אשדוד העיר הגדולה והיפה, שכבר מזמן אינה פריפריה, מצמיחה כל הזמן מצליחנים, ואנחנו מתרגשים בכל פעם מחדש לראות איך הם מפלסים דרך מהרובעים הוותיקים ורצועת הים המדהימה שלנו אל פסגות מיוחדות בארץ ובעולם.
השבוע התבשרנו כי דב אלפון, (חלפון במקור), מונה לתפקיד יוקרתי, לעורך הראשי של ה"ליברסיון" הצרפתי, היומון הצרפתי, הנחשב לכלי תקשורת מרכזי של השמאל בצרפת.
דב אלפון, יליד 1961, בן 59, יליד סוסה שבתוניסיה, כאמור נולד תחת השם חלפון, אשר שונה בהמשך. באותה עיר אגב נולדה גם מגישת הטלויזיה רינה מצליח, שאף ערכה שם טיול שורשים מרגש ששודר בערוץ 12. כנראה שמשהו בקוסקוס או בתבשיל הפקיילה עושה את שלו ומייצר אנרגיות שדורשות הגשמה עצמית..
משפחתו של אלפון-חלפון עברה לפריז שם התגוררו במשך שנים, ואלפון ספג את התרבות. בהיותו בן 11, בשנת 1972, עלתה משפחתו לישראל והשתקעה באשדוד. אלפון סיים את הלימודים במקיף ג' הידוע ברמתו הגבוהה (מה שגם מצויין בפייסבוק שלו ולכן נראה כסימן לגאווה עבורו), והתגייס לשירות ביחידת 8200 של חיל המודיעין עד לשחרור בדרגת סרן.
בתחילת דרכו כסטודנט לפילוסופיה ותקשורת באוניברסיטה העברית כבר ביטא את דעותיו, והחל להתעסק בכתיבה בביטאון הסטודנטים "פי האתון". בשנת 1984 החל דרכו בעיתונות הכתובה, בשבועון הפוליטי "כותרת ראשית" בצל העורך נחום ברנע, ככתב חדשות, מגזין וכנסת.
כבר אז צבר מספר הישגים עיתונאיים מרשימים, כמו הראיון הראשון עם האדמו"ר מבעלז, חשיפת תרמית שעשועון גרפולוגיה בשם "חמישה בעקבות אחד", הטבות רפואיות סודיות שניתנו לשרים ועוד. בטור השבועי שלו "כיוון הרוח" פרסם על אי סדרים במוזיאון תל אביב, אמירות נגד מזרחיים בתיאטרון הבימה ובעיות בתקציב של רשות השידור. הטור עבר לעיתון "הארץ" בשנת 1988 וכעבור ארבע שנים מונה אלפון לעורך התרבות של העיתון ובהמשך לעורך המוסף עד שנת 1998. בין שאר החידושים שהכניס גם המדור האהוב של המאייר חנוך פיבן והמצאת הדמות הבדיונית "קפטן אינטרנט".
אלפון זכה פעמיים בתואר "עורך השנה", מטעם אגודת העיתונאים, ובמדליית זהב על המדור של פיבן. בין 1999-2002 עבד ככתב "הארץ" בפריז וכתב סדרת כתבות על המסעות האישיים שלו. כשחזר גילה שמונה עורך חדש ל"הארץ" והוא פוטר, אך בשנת 2008 חזר בתפקיד העורך הראשי. באותן שנים עשה דברים רבים, בין היתר ניהל את הוצאת "כנרת זמורה ביתן", הנחה בטלויזיה את התוכנית "נספח תרבות" בהצלחה ואף היה מועמד לפרס אופיר. היא בוטלה בשנת 2005 כשהפסיקו להפיק ברשות השנייה תכניות תרבות.
אלפון ערך ראיונות נחשבים בטלויזיה, כגון ראיון אחרון עם הקומיקאי דודו גבע לפני שנפטר, שהפך לסרט טלויזיה, בו ביקורת קשה על המחאה החברתית בישראל.
בשנת 2011 פרש מהתפקיד כעורך "הארץ" וכעבור חמש שנים שב אליו ככתב מפריז ופרסם כתבות חזקות, כגון על הקשר בין נתניהו למימרן בפרשת הפחמן הדו חמצני. במקביל עשה דברים במישורים שונים, כגון המיזם עם הסופר אתגר קרת, לגשר בין ספרות למדיות חדשות, ואכן סרטם זכה בפרסים שונים וכן פרסם כתבים שונים, ביניהם מותחן הריגול "לילה ארוך בפריז", על סטארטאפיסט ישראלי שנחטף בשארל דה גול.
בפן האישי, אלפון נישא בשנית בשנת 2016 לעיתונאית ליטל לוין.
החודש כאמור מונה לתפקיד אחר יוקרתי, לעורך הראשי של ה"ליברסיון" הצרפתי, הנחשב לכלי תקשורת מרכזי, יומון צרפתי בין החשובים, יוצא לאור משנת 1973, מזוהה עם הצד השמאל-סוציאליסטי של המפה הפוליטית, לאחר שנקלע לקשיים נרכש על ידי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי, הבעלים של "הוט", בשנת 2014.
כבר ביוני, כאשר התפטר העורך של ה"ליברסיון" לורן ג'ופרין, בדרכו לפוליטיקה ולהתמודדות מול הנשיא מקרון, ניהל אלפון את האסטרטגיה הדיגיטלית של העיתון ונערכה הצבעה על מועמדותו, כאשר מתוך 222 עובדים, בחרו בו 188.
בפוסט הראשון שלו אחרי המינוי כתב אלפון בין היתר שאחרי שלושים שנה בעיתונות העברית ניהל את ישיבת המערכת הראשונה שלו בצרפתית "ומאז כבר התרגלתי גם למשחקי המילים בכותרות וגם לצורך לחשוב מה אלבש מחר". על ה"ליברסיון" כותב אלפון שהוא נועד "להיות מארב תמידי בשדה התקשורתי" ו"למרות שהוא מהטובים בעולם, הוא מפסיד קוראים דיגיטליים מול השחקנים החדשים בתחום".
על סיכוייו להצליח בתפקיד כותב אלפון הצנוע: "הסיכוי שלי להצליח בתפקיד לא נראה מזהיר, אבל זה מה שהופך את התפקיד למעניין.. היער הוא שחור או לבן. התנאים הגרועים ביותר הם מצוינים. לעולם לא ניישן עוד".
עוד על הפשטות המקסימה שלו ניתן ללמוד מהודעתו בפייסבוק "האם מישהו מעוניין בהחלפת הדירה הפריזאית שלו בדירה תל אביבית ליולי אוגוסט" וכן מכך שהוא נותן במה בקיר שלחו לשיר חדש של להקת טיפקס, להקה מזרחית ישראלית מחאתית אמיתית, מה שאומר שעם כל השיק והניחוח הפריזאי, אשדודי נשאר אשדודי בנשמה ותוניסאי מפלס דרכו עם הרבה געגוע לעבר..
