"לאחר עשרים שנים בהן סיפרתי סיפורים של אחרים, כעיתונאי, דובר, יועץ תקשורת ויוצר תוכן, אני מספר סוף סוף סיפור שמכיל גם אותי בתוכו ומוציא לאור את ספר הביכורים שלי", אומר אוהד צויק. איש תקשורת ותיק ומוכשר ודוברה לשעבר של קבוצת מ.ס. אשדוד וכיום משמש כעוזר דובר בעיריית אשדוד.
במסגרת פסטיבל "אשדודאשירה”, הוא השיק את ספר הביכורים שלו והכריז על פתיחת גיוס המונים למימון הוצאה לאור של הספר. בערב המרגש אליו, הגיעו משפחה וחברים הוא סיפר על תהליך כתיבת הספר: "כל החיים אני מספר סיפורים, כעיתונאי סיפרתי מאות סיפורים של אנשים שקולם אינו נשמע. במשך 10 שנים סיפרתי את הסיפור של מ.ס. אשדוד, בשנתיים האחרונות אני מספר את הסיפור של העיר, אשדוד. וגם סיפורים על שלל מקומות שאני מגיע אליהם בארץ ובעולם”.
צויק בן 42, תושב אשדוד, נשוי לאוסנת ואבא של אריאל, אלון ואייל. לשאלה בראיון אתו, מדוע דווקא עכשיו החליט להוציא ספר, הוא עונה שזה לא דווקא עכשיו אלא משהו שהבשיל בתוכו שנים: ”לכתוב ספר זה משהו שתמיד רציתי לעשות. זה סוג של חלום שהיה בגלל שאני כותב כל כך הרבה. ספר זה משהו שנשאר איתך נשאר אחריך. אבל, לא ידעתי על מה לכתוב. לא ידעתי איך בונים עלילה יוצרים דמויות.. כל פעם כשחשבתי על רעיון לספר ירדתי מזה מהר, כי לא ידעתי מה לעשות. "
במקביל הוא מספר על חבר קרוב שהיה לו במשך שנים שהלך לעולמו. "עברתי איתו פרק זמן מאוד משמעותי. 10 שנים, שהיו מאוד אינטנסיביות. מצאתי את עצמי לאורך השנים מספר כל מיני דברים מהתקופה הזאת. לא בהכרח קשורים אחד לשני. ולפני 3 שנים הכל התחבר. הבנתי שיש פה סיפור, וכשהבנתי את זה החלטתי שזה הספר שלי."
אבל אז הוא גילה שזה לא אותו דבר לכתוב פוסטים או כתבות לעיתון, כמו לכתוב ספר. הוא החל להתעניין בסדנאות כתיבה, אלא שלא הסתדר עם לוחות הזמנים. בשיחה עם חבר שכתב ספר , אומר אוהד , אמר לו החבר ׳אתה לא זקוק שילמדו אותך לכתוב. אתה יודע. אתה צריך ליווי, מישהו שידריך אותך בדברים הקטנים’, וככה הגעתי לתמי מלכה שהיא בת כיתתי מאשדוד ולא ידעתי שהיא עורכת ספרים. פניתי אליה והיא הרימה את הכפפה והחליטה לעשות איתי את המסע הזה. יד ביד. וכל פעם כתבתי ושלחתי לה והיא בהתחלה היו לה יותר הערות. אחר כך פחות הערות. עד שהצלחתי לקלוע. הבעיה שאני לא קורא. לא כי אני לא אוהב, אלא פשוט אני עסוק בכל כך הרבה טקסטים בחיים שלי שאני מעדיף גם אם אני רוצה סתם לנקות את הראש, אני אעדיף לצפות באיזה סדרה טובה ולא לקרוא. כך שלא ידעתי איך כותבים היום. הטקסטים הראשונים ששלחתי לה היו 'קטסטרופה' ,היו מ מיושנים ולא עדכניים. במובן סגנון הכתיבה העכשווי. אז תמי צחקה עלי ואמרה לי שלא כותבים ככה. היא כיוונה אותי ודייקה אותי״.
על מה הספר?
"חבל הצלה' הוא ספר הביכורים שלי בו אני מפשט ומשאיר את הלב פרוש בין מאתיים ומשהו עמודים. העלילה התחילה או בעצם הסתיימה לפני 10 שנים. עשר שנים שאני מסתובב עם המטען הזה בתוכי, עם שאלות בלי תשובות, עם אשמה שאולי יכולתי להציל אותו. אולי יכולתי לומר באותה שיחה אחרונה שלנו משהו שהיה מניא אותו מכוונתו. אז החלטתי לכתוב, לספר את הסיפור שלנו. זה סיפור חוצה יבשות, זה סיפור שמתחיל בארה"ב, עובד באנגליה, הולנד ובולגריה וכמובן, גם כאן בישראל. סיפור מרתק על מערכת יחסים בין שני גברים שהגורל הפגיש ביניהם במקרה, ולמרות 30 השנים המפרידים ביניהם החיבור היה מידי וחייהם נקשרים אחד בחייו של השני עד לסוף המפתיע".
על אותו חבר הוא אומר "הוא היה יותר מחבר זה לא היה אבא, אבל במובן מסוים לפחות בתקופה הראשונה בשנים הראשונים של ההכרות הוא היה המבוגר האחראי בעצם הוא היה זה שהיה מבוסס בארה"ב איש עסקים עם חבר, ובעצם לקח את הבחור הצעיר תחת חסותו וקידם אותו וטיפח אותו ובאיזה שהוא שלב זה מתהפך. זה סיפור חוצה יבשות ומדינות ומלא טלטלות ואקשן ודרמה "
אבל הוא מבקש להדגיש כי הספר לא ביוגרפיה. לא סיפור אמיתי. זה כן מבוסס על אירועים שקרו, אבל כהשראה. לא בהכרח על מה שקרה ומה שקרה לא בהכרח נמצא בכתוב. והדמויות הספר לא בהכרח הדמויות האלה. זו בעצם עטיפה שהסופר יכול להרשות לעצמו לכתוב מה שבא לו."
שותפים למסע
הוא מדבר בכנות גם על סגנון הכתיבה הבוטה שלו: "אני לא מתנצל. הייתי ישיר. בוטה. חד. ובגובה העיניים. צריך הרבה אומץ בשביל להיות בוטה. ואני החלטתי כשהתחלתי לכתוב שלא מעניין אותי מה יגידו. אני לא כותב בשביל למצוא חן ושנית, אני לא חושב ולא חושש ממה שיגידו. כל אחד שיגיד מה שיגיד. אני כותב את האמת שלי. שם את עצמי בצורה הכי חשופה . לא רק הסגנון גם הנושאים שאני נוגע בהם הם רגישים. יש שם סקס, וסמים ואלכוהול והתמכרויות ואלימות ופשע. אנשים מסתדרים כשזה בסרט אין להם בעיה לצפות שפה בוטה וקללות, אבל כשזה בספר או כשהתיאורים עצמם יותר גסים, אז פתאום קצת מרגיש לא נוח לקורא. לקחתי החלטה ומי שלא נוח לו שידלג,כתבתי לא כדי למצוא חן אלא כדי להביא את עצמי”.
על ההחלטה לפנות לגיוס המונים הוא מדגיש שזה לא רק הכסף. "ייתי מוצא את הדרך להוציא את הספר בכל מקרה, "עשיתי את זה יותר כפלטפורמה לחשיפה, ל מכירה מוקדמת של הספר, לשתף את הקהילה שלי, חברים שלי כמובן המשפחה שלי, ואנשים שעוקבים אחרי וקוראים דברים שאני כותב ורוצים לתמוך ולהיות שותפים למסע הזה”. הוא מצפה לגייס כ-38,000 שקלים, שזה כמעט מכסה את כל ההוצאות להוצאת הספר, ומציין שבינתיים הוא מתרגש מההיענות ומהתגובות לסרטון שלו.
ואיפה אפשר להשיג את הספר אחר שייצא לאור?
"כמובן יהיה אתר שלי שדרכו ניתן לקנות את הספר, והוא גם יוצג בכל החנויות המקוונות״.
יש כבר כוונה להתחיל ספר נוסף?
"יש כל מיני רעיונות. ההחלטה אם כן או לא להוציא עוד ספר, אני מניח תהיה מושפעת מהתגובות וממידת ההצלחה של הספר הזה”.
אז מי שמעוניין להיות שותף למסע של אוהד מוזמן להיכנס ל- https://headstart.co.il/project/66333?lang=he
