ashdod10 logo

סוף הסרט: מקרין הסרטים המיתולוגי באשדוד, הלך לעולמו

מוריס בן שבת ז"ל, המקרין המיתולוגי בבתי הקולנוע "אולימפיה", "אסתר" ו"אשדוד", נפטר כשהוא בן 59 שעות ספורות לפני כניסת יום הכיפורים. מוריס דמות מוכרת מאוד בעיר הספיק להתחתן וזמן קצר לאחר מכן חלב במחלת כבד, עבר השתלה אולם חיידק בו נדבק הביא למותו. השבוע יציינו בני משפחתו חודש לפטירתו
מערכת האתר | שישי, 08 נובמבר 2019 13:54

מוריס בן שבת נולד בקזבלנקה, ובשנת 62' עלה לארץ עם הוריו ועוד שלושת אחיו. בשנת 70' עברה המשפחה לאשדוד, לאחר שנולדו למשפחה ארבעה אחים נוספים. בשנת 76' משפחת בן שבת עברה אסון כאשר טיולית, שנסעה מכיוון אשדוד למירון התדרדרה לתהום. "בתאונה אימא שלנו נפטרה", מספר שלמה אחיו של בן שבת. "ולאבא נקטעה יד שמאל". זהו היה אירוע קשה בהיסטוריה של אשדוד ורבים מתושבי העיר הוותיקים זוכרים אותו כאירוע טראומטי.

אתי ויוסי אחיו של בן שבת מספרים כי הוא לקח את מות אמו באופן קשה מאוד. "הוא היה ילד מיוחד בשבילה בגלל לקות השמיעה שממנה סבל", מספר שלמה. "מוריס היה בערך בן 15 כשזה קרה, כולנו היינו מאוד עסוקים באירוע הקשה שעברנו ובינתיים הוא נפלט ממעגל הלימודים והחל לעבוד בקולנוע 'אולימפיה' שהיה סמוך לביתנו ברובע ו'".
בן שבת אמנם היה חירש אולם יכול היה לשמוע צלילים באמצעות מכשיר שמיעה וכך לתקשר בשפת הסימנים ולבטא חלק מהמילים. בהמשך גם הוציא רישיון נהיגה.

בגיל 16 התחיל בן שבת לעבוד בקולנוע "אולימפיה" שנפתח בשנת 74', לאחר מכן עבר לקולנוע "אסתר" ואז לקולנוע "אשדוד". "מוריס היה מוכר כמסריטן האשדודי" , מספר שלמה. "היה לו ביקוש והוא היה אדם נוח מאוד, הוא היה נעים ואהבו אותו. אשדודים ותיקים הכירו אותו מהקולנוע וכשהוא גדל זכרו אותו".
לאחר שבתי הקולנוע נסגרו הוא החל לעבוד עם בן משפחה, דורון כהן, ובני משפחתו מספרים שהיו בקשרים מצוינים.

PHOTO 2019 11 04 19 25 33

בנובמבר 2016 בן שבת הביא לבית משפחתו את חברתו והודיע להם כי הוא מתכנן להתחתן איתה. "הוא הביא אלינו את איילה וסיפר לנו שהכיר אותה לפני 25 שנה ושהם רוצים להתחתן", מספרת אתי. "בהתחלה לא הבנו אם זה רציני או לא כי הם חזרו לקשר רק חודשיים לפני כן, אבל כשמוריס הסכים לוותר על הכלב שאהב כבן, הבנו שזה רציני". ב-28 בפברואר מוריס ואילה נישאו בחתונה מרגשת.

בשנת 2017 בן שבת החל להתלונן על נפיחות מאוד גדולה בבטן. בבית חולים ׳אסותא׳ הוא אושפז למשך תשעה ימים, שם אבחנו אצלו בעיה בכבד. "ניקרו אותו וניקזו את הנוזלים ומיד אחרי נסענו כל המשפחה לחתונה של אחיין שלנו בפריז", מספר יוסי. "הוא ואילה נהנו שם ורק כשחזרנו לארץ גילינו שמדובר בשחמת הכבד".

בני המשפחה קיבלו את הבשורה באופן קשה. "הודיעו לנו שמוריס יהיה חייב לעבור ניתוח להשתלת כבד ושאנחנו נכנסים לרשימת המתנה", מספר שלמה. "אבל עדיין זה היה מוטל בספק כיוון שכמה שנים לפני כן עבר ניתוח מעקפים".
בנר שמיני של חנוכה כשאתי לקחה את בן שבת לניקור התבשרה שטיפסו למקום הראשון להשתלה. שבוע לאחר מכן כששלמה לקח את מוריס לביקור נוסף בבית חולים ׳בלינסון׳, בבואו לצאת משטח בית החולים קיבל שיחת טלפון מפתיעה. "התקשרה אלי מתאמת ההשתלות ושאלה אם אנחנו עדיין בבילינסון", משחזר שלמה. "בדיוק התכוונו לצאת והם ביקשו שנתאשפז כי מצאו תורם למוריס ומחר הוא יעבור את ההשתלה". שלמה מספר כי שניהם התלהבו והתחבקו והודיעו לכל המשפחה. "אח"כ פתאום התחלתי לרעוד כולי כי לא ידעתי איך נצא מההרפתקה הזאת".
את הניתוח עבר מוריס בהצלחה. "ב-7 בבוקר, יום לאחר הניתוח, טיילתי במחלקה חיפשתי אותו ופתאום אני קולט את מוריס מניף יד וקורא לי", מספר יוסי בהתרגשות. "די מהר הורדנו אותו לכורסה, והוא ישב כמה שעות". אך שמחתם של בני משפחת בן שבת התנפצה כאשר קיבלו טלפון שהודיע להם שמצבו של מוריס הדרדר. "התקשרו אלינו והודיעו לנו שנגיע מהר כי מוריס עבר דום לב ועשו לו החייאה", מספר שלמה. גם לאחר דום הלב בן שבת חזר להכרה ותקשר עם משפחתו, אך אז החלה הדרדרות נוספת, קריסת כליות. "לאחר עשרה ימים ביקשו מאתנו רשות לבצע למוריס פיום בקנה (חור בקנה הנשימה)", מספרת אתי. "הסבירו לנו שזאת הרדמה מקומית ושהוא אמור להתעורר מיד. מאז עשרה חודשים הוא לא התעורר".

 

1781936361427
לאחר ההליך הפשוט, לכאורה, מוריס לא התעורר. "בהתחלה חשבו שהיה לו אירוע מוחי אבל בסוף הסבירו לנו שחיידק פגע לו במח". במשך החודשים הללו, בני משפחת בן שבת לא איבדו תקווה ולא הסכימו להרפות. "התפללנו עבורו, עשינו לו פדיון נפש והוא שרד כנגד כל הסטטיסטיקות", מספר יוסי.

כעבור עשרה חודשים, בהם עבר בן שבת מספר בתי חולים מאחר שנחשב לחולה מורכב ומסובך, הוא נכנס לבית החולים השיקומי "רעות", שם טופל במסירות בהשוואה לשאר המקומות. אך שם, בן שבת נכנס לאי ספיקת לב ואי ספיקת כליות ולאחר שהועבר ל׳תל השומר׳, ביצעו בו צנתור נוסף תוך הצמדת קוצב לב חיצוני, עבר שלוש החייאות ולמחרת בצהרי יום כיפור נפטר.
"הוא היה כולו לב אחד גדול, אי אפשר היה לכעוס עליו", מספרים עליו אחיו בכאב. "הוא אהב לטייל, עזר לאנשים נזקקים. הוא היה אדם חם, אהב בעלי חיים ואיש חייכן".