בצלאל לינהרד, שהיה מפקד תחנת המשטרה הראשון באשדוד, נפטר בערב פסח בגיל 91. " אבא, שריד השואה האחרון לבית לינהרד, נפטר בשיבה טובה, כשהוא משאיר אחריו משפחה גאה, אוהבת ומתגעגעת" , מספר בנו אילן לינהרד.
בצלאל היה בן 13 כשכבשו הגרמנים את עירו בוריסלב שבגליציה המזרחית אשר בפולין. הוא ובני המשפחה שלו נאבקו כדי לשרוד. כילד סיכן בצלאל את חייו כדי להבריח להם מזון, למחבוא אשר בעליית הגג ולמחנה העבודה של כריית הנפט, אך הם נלקחו מימנו בזה אחר זה. לאחר הזוועות שעבר הצליח לשרוד מספר חודשים במחבוא בבטן האדמה אשר ביער, עד לשחרור העיר על ידי הרוסים ואף הצטרף, למרות גילו הצעיר (16), לצבא הרוסי כדי להילחם בגרמנים. לאחר המלחמה מצא את אחותו קלרה ששרדה את אושוויץ. לאחר שחרורו מהצבא הרוסי עסק בצלאל בפעילות ציונית והכשרת נוער במסגרת עליית גורדוניה ועלה לארץ ישראל ב 1949. בישראל שיקם את חייו, הקים משפחה והיה לקצין בכיר במשטרת ישראל, כשמאחוריו תפקידי פיקוד שטח ומבצעים רבים.כך הוא הגיע לעיר אשדוד בשנת 1966 כשמונה למפקד התחנה הראשון בעיר בין השנים 1966-1973. עד אז היו באשדוד שני שוטרים שפעלו מתוך דירה קטנה. בין היתר שימש גם כראש אגף התנועה במרחב הדרום ומפקד תחנת באר שבע.
לאחר שפרש מהמשטרה התחיל לכתוב ספר זיכרונות לו קרא " האמנתי שאשאר החיים" שיצא בהוצאת יד ושם, המתעד את קורות משפחת לינהרד בתקופת השואה ולאחר העלייה "הספר הוא תעודה מרתקת, סוערת וסוחפת שהוציא אבי תחת ידיו, זיכרון עבור משפחתי ועבור הזיכרון הלאומי אודות השואה". בשנת 2012 חזרו בני המשפחה לטיול שורשים " זו הייתה חוויה חיה, עמוקה, עוצמתית ורגשית עבורנו. אבא כל כך התרגש לחזור לבוריסלב. ראינו עליו את סערת הרגשות העצומה, את העצב הרב על הסבל והאובדן, המהול בשמחת הניצחון המתוק בחזרה הגאה לבוריסלב" מספר אילן.
בצלאל היה איש משטרה מסור ונאמן לתפקידו ואיש חזק ששרד לא רק את השואה ואובדן משפחתו אלא גם משברים במשפחתו " הוא היה לוחם ללא חת. ועבר גם משברים ואובדן במשפחה שלנו." מספר אילן. שניים משלושת ילדיו של בצלאל נפטרו בגיל צעיר, איציק הבן הבכור שהיה בעל בית הקפה פינתי באשדוד נפטר בגיל 38. ולפני כשנה נפטרה הבת אביטל מסרטן והיא בת 50. אשתו של בצלאל, גלה נפטרה לפני כשלוש שנים. " אבא ניצחת אתה עמוד האש של המחנה שלנו" ספד לו הבן.
בצלאל הובא למנוחות בנס ציונה, הותיר בן ו- 10 נכדים יהי זכרו ברוך!.
.
