בשעה 07:30, דקות לאחר מסירת המשמרת, איילת נגשה לאחות האחראית עליה במחלקת הנשים, נליה קולאגין, ואמרה לה "אנחנו צריכות לדבר". נליה השיבה לה: "כמה דקות, נתארגן על העומס -ונדבר".
חצי שעה לאחר מכן, בשעה 08:00 פנתה איילת שוב לנליה וביקשה לשוחח איתה. נליה, שהבינה שככל הנראה מדובר בנושא שאיננו סובל דיחוי עצרה את עבודתה ופנתה לאיילת: "מה קרה ?". "יש לי צירים" השיבה איילת.
נליה במהירות בדקה את איילת, וממצאי הבדיקה הוכיחו שאיילת נמצאת כבר בעיצומה של לידה.
השתיים מיהרו לחדר הלידה, ושם תוך כחצי שעה בלבד, יילדה נליה את איילת, שהביאה בן זכר לעולם.
נליה: "מדובר בהחלט ברגע מרגש עבורי, לא בכל יום ובהחלט לא כל אדם זוכה לסייע בהבאת חיים לעולם, וההתרגשות כי כפולה ומכופלת כאשר מדובר במישהי שאתה כל כך אוהב ומעריך שנמצא לצידך כמעט כל יום – כל היום. הרגשתי כאילו אני מילדת את הבת שלי. זאת הפעם הראשונה שאני זוכה לילד את אחת העובדות שלי"
איילת: " זו הייתה אמורה להיות המשמרת האחרונה שלי לפני יציאה לחופשת לידה אך ברגע שהחלה הבנתי שהמשמרת לא תסתיים כפי שציפיתי. לפני שהספקתי לעכל מה שקורה, הייתי בחדר לידה, בליווי מלא של נליה האחות האחראית שלי שהייתה איתי לאורך כל הדרך ודאגה לי לכל מה שהייתי צריכה ובסוף גם יילדה אותי בצורה הכי מקצועית ורגישה.
רוצה להודות לכל מי שהיה חלק מחווית הלידה, מהצוות במחלקה שדאגו להמשך יום עבודה ועד לצוות החדר לידה ומחלקת יולדות. זכיתי להיות חלק מהמערך המיילדותי של בית החולים
