שר הבריאות ישב מולנו בלשכתו ויחד הסכמנו בחשיבות הסגר, ובחשיבות החזרת הענף מיד בתומו. למרות שלא מאיתנו, ענף הבריאות והכושר, מגיעה העלייה בתחלואה. אנחנו מבינים ושוב, הסכמנו שוב להיכנס מתחת לאלונקה! הבריאות של העם שלנו חשובה לנו יותר מהכל. אבל למה? למה שוב, הממשלה הותירה אותנו שם, לבד חשופים, ערומים ופצועים?
איך אפשר לשמור על הבית והחלום שלך פועם, כשכבר 99 ימים ענף שלם לא הכניס ולו שקל אחד לבית??? בנאומים גרנדיוזים מספרים על מענקים גדולים, אבל איפה כל הכספים הללו? הם כלואים על ידי בירוקרטים ופקידים, מאחורי אינספור טפסים ותנאים. ואנחנו בעלי העסקים בענף? נפלנו שוב פעם בין הכיסאות! אנשים שלא יודעים חלום מהו, הורסים לנו, ליזמים של מדינת ישראל, את החלומות. פוגעים לנו בפרנסה ומשאירים אותנו חשופים!
פרשת השבוע היא 'ויגש'- זו פרשה שמלמדת אותנו על חשיבות של לקיחת אחריות, אישית וציבורית, על ידי מנהיגים! יהודה מספר על אחריותו האישית לאחיו הקטן ולאביו הזקן. עכשיו זו שיחה בין שני מנהיגים – יוסף מצד אחד ויהודה מצד שני "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (מד, לד). רק בזכות האחריות אותה גילו שני המנהיגים באותם הזמנים, יצא עם ישראל מאותה תקופה של רעב וזעם בחסד, כשידו על העליונה.
מדינת ישראל על עסקיה תקרוס ללא מנהיגות אחראית וראויה, והגיע הזמן שממשלת ישראל לא רק תבטיח הבטחות במילים גבוהות ותמנע מאנשים להתפרנס, אלא גם תיקח אחריות על המגזר הפרטי כפרט ועל אזרחי מדינת ישראל ככלל.
אנחנו עומדים בפני שבוע קריטי במלחמה על פיצוי הולם לענף הכושר (ולענפים אחרים הסגורים ברצף כבר מעל 90 יום), ובמקומות בהם ממשלת ישראל מסרבת לקחת אחריות, אנחנו ניקח, ונלחם על מה שמגיע לאנשים שנתנו את כל כולם כדי לבנות עסקים במדינה, להעניק בריאות ללקוחותיהם ופרנסה לעובדיהם!
שבת שלום
