לפני שנה וחצי נבחרתי כחברת מועצת העיר (אשדוד ביתנו). אדם פשוט מהשורה עם המון שאיפות וחלומות להיות הקול של תושבי העיר בעיקר הניזקקים. יש לי אג'נדה מוצקה שאני מאמינה בה, חזון שאני רואה אותו ומאמינה בו למען תושבי העיר אותו הצגתי לעיני כל בחרדה רבה, וראו הפלא, אנשים אהבו את החזון ובחרו בי לייצג אותם ואת העמדות שלהם שהיו כמקשה אחת עם העמדות שלי.
תתפלאו, אבל פוליטיקאים ואנשי ציבור לא מקבלים ספר הוראות לפוליטיקאי המתחיל. רובנו נזרקים למים העמוקים, שכל מה שמוביל אותנו זה מצפן מוסרי ובסוף, לשמוע דעות לכאן ולכאן ולקבל החלטה על פי צו מצפוננו. יש לנו לאנשי הציבור את היכולת לקבל החלטות קלות, פופולריות, להתנהל מכותרת חביבה ונושא קטן ונחמד שלא מעורר מחלוקת, לעוד כותרת, בנושא לא שנוי במחלוקת ומעורר אהדה.
הבעיה היא שבמקרים כאלו שינוי וחדשנות הם אף פעם לא קלים ותמיד מעוררים מחלוקת. ההחלטות האמיתיות והחשובות באמת מעוררים תמיד רעש ויצר והם אף פעם לא החלטות קלות. ואני טוענת שאם כאנשי ציבור נישאר ברובד העליון עם החלטות פשוטות קלות וחמודות, לעולם לא נצעיד את העיר והמדינה קדימה. אני מאמינה שנבחרנו כדי להפוך את החיים של כולנו למקום טוב יותר ולא להיות חביבי הקהל.
אחת מההחלטות הקשות ביותר שקיבלתי על עצמי לתמוך הייתה ההחלטה על הקמת מלונות הילטון בחופי אשדוד. מצד אחד, איכות הסביבה הוא נושא שרחוק ממני והלאה, וזה נושא שמעולם לא עלה כחלק מהבטחות הבחירות שלי. אני מודה, אני לא מבינה בזה הרבה, אך מאוד מעריכה את חשיבותו. מהצד השני, אחת מהאג'נדות החשובות ביותר שהאמנתי בהן וקידמתי אותן היא הגדלת כמות מקומות העבודה בעיר. אני מאמינה שכמי שיצאה ממעגל העוני, נבחרתי לייצג את עניי העיר, לעזור להם באמצעות פרנסה ולהוציא אותם ממעגל העוני. פרויקט תעסוקה שיזמתי בקליטת עולים הפך להיות פרויקט הדגל שלי.
כאשר נדרשתי לסוגיית המלונות חקרתי את הנושא לעומק, בדקתי ביראת קודש את טענות מחאת הירוקים, קראתי ולמדתי חומרים רבים שאינם מתחום עיסוקיי, התייעצתי עם מומחים ובסוף התקבלה בפני תמונה מלאה. מלונות הילטון נבנים על עתודת קרקע פרטית שע'ל פי חוק הקניין והתב"ע המאושרת לפני שנים רבות ניתן לבנות עליה מלונות במרחק זה מהחוף, כך שחוקית ידינו כבולות.
הם אכן נבנים על חופה של אשדוד, אך נמצאים בסטייה מינורית ממאה המטר המוגדרים בחוק החדש, ועל מנת לדייק בפרטים הם תופסים בסך הכל 2.3% מכל רצועת החוף הארוכה של אשדוד, שהינה הארוכה ביותר במדינת ישראל. בדקתי, וכל שאר האדמות שנמכרו לבניית מלונות בעיר, נמצאים בטווח החוק החדש והמרחק מהחוף מעל 100 מטר. השינוי היחיד שהם ביקשו לבצע ששונה מתב"ע המקורית הוא הוספת מעקה בטיחות ומעלית לגג שאינם מהווים תוספת בגובה.
בעצם, מבחינתי, הונחו על כף המאזניים, מחד, רשת מלונות הילטון אשר בחירתם בעיר אשדוד הינו כבוד גדול שיביא אלפי תיירים איכותיים לעיר, כאשר על פי נתוני משרד התיירות תיירים מוציאים בממוצע 100 יורו ליום מעבר להוצאות הלינה בעסקי העיר וכי מדובר במיליוני שקלים שיכנסו ישירות לכיסי העסקים הקטנים בעיר, ייצור מאות מקומות עבודה מכל הסוגים ויקפיץ כלכלית את העיר כולה.
מאידך, ניצב נושא חוף הים והמרחק מהמלונות ממנו מקו החוף, והפגיעה כביכול באיכות סביבת הים. עם כל החשיבות של הנושא, לעניות דעתי הקטנה, התמורה והתועלת עולים על המחיר. אני מאמינה בכלכלה חופשית ומאמינה שמלונות כמו הילטון יעודדו באשדוד פריחה תיירותית ובזכות זה פתיחה של המון עסקים קטנים והמון מקומות עבודה. לכן בחרתי באופן פעיל ופומבי לתמוך בבנייתם ואף לעשות כל העולה בידיי כנבחרת ציבור כדי שיבנו בהקדם האפשרי.
אלברט איינשטיין אמר פעם שהעולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין. יכולתי בקלות לא להביע עמדה ולא לעשות דבר כמו חברי מועצה רבים אחרים, לתת לנושא ולסערה לעבור מסדר היום. אני בחרתי להביע עמדתי בפומבי ואולי לחטוף אש ממתנגדי העמדה הזו. אני אומרת שעניי עירי קודמים לכל ואשדוד זקוקה נואשות לכל סוג של מקומות עבודה. עסקיי העיר זקוקים נואשות לתיירים, וילד עני לא דואג אם חסר לו 2.3% מרצועת החוף אלא אם יש לו סנדוויץ' מחר לבית ספר, הייתי שם אני זוכרת איך זה מרגיש.
