שמונה שנים אני נושאת בעצב וגעגוע את התואר אמא שכולה. הבטן מתכווצת עוצמת את העניים ונזכרת בצעקה שלך שהיית נכנס לבית ״אמא מה הכנת לאכול״? נזכרת בשיחות שלנו שהיית משתף אותי. תמיד חלמתי לקחת ממך את הכוח רצון שלך, המטרה שהיית מסמן עבורך לרדת במשקל, אז היום זה לא מובן ולא אופייני בשבילי התגלגלתי מהמיטה 5:45 בבוקר והלכתי לאימון, כי אין ספק שאני מקנאה והייתי רוצה לקחת ממך את הכוח רצון והמוטיבציה שהייתה לך, אבל מה שכן דבר אחד השארת לי זיכרון. הצחוקים והשמחת חיים המיוחדת שהייתה לך וכמובן משפחה יפה. בן השארת חותם בכל בית, נגעת בכולם מקטן עד גדול, את הגעגועים אני משאירה לי ולך לילות. היום נעלה ונפקוד את הבית שלך, הבית אליו עברת דירה לפני שמונה שנים. בנית לך חתיכת אבן קרן עם חלוקי נחל וכמובן אותיות עם הרבה כאב ונר זיכרון שדולק. הנשמה החמה שלך מלאה בקדושה שאיתה כל דבר שקשה לי מתייעצת ומדברת אליך וכמובן שאתה נענה לי בלי לאכזב אם סימנים שמאשרים לי שאתה חיי חיי בלב של כולם כל יום שעובר לא חוזר, לכן מה שנשאר זה הגעגוע זכרון, משפחה גאווה וכמובן המוורשת שהשארת ׳גולני׳. אוהבת ומתגעגעת מלא מלאך שלי
