"השבוע באשדוד" מפרסם מזה כ 42 שנה בכל ערב ראש השנה את רשימת אנשי השנה של אשדוד, שהצטיינו בתחומים שונים: בחינוך, התנדבות, תקשורת, תרבות, ספורט ועוד. העיתון נחשב לאחד משלושת המקומונים הוותיקים במדינה, ואנו מכירים את אשדוד הוותיקה מכל צדדיה.
אנו גאים לקבוע שלעיתון ״השבוע באשדוד״ יש שלושה דורות קוראים אשדודים מאז הופעתו בפעם הראשונה, לפני כ-42 שנה. מאז העיר גדלה במספר תושביה וכיום עומד מספר התושבים על כרבע מיליון איש. לצערי, מעבר לגידול המספרי האנושי, אשדוד לא גדלה והתפתחה באיכות מפעליה התעסוקתיים, לא בהישגים חינוכיים משמעותיים, ולא במנהיגיה הפוליטיים. להיפך, בעיר חלה התדרדרות כל התחומים משנות השמונים.
בדרך כלל, זרימת אוכלוסייה מבחוץ מחזקת את היישוב. אבל זה יהיה נכון אם מדובר בהגעה של אוכלוסייה חזקה כלכלית, אקדמית, כפי שקרה ביבנה הסמוכה, שהייתה עיירה נחשלת, והפכה לעיר איכותית, לאחר שראש העירייה מאיר שטרית החליט להקים שכונות לצבא קבע ואנשי משטרה.
לעיר אשדוד יש את כל היתרונות הגיאוגרפיים. היא קרובה לתל אביב, לירושלים, לבאר שבע, לשדה התעופה ויש בה נמל גדול ומתפתח ונמל נוסף שהולך ונבנה. אלא שלעיר נמשכת אוכלוסייה שלא מן החזקות ביותר. גידולה של העיר נבע מהגירה המונית מדימונה, מירוחם, מקרית שמונה, מחצור, מאוכלוסיות עניות מתל אביב, בת ים חולון ועוד. התוצאה: מערכת חינוך לקויה שאין לה הישגים מיוחדים, שלמרבה הבושה מספר כפרים ערביים דורגו לפניה בתחום החינוך.
אשדוד הפכה, לצערי, אבן שואבת למשפחות חד הוריות, לגרושים וגרושות, לפרודים שבאים לכאן. מי שרוצה להיווכח במו עיניו שילך לאלפי היחידות המושכרות בתוך הווילות, ויראה מי מתגורר שם. זו גם הסיבה ששכר הדירה באשדוד ובתל אביב עלה השנה ב-20%.
אני רוצה להבהיר שלעיר אשדוד הגיעו גם משפחות איכותיות מדימונה וירוחם, קרית שמונה, חצור הגלילית, אבל אלה מעטות.
לדעתי, תוכנית "הסכם הגג״ שמוביל ראש העירייה, יחיאל לסרי לא רק שלא תתרום כלום לאיכות החיים של העיר, אלא תפגע עוד יותר באיכות החיים של התושבים הוותיקים והחדשים, ותגרום לזרימת לעוד אוכלוסייה חלשה נוספת לעיר. להזכיר, אשדוד מדורגת במקום השלישי בארץ בעוני, על פי פרסומים רשמיים של ביטוח לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אחזור לעיקר המאמר. מזה שנים שעיריית אשדוד בוחרת את ״יקירי אשדוד״. זה התחיל בתקופתו של ראש העיר הקודם, צבי צילקר והמשיך בתקופת לסרי. עליי לומר שלא כל האנשים שנבחרו ל"יקירי אשדוד" עד כה הם ראויים לכך ויש ברשימה גם לדעתי יקירים מפוקפקים שהשיגו את התואר על ידי לחצים גדולים. זה היה בולט בתקופת צילקר, שהיה לחיץ ונכנע לכל מיני טיפוסים.
באשדוד יש הרבה אנשים ראויים לקבלת התואר ״יקיר אשדוד״. יש הרבה צדיקים נסתרים ונחבאים לכלים שעושים פעילות ציבורית מדהימה, אבל הם לא יקבלו את התואר כי אין להם מרפקים, לא עומד מאחוריהם מפקד מפלגתי כזה או אחר, והכי חשוב הם לא ״התאבדו״ בבחירות לעירייה בשביל לסרי והכי מרגיז הוא שחלקם קיבלו שכר על ״עבודתם ההתנדבותית״.
כדי להבין איך בוחרים את יקירי העיר צריך לדעת שרוב מוחלט של הוועדה מורכב מנאמניו של ראש העירייה. כך למשל הוועדה האחרונה שבחרה את יקירי אשדוד מורכבת מאנשי ומקורבי לסרי. בראש הוועדה, מנכ״ל העירייה אילן בן עדי, שהובא בזמנו מירוחם על ידי לסרי לשמש תחילה כגזבר ולאחר מכן מינה אותו למנכ"ל עירייה. בן עדי שלא נולד, ולא צמח בעיר. חברים בוועדה: אריה מימון ראש מינהל החינוך בעירייה מירוחם, דינה בר אולפן משנה למנכ״ל העירייה תושבת מושב גבעת עזר הסמוך לאשדוד, שלמה רוטנברג ראש מינהל התפעול בעירייה, ויעקב מלכה היחידי שאינו עובד עירייה.
אז אתם תגידו האם זו לא ״אחיזת עיניים״ מצד לסרי שאת הוועדה הזו הוא מכנה ״ועדה ציבורית״ כאשר ארבעה מתוך חמישה חברי ועדה הם עובדי עירייה הכי מקורבים ללסרי. זה מזכיר במקצת ״ועדות״ במשטרים קומוניסטים וטוטליטריים.
׳כשר, אבל מסריח׳
לסרי כלפי חוץ מראה כאילו פועל על פי החוק וממנה ועדה. אז נכון שזה חוקי אבל איך אומרים: 'כשר אבל מסריח'. על פי חבר המועצה, עו״ד שומר, שתקף את העניין הוא טוען כי לסרי מטעה את הציבור כאשר ועדה שמורכבת ברובה מפקידי עירייה הוא קורא לה ״ועדה ציבורית״ או ועדת פקידי עירייה.
לוועדה הזו, הוגש בזמנו שמו של אשר כנפו, מורה מחנך, משורר סופר, פעיל עלייה, שליח בארצות שונות כשליח עלייה בין יוזמי ומקימי מרכז פיוט ושירה באשדוד, שממנה צמחה התזמורת האנדלוסית. בקיצור, מבחינת התרומה שלו לעיר ולתושבים על פי מיטב ידיעתי, אין לו שני באשדוד ואולי בארץ. זה לא הספיק לוועדה והוא לא נבחר ליקיר העיר. כאשר ניסו לברר בפני אחד מחברי הוועדה, למה אשר כנפו לא נבחר כיקיר אשדוד עם כל הנתונים המיוחדים שלו, השיב אותו חבר ועדה שהשם שלו בכלל לא עלה בוועדה.
כדי שתבינו עד כמה עיריית אשדוד נוהגת בבחירת יקיר העיר בצורה מזלזלת ולא אמיתית בבחירת האנשים הנכונים, כדאי לראות איך בעיריית נתניה בחרו את יקירי העיר שלהם. באחד המקומונים של נתניה ראיתי שם מודעה שפורסמה על ידי העירייה שלקראת דיוני הוועדה, הציבור מוזמן להגיש המלצות למועמדים הראויים לקבלת עיטור יקיר העיר. על פי אותה מודעה נדרשו שלושה קריטריונים, 1. תושב נתניה (10 שנים לפחות) 2. מגיל 80 ומעלה. 3. פעל פעילות מיוחדת ומתמשכת לקידומה של העיר, האדרת שמה ורווחת תושביה.
יתרה מכך, עיריית נתניה הקימה ועדה שמורכת מ-31 נציגים (שלושים ואחד נציגים). לא חמישה ולא 10 31 נציגים שמתוכם 20 נציגי ציבור (עשרים נציגי ציבור) ולא ועדת פקידים ששניים מתוכם הובאו בזמנו מהעיירה ירוחם, אבל חשובים, כי הם מקורבים ללסרי ועושים דברו.
עו״ד נעים שומר שהתריע ויצא נגד העניין ביקש שימנו כיו״ר ועדה שופט או ראש עירייה לשעבר. עו״ד נעים שומר ציין שההצעה של הפקידים מי יהיה 'יקיר אשדוד', נגזרת מדרישתו של לסרי. שומר טוען כי ועדת הפקידים היא רק חותמת גומי, ולכן גם חלק מאלה שנבחרו כיקירי אשדוד, אינה ראויים לכך.
לאור ההתנהלות הקלוקלת בבחירת יקירי העיר, כשמצד אחד נבחרו כאלה שלא ראויים ומצד שני לא נבחרו באמת הראויים ביותר, כמו אשר כנפו, החלטנו השנה בעיתון "השבוע באשדוד" לבחור אחרים, שעל מיטב ידיעתנו הם ראויים יותר מהרבה יקירי אשדוד שוועדת פקידי הברון לסרי, בחרה בשיטה של משטרים דיקטטורים.
