דרך ארוכה עשה סלומון צ'קול בן 23 מאשדוד כנער שהעדיף לבלות עם חבריו מרובע ו' שהיו אלופי הברייקדנס לכתוב שירה ולהקליט בבית. החלום שלו התממש כשהוציא בגיל 17.5 קליפ "לעצור ולנשום" ביחד עם תומר יוסף שנחשב לזמר הרגאיי הטוב בארץ. כיום הוא לומד קולנוע בבית הספר היוקרתי “סם שפיגל" בירושלים ומתחיל לעבוד על סרט הגמר שלו ומקווה לביים סרטים ולהגיע לכמה שיותר צופים. ואם אפשר, הוא חולם גם להצליח ואפילו לייצג אותנו באוסקר עם סרט משלו.
צ'קול מעורר השראה לרבים לאחר שהחליט לקחת את עצמו בידיים, ולממש את כישרונו המוסיקלי והאומנותי. בגיל 4 הוא עלה עם משפחתו לישראל מאתיופיה ולאחר כשנתיים בו חיו בקרוואנים של מרכז הקליטה חצרות יוסף, הוא הגיע לאשדוד – לרובע ו’. ״אני האח השני מבין 5 ילדים. למדתי בבית הספר ׳שקמים׳ יחד עם כל האחים שלי”. שם הוא הכיר את החברים שלו איתם יצר מוסיקה. בעיקר ראפ באופן חובבני ובשביל הנשמה. כבר מגיל צעיר הוא גילה כישרון שירה אך לדבריו לא למד באופן מסודר מוסיקה. "את רוב המוזיקה עשיתי בבית מגיל מאוד צעיר, מהתיכון אני כותב שירה עם חברים גם יש לי חבר׳ה מאזור ו' שהם אלופי הארץ בברייקדנס, היינו מקליטים בבית", הוא משחזר בערגה.
זה מה שרצית להיות מאז ילדותך?
"תמיד רציתי להיות בתחום הראפ הרגאיי, בכלל בכללי באשדוד הייתי משתתף תמיד בשירה, או כל דבר שקשור לאומנות.
איפה?
"היה לנו מועדון נוער אתיופי בעדה בתוך בית הספר ״שקמים״. בין החוגים שלמדתי שם להיות די. ג'י. וחוג צילום. לצערי, המועדון נסגר היום הוא בית כנסת. למדתי גם קצת במתנ"ס ״בית לברון״ שהיינו ילדים”.
צ'קול גם תמיד השתתף בטקסי השירה בבית הספר וחלם להיות זמר. אחרי בית הספר היסודי הוא התחיל חטיבה במקיף ז' משם עבר למקיף ד’, אבל לא הסתדר ונשר מהלימודים למשך שנה. במשך אותה שנה הוא מספר כי עסק בעיקר במוסיקה עם הרבה חברים בעיקר ראפ. בסופה של אותה שנה הוא החליט לקחת את עצמו בידיים ולחזור ללמוד אבל גמלה בליבו ההחלטה ללמוד מחוץ לעיר. הוא עבר ללמוד בפנימייה חוות הנוער הציוני שבירושלים לשם הלך בעקבות חבר.
ואיך היה בפנימיה?
"היה סבבה, אמרתי לעצמי אם אני יוצא מהשכונה, אני לא הולך לשכונה אחרת. הלכתי לפנימיה שאין בה אף אחד מהשכונה הזאת, אין הרבה ישראלים שם. והיה לי טוב״.
צ'קול ניגש לאודישנים לפרויקט "יוצרים עם קשת ומפעל הפיס", המאתר בני נוער מוכשרים בפריפריה ומסייע להם להשתלב ביצירה התרבותית בארץ. "הרכזת בפנימייה המליצה לי ולכמה חברים שנלך לאודישן", הוא מספר, "החלטנו לנסות, והכרתי את אחת הבימאיות הכי חזקות שהיא חברה עד היום קוראים לה טלי שמש עד היום היא מלווה אותי. אנחנו עובדים ביחד, ומלווים תלמידים בפנימייה. אני בוגר מחזור ראשון וכל פעם נרתמים במקום אחר: פעם זה היה באצטדיון 'טדי' והיום ׳בסם שפיגל׳, איפה שצריך אני פוגש ויושב איתם”.
במסגרת העבודה עם טלי שמש היא גילתה שהוא כותב שירים ושלחה את אחד השירים לתומר יוסף. השניים עבדו ביחד על השיר אותו הקליטו. ”על העבודה המשותפת עם המוסיקאי האהוב עליו הוא אומר הוא טס לחו"ל וכשחזר מארה"ב עבדנו על השיר. "זה היה כיף, חלום ילדות שלי וגם היום יצא לי לצלם לו קליפ לו ולבני סחרוב".
בצבא שירת בעיקר כלוחם בחטיבת כפיר ובסיום השירות הוא התקבל, לדבריו בזכות פרויקט "רואים רחוק" לבית הספר מהטובים בתחומו, "סם שפיגל" שם הוא לומד קולנוע. לדבריו הוא החל לחשוב קולנוע "זה ממש עניין אותי וזה משהו שידעתי שאני הולך לעשות. גם טלי כיוונה אותי לזה".
החיים הופכים לסרט
איך הלימודים ב׳סם שפיגלר׳?
“הלימודים קצת קשוחים. זה בית ספר אינטנסיבי וקטן, מצומצם לא כמו באוניברסיטה. אבל בסך הכלהוא מאוד משפחתי ורגשי. לא פעם לא הייתי מסתדר במסגרות וזה מאתגר. אנחנו פוגשים כל מיני אנשים, הבימאים, היוצרים, הפרויקטים והעבודות. הגעתי לשם לא ידעתי בדיוק לאן אני הולך. אנשים הגיעו מכוונים מהבית – אני לא. כאילו הגעתי בבום נחתתי שם, שנתיים לקחת לי זמן להבין לקלוט איפה אני, אבל היום זה רק עושה לי טוב. אני שמח שאני שם”.
באיזה שנה אתה?
"אני בשנה רביעית ובמהלך השנה הזאת אנחנו מפיקים את הסרט, ובשנה הבאה כבר יוצאים לצילומים ועורכים את זה”.
והסרט יהיה קשור לאשדוד?
"כן הסיפור בא מהבית”.
יש לך מחשבות לחזור לאשדוד?
"בטח , יש לי מחשבות לחזור לאשדוד ולפעול שם בקטע הזה של אומנות ממש למנף את זה גבוה, במה שאני יכול לתת. זה החלום שלי לחזור״.
איזה שחקן וסרט מועדפים עלייך?
״הסרט האחרון שראיתי על ״עץ תאנה" שביימה אלמורק דוידיאן, שהיא בוגרת בית ספר. הסרט מספר את סיפורה של ילדה מאתיופיה שהיא בדרך לארץ ישראל. הסרט נתן לי המון השראה בעיקר בשל העובדה שאלמורק היא הבוגרת הראשונה ממוצא אתיופי״.
מה השאיפות שלך בתחום של הקולנוע?
"השאיפה היא לביים סרטים שלי, דוקו מאוד מדבר אליי. השאיפה היא להגיע ולדבר לכמה שיותר אנשים”.
לייצג את ישראל בסרט שלך באוסקר?
"בטח, מה לא. יום אחד זה יקרה, אני מאמין”.
מה אתה אוהב יותר מוזיקה או קולנוע ?
"אין מה להשוות, בקולנוע זה מוזיקה קיימת, אחרי השיר מאוד התלבטתי אם להמשיך במוזיקה עד היום אני עושה דברים עם חברים, אבל אני אומר בקולנוע המוזיקה קיימת”.
אם לא היית מגיע לפנימיה, היית נשאר מחוץ ללימודים באשדוד?
"תמיד אהבתי לעבוד וליצור, אומנות, אין לי כל כך תשובה מה היה קורה".
אם אתה היית יכול לדבר עם הילד שעזב בזמנו את מקיף ד' ולא למד מה היית אומר לו?
"הייתי אומר שלא לפחד מכלום, שהכל בסדר. מבחינתי הגעתי לאן שהגעתי,. חשוב שאנשים יעשו מה שמרגיש להם טוב ולא לפחד. להתקדם לא לעמוד במקום".
יש מישהו שאתה רוצה להודות לו?
"יש מלא. להורים שלי היקרים, למירב דמיר היא המנהלת של פרויקט 'רואים רחוק', היא כמו אמא בשבילי, עכשיו גם ״ארץ נהדרת״ לקחו את הילדים של הפרוייקט שלנו ועושים איתם שיתופי פעולה. גם חברה מאשדוד וכמובן לטלי שמש. ועוד משהו שחשוב לי, אחותי הגדולה פנטה, שהיא דמות להערצה בשבילי"
מה היא עושה?
"היא זאת שמחזיקה את כולנו על הרגליים, היא הדיווה שלנו”.
בית הספר ׳סם שפיגל׳: נחשב בתחום הקולנוע
בית הספר ׳סם שפיגל׳ לקולנוע ולטלוויזיה, הוא בית ספר לקולנוע בירושלים ונחשב למוביל מקרב בתי הספר לקולנוע בישראל, וזכה 16 פעמים בפרס בית הספר לקולנוע הטוב בעולם בתחרויות בין בתי ספר לקולנוע. בעשרים השנים האחרונות זכו סרטי בית הספר ב-450 פרסים בינלאומיים ומקומיים, ובכלל זה פעמיים בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בקאן, בפרס הראשון בפסטיבל ונציה, בפרסים רבים בפסטיבל ברלין ובמועמדות לפרס האוסקר האמריקאי לסטודנטים בקטגוריית הסרט הקצר.
פרויקט "רואים רחוק"
רואים רחוק הוא פרויקט הדגל של שידורי קשת למען החברה הישראלית, הפרויקט פותח לאחר יותר מעשור של פעילות חינוכית שמובילה קשת, בעיירות בכפרים ובשכונות בכל רחבי הארץ. במסגרת הפרויקט, שהוא בשיתוף של מפעל הפיס, זוכים התלמידים לעבוד במשך שנתיים עם טובי הבמאים והבמאיות בישראל ולומדים ומתרגלים: בימוי, כתיבה, צילום, בימוי שחקנים. הקבוצות עוברים ימי עיון בנושאי אמנות, סדנאות אומן עם טובי היוצרים וביקורים במוזיאונים, פסטיבלי סרטים ועוד.בסיום השנתיים יכולים תלמידים מצטיינים שמעוניינים להמשיך ללמוד קולנוע, אמנות, מוסיקה ,משחק במוסדות הלימוד הנחשבים בישראל יזכו מהפרויקט מלגת לימודים והמשך של תמיכה מהפרויקט.
