ציון, סבו יעקב ז"ל היה מחלק הלחם הראשון בעיר (כן, היה כזה מקצוע.. בימים ההם..).
אביו רפאל היה אז בן שנה בעלייתם, הוא כיום פנסיונר של נמל אשדוד ומתנדב ידוע באגודה למען החייל, ידוע כמי שטיפל בחיילים בודדים ולפני הקורונה חילק בתחנת הרכבת כריכים לחיילים. בזמן הריאיון הוא מאושפז בבית חולים ונאחל לו רפואה שלמה.
לד"ר גביזון שלושה אחים נוספים: ורד מסיקה מורה באשדוד, האח אילן גביזון בעל עסק למוניות, והאחות רעות אמא במשרה מלאה.
את שנות הילדות באשדוד הוא זוכר במעברים בין רובע א' לרובע ד', שם למד בבית הספר "הדר", ומכיתה ה' עברה המשפחה לרובע י"א: "גרנו בבניינים היחידים באזור, כשהכל היה מסביב עדיין חולות. אני זוכר איך זה כשאתה יורד מהבניין, הכל חולות, כל האזור של רחוב הרי גולן כיום, מהמרכזון ועד הלום. למדתי במקיף ג', וחלק מהילדות שלי הייתה ללכת ברגל, להגיע מרובע לרובע ולעבור דרך החולות. וכן לרדת לים כמובן, עד סוף שנות התיכון כך האזור נראה, אשדוד באזור הזה הייתה ים וחולות, וכמובן כל מיני משחקים בשכונה, ומשחק כדורסל במגרש של בית ספר צפרירים".
הוא מתאר את עצמו ילד סקרן ולמדן, שכבר בילדות זוהה כחכם ו"דילג" על גן החובה הישר לבית הספר. הוא אהב ללמוד ונמשך לתחומי הביולוגיה והחקר, ובצבא שירת כחובש גדודי, (חוג"ד), בבסיס שריון בשיזפון והתוודע לכל עניין הרפואה. לאחר שלוש שנות שירות התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, ולא בקלות.
איזה ילד היית?
"תמיד מאוד התעניינתי בתחום של גוף האדם, למדתי במגמה ביולוגית, עוד בתיכון הייתי נוסע למכון ויצמן ללמוד עם נוער שוחר מדע, תמיד רציתי להרחיב אופקים וכבר בבית הספר חשבתי להיות חוקר ולפתח דברים שיעזרו לאנשים לחיות חיים בריאים. בלט מאוד בילדות שלי הרצון למצוא פתרונות ולהמציא דברים שיכולים לקדם את הבריאות של האנשים.
עם זאת, באותה תקופה היו מעט מאוד אנשים שיצאו מתוך התיכון עם ציונים בבגרות רגילה והצליחו להתקבל לבית ספר לרפואה. אז באשדוד לא היו תוספות יחידות בגרות, לא הייתה מודעות, ולכן יצאתי עם בגרות רגילה, כאשר מסביב היו המון אנשים שבאו מבתי ספר שדחפו את הציונים למעלה, למשל מכפר סבא. רציתי בזמנו ללמוד 5 יחידות בכימיה בנוסף לביולוגיה אבל זה לא התאפשר, אז הסתפקתי בביולוגיה ואנגלית. הייתה פחות מודעות ולכן היה לי הרבה יותר קשה להתקבל. היום אני מאמין שבתי הספר באשדוד כן דואגים לזה ומאוד מקובל להגדיל יחידות, כי ברור שצריך ממוצע של יותר ממאה כדי להתקבל לרפואה וכן דוחפים לכך".
אז איך בכל זאת הצלחת?
"לשמחתי, באוניברסיטת בן גוריון מראיינים את כולם ובראיון בלטתי כנראה יותר מאחרים חלק מהילדות היה החוסר של בית חולים באשדוד, תמיד היה צריך לנסוע רחוק כדי לקבל טיפול. אני זוכר שדובר במשך עשרות שנים על כך שעוד יקום בית חולים באשדוד וזה לקח הרבה הרבה זמן. אסותא נפתח כשהייתי כבר בקנדה".
התגוררת בעבר בבאר שבע ולאחרונה בעומר, כיצד נראית הילדות שם?
"קשה להשוות בין הילדות שלי לבין הילדות כיום. אז היה נהוג ללכת הרבה מאוד ברגל, ללכת לים, לצעוד לאזורים אחרים ברגל, לשחק בשכונה, וכיום זוהי הילדות מול המסכים, בבית, במחשב. הכי חשוב שמערכת החינוך תדחוף למצוינות ותיתן לתלמידים מה שצריך שיהיו מוכנים לאוניברסיטה. היום יש הרבה יותר תוכניות של ילדים מצטיינים, גם באשדוד.
העיר עשתה דרך ארוכה מאוד קדימה ומצליחה לאתר את הילדים הפוטנציאלים ולתת להם תוכניות שילוו אותם לכל התחומים המשמעותיים, כגון שירות צבאי ב- 8200, לימודים באוניברסיטה, מסלולים מבוקשים כולל רפואה, אין שום סיבה שלא ייצאו הרבה רופאים מאשדוד".
ומה דעתך על ילדי "דור המסכים" כיום, הם בדרך הנכונה להצלחה?
"אין דבר שהוא רק חיובי או רק שלילי, לכל דבר יש צד חיובי. הרי אי אפשר להתנתק לגמרי מהמסך, צריך גם וגם. הילדים שלי משלבים אקדמיה עם ספורט, וכך צריך לעשות בעידן הנוכחי".
כיצד החלטת באיזה תחום להתמחות?
" למדתי באוניברסיטת בן גוריון ובהמשך נשארתי בסורוקה. ההחלטה על התחום היא בשלב יותר מאוחר. כשסיימתי את הלימודים החלטתי ללכת להתמחות ברפואה פנימית בשלב ראשון וכשסיימתי את ההתמחות בפנימית החלטתי להתמחות בקרדיולוגיה. התחלתי בפנימית ד' בסורוקה כמומחה לרפואה פנימית ב-2009 וסיימתי קרדיולוגיה ב-.2012. כשסיימתי את ההתמחות בקרדיולוגיה, יצאתי להשתלמות עמיתים בקנדה, שם למדתי אי ספיקת לב מתקדמת, כולל השתלות לב ולב מלאכותי ושיקום לב, שזה הבייבי שלי".
אתה למעשה "משקם הלב הלאומי של ישראל", ספר בבקשה על תחום השיקום מרחוק…
"זכיתי בהרבה תהודה בעניין שיקום מרחוק עוד לפני שהיה מקובל, בשנת 2015-2016 כבר עשינו ניסויים ראשונים בשיקום לב לאנשים בלי שהגיעו כלל לבית החולים וזה אף התפרסם בכנסים בינלאומיים.
כשחזרתי לסורוקה בשנת 2017 התחלנו את השיקום הרגיל ובהמשך את השיקום מרחוק שנתן מענה להרבה מאוד בעיות. היינו צריכים לכסות שטח מטופלים ענק- מיוספטל ועד ברזילי אין בית חולים נוסף, ולכן אנו צריכים לתת מענה לשטח גדול, אנשים שהגיעו מרחוק שעות של נסיעה מאילת או מהערבה רק בשביל להתאמן במכון שיקום.
עשינו את כל ההכנות כדי להתחיל את שיקום הלב מרחוק ואז הגיעה הקורונה ונתנה לנו בוסט ענק. כבר היינו מוכנים עם כל הקונספט, ולכן מיידית הפעלנו אותו עם יותר מ 200 בחולים שנזקקו לשיקום לב והתאמנו בבית, בחוץ, בלי כל צורך להגיע. הנגשנו את השירותים לאנשים שגרים רחוק, כגון בערבה, בים המלח, בעוטף עזה.
ההצלחה הייתה מיידית וניכרת, וגם מבתי חולים אחרים הגיעו משלחות לסורוקה כדי ללמוד מאיתנו איך לעשות את זה, כל הזמן מגיעים צוותים ולומדים בגלל ההצלחה של התוכנית. כל כך חשוב להנגיש את שיקום הלב להרבה מאוד אנשים, שלפעמים אין להם כסף להגיע או אין להם זמן לכל כך הרבה שעות נסיעה לכל צד וזה נותן מענה".
״יש עליה בהתקפי לב״
אתם מקבלים דיווחים שוטפים?
"ישנו מעקב יומי ותמידי. בשונה משיקום רגיל שבו מתאפשר לי לראות את המטופלים פעמיים בשבוע, כאן אנחנו עוקבים אחר שגרת האימונים כל יום, זו תוכנית מאוד אינטנסיבית למשך שנה, והמטופל שעבר התקף לב משנה את כל מהלך חייו, עובר תהליך שלם. מלבד נטילת התרופות הנכונות, הוא משנה את כל ההרגלים שלו, לומד לאכול בריא וכמובן מקפיד על הפעילות הגופנית. אנחנו עוקבים אחרי המדדים שלהם ומקבלים תמונה מלאה מלאה של מצבם הרפואי.. יש לנו סיפורים שלמטופלים שסחפו את כל המשפחות ואת הילדים וזה מאוד מחמם את הלב, כי אתה יודע שממש עזרת לכל המשפחה."
כיצד זה בפועל, בזום?
"לא, באמצעות הטלפון הנייד. המטופלים מקבלים הדרכה, מפעילים שעוני דופק והכל נעשה באמצעות אפליקציה בטלפון הכל מוקלט ועובר אלינו. בסיוע של פיזיותרפיסטיות, אחים ואחיות. המערכת יודעת לייצר פידבקים אוטומטיים ובנוסף אנחנו מדברים איתם כל שבוע, דוחפים אותם לשפר את אורח חייהם, הם יורדים במשקל, תוצאות הבדיקות משתפרות והמטרה היא למעשה לפגוש אחרי שנה אדם יותר בריא".
ומה תרמה לך הקורונה?
"הקורונה הטמיעה קונספט של שירות רפואי מרחוק ומאוד התחברתי לזה. זה דורש הרבה יצירתיות ואתה נוגע באנשים, משנה להם את החיים".
נדבר קצת על נושא פחות נעים, התקפי הלב. הקורונה, הפיגועים, הלחץ, מגבירים את כמות התקפי הלב?
"בהחלט. יש עליה בהתקפי לב בגלל הסטרס, אחד מגורמי הסיכון הידועים, כאשר כולם מדברים על כולסטרול, השמנה וסוכרת, צריך לדבר על הסטרס כאחד מגורמי הסיכון להיווצרות טרשת עורקים, גם להתקפי לב ולאירועים מוחיים. אנחנו בארץ כל הזמן חשופים לסטרס, בין אם זה מחלות, קורונה, מצב ביטחוני. בתור מישהו שחי בקנדה וראה חיים שלווים, ברור לי שהחיים בישראל הם בסטרס, אנחנו עוברים ממהדורת חדשות אחת לשניה."
אז מה עושים?
"אני ממליץ לאנשים לא רק לעסוק בספורט אלא גם בפעילות שמורידה סטרס כמו טאי צ'י , יוגה ומיינדפולנס בנוסף לפעילות הגופנית האירובית, הגוף צריך את זה מאוד. יש במדינה שלנו המון סטרס וצריך לאזן אותו ולהוריד אותו.
מצד שני, יש לנו מערכת בריאות מאוד טובה וחזקה, אנחנו מובילים בעולם בקרדיולוגיה, במשך הזמן שלוקח לטפל בהתקפי לב, התוצאות הטובות בעולם, בזכות זה שיש הרבה בתי חולים עם יחידות צנתור ויחידות לב".
במבט לעתיד, לאן פניך מועדות?
"כרגע המשימה העיקרית לנסות להגיע ליותר מטופלים, יש כמה פרויקטים כולל פתיחת מרכזי שיקום, כאשר המטרה היא להפוך שיקום מרחוק למשהו שיהיה זמין בכל הארץ, כי לצערי רק בין רבע לשליש מהמטופלים מצליחים להגיע לשיקום לב לכן המטרה להנגיש אותו לכל מקום בארץ."
