בית המשפט לענייני משפחה באשדוד פסק כי הידועה בציבור של אדם שנפטר זכאית לצו ירושה, למרות שבשנים שקדמו למותו התגוררו בדירות נפרדות. תושבת אשדוד. ע. הייתה במשך כמעט 20 שנה בת זוגו והידועה בציבור של בן זוגה. בדצמבר 2015 נפטר בן הזוג. כעבור מספר חודשים הגישה ע. בקשה לצו ירושה לעיזבון בן זוגה, על פיו ביקשה להירשם כבת זוג וכיורשת ביחד עם ששת ילדיו.
בנו של המנוח. מ. הגיש התנגדות לבקשה וביקש צו ירושה לילדים בלבד וצירף הודעה של 5 אחיו כי הם מוותרים על חלקם בירושה עבור מ. הבן, באמצעות עו"ד ישראל דולינגר טען כי ע. לא הייתה הידועה בציבור של אביו, מעולם לא נישאה לו ואינה יורשת על פי דין. עוד טען הבן כי מערכת היחסים בין ע. לבין אביו הייתה מושתתת על הסכם משנת 1997, וכי במסגרתו היא התחייבה לחיות עם אביו בביתו ולהיות לו לידידה ולחיות עמו בטוב וברע, בהיותו בריא ובהיותו שלא בקו הבריאות. כן טען הבן כי ע' עזבה את בית אביו 5 שנים לפני פטירתו, לא חיה עמו והם לא ניהלו משק בית משותף ומשכך, אינה זכאית לרשת אותו.
מנגד, טענה ע. באמצעות עו"ד בנימין הנר כי המנוח והיא החליטו למסד את היחסים ביניהם ובשנת 1997 עגנו את ההחלטה בהסכם עליו חתמו. לדבריה הם החליטו להתגורר בבית בן זוגה המנוח ואכן התגוררו בביתו וחיו ביחד חיים משותפים מתוך אהבה וכבוד הדדי לאורך שנים רבות. הגב' ע' מציינת כי במהלך שנת 2013 כשנתיים טרם פטירתו של המנוח, חלתה במחלת הסרטן, נאלצה לעבור טפולים קשים ונוכח גילה וגילו של המנוח הוחלט כי היא תישן אצל בנה והמנוח יגיע אליה לשם במשך היום.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה רותם קודלר עיאש, פסקה לטובת ע. "לא בלתי סביר בעיני כי בני זוג יבחרו מטעמי נוחות לקיים קשר זוגי בשני בתי מגורים נפרדים ואין כל הבטחה לכך שקיומו של קשר תחת אותה קורת גג היה עדיף עבור מי מהם. יתר על כן אין חובה כי לאותם בני זוג תהא זוגיות בעלת רצף אחיד, נעדרת גוונים ושינויים, זוגיות מטבעה מאופיינת בשינויים המתרחשים בחיי כל אחד מבני הזוג וכך גם הזוגיות של המנוח ז"ל והגב' ע. לאורך כמעט 20 שנה עברה שינויים בהתאם לגילם, מצבם ורצונם, אך הוכח כי נמשכה בדרכם ומתוך מחויבותם ההדדית זה כלפי האחר".
בית המשפט אף פסק כי בנו של המנוח יישא בהוצאות המשפט של בסך 25,000 שקלים.
