מלכי אניג'ר ילידת אשדוד עשתה קריירה ארוכה במשטרה. ועוד בטרם התגייסה לשורות משטרת ישראל היא למדה בית ספר "גאולים", בתיכון מקיף ג', ולאחר שחרורה מצה"ל התגייסה למשטרה והשתחררה בדרגת סגן ניצב. היא עשתה מסלול ארוך משוטרת ביומן המשטרה בתחנת אשדוד, יצאה לקורס קצינים, חזרה לתחת אשדוד כקצינת אגף מבצעים, שימשה כמפקדת בתחנת אשדוד, מפקדת תחנת ארז, מפקדת תחנת רפיח. "התפקיד אחרון שלי היה ראש לשכת תנועה בלכיש והתפקיד האחרון שלי מתנ"א דרום" היא אומרת בראיון ראשון מאז מונתה לתפקיד בעירייה באגף הפיקוח.
מה זה מתנ"א?
"משטרת תנועה ארצית. שהגזרה שלי היתה מאשדוד עד אילת".
כשאת מסתובבת ורואה את הסוחרים ועוברי החוק, את מכירה פחות או יותר על מי מדובר שיש לו עבר, את מכירה את הדמויות?
"כן. אני לא מתייחסת מבין הסוחרים למי יש עבר ולמי לא. אני מתייחסת למדיניות עיריית אשדוד בקשר למרחב הציבורי. המדיניות הזו נקבעה על פי ראשי הציבור, ואני מיישמת המדיניות שראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי קבע ויקבע".
יש איומים עלייך?
"לא, מה פתאום".
למה לא? אחרי הכל את עוסקת מול סוחרים שלעתים ביצוע משימות שלך גורמות לכעס אצלם..
"אני לא נתקלתי באיומים. כל סוחר והפרנסה שלו. אצלי יש שוויוניות בין כל העסקים, לפעמים מדברים פחות יפה, יותר יפה, אבל באיומים לא נתקלתי".
בעבר היו איומים למי שהיה לפנייך בתפקיד, לא?
"בעירייה או במשטרה?"
בעירייה כמובן
"לא יודעת להגיד לך, אם היה למישהו לפניי שנתקל באיומים. אני יודעת להגיד לך שהיו בעבר מספר איומים על פקחים. אני משתדלת לא להגיע למצב הזה, איפה שמתלהטות הרוחות ואיפה שיש היתקלות בין פקח למוכר אני מגיעה למקום מיד, ואנחנו פותרים את הבעיה. אנחנו משתדלים לא להגיע לסוף. פותרים בהתחלה את הבעיה. בסה"כ עבדתי עשרות שנים מול אזרחים, אנשים, מול אוכלוסיות והניסיון עושה את שלו. אני משתדלת לא להיכנס לבעיה, אלא לפתור את הבעיה".
אולי בגלל שהסוחרים ובגלל שאנשים יודעים את העבר העשיר שלך, אומרים לא מתעסקים איתה, יכול להיות?
"אני מעריכה כמו שאנחנו מכבדים אותם, מכבדים אותנו. אני לא אשקר, אני נולדתי באשדוד, גדלתי באשדוד, אני מכירה כמעט את כולם, והשיח מתחיל בשיח היכרות, בשיח של הבנה, בשיח להגיע לתוצאה ביחד. יש כאלה חריגים מאוד, שזה לא מסתדר ואז אנחנו נכנסים באכיפה".
נתנו לך איזשהו כינוי מיוחד הסוחרים או אנשים?
"אני מגיעה למקום, אומרים הנה כאילו הגיעה השוטרת, הייתי שוטרת זה לא כאילו, זה עובדה. בסה"כ רוב האוכלוסיה מאוד מכבדת. זרקו גם המילים ׳הנה השריף של העיר׳ . יש מקומות שאני מגיעה ואומרים לי, פה זה משטרה? כל מיני דברים כאלה. זה לא שכל העיר קוראת לי שריף, או השוטרת, או שכל החנויות קוראים לי בשם מסוים. הם מאוד מכבדים. בסה"כ אתה צריך להבין, אנחנו לא באים להגביל או למנוע פרנסה, אנחנו באים לאפשר במסגרת המדיניות, במסגרת של נראות העיר, במסגרת של פניות התושבים, זה דברים שמגיעים אליו יותר בהסכמה מאשר באכיפה. עסק שמשאיר קרטונים בחוץ בלילה, בפעם הראשונה מבקשים, בפעם השנייה מזהירים, ובפעם השלישית אנחנו מתחילים לאכוף, אין מה לעשות".
איך את מרגישה עם התואר שאומרים ‘השריף של העיר'?
"אני לא שריף, אני עובדת עירייה שרוצה לעשות לעיר טוב. אם הם החליטו לקרוא לי שריף, מקבלת בברכה".
התביעות המשפטיות הולכות ופוחתות או יותר מתגברות בגלל שאתם דורשים יותר?
"אני לא יודעת מה היה בעבר. תביעות משפטיות היו, מאז שאני פה, הייתי במקרה אחד בבית משפט. יש לנו עיר מצוינת עם אוכלוסייה מצוינת, בסוף מבינים שאנחנו לא באים אליהם כי סתם בא לנו. אנחנו באים אליהם כי מה שקורה אצלם, זה בשל נראות לא טובה לעיר. אנחנו מטפלים באיכות חיים וזה איכות חיים גם של הסוחרים, זה לא רק של האזרחים שפונים. הייתי בחנות ירקות כשהגעתי לשם הצעתי להם איך לסדר את החנות, שהם גם יקבלו את השינוי של הרחובות שלהם, וגם אנחנו נבוא ונגיד שהכל בסדר פה. באיזשהו שלב בעל העסק התרצה ועשה מה שביקשתי ממנו. אחרי שבוע וחצי הוא התקשר אליי אמר לי 'תודה רבה לך, החנות נראית יותר יפה, וגם הזמינות של התושבים מגיעים לכאן יותר, זה נראה יפה ותודה, תודה'. זה מהמקום שאנחנו עוזרים. אני חייבת להגיד לך, לא אני עושה את העבודה, מי שעושה את העבודה הקשה באמת אלה הפקחים שמסתובבים בעיר, והם נמצאים מול האוכלוסיות והסוחרים, והם מול אוכלוסיות של הרוכלים, והם באמת אלה שעושים את העבודה הקשה".
בקשר לאזור הסיטי, הפיצו כרוז נגדך על כך שהחלטתם לפנות את הרחבה לבעלי העסקים
"זה לא נגד אף אחד, זה בעד אשדוד. אזור הסיטי הוא סוג של אזור תיירות שמאוד חשוב לנו שהנראות שם תהיה טובה ומסודרת. במהלך השנים, נוצר מצב שיש בית קפה ויש מסעדה. בנאדם יושב ורואה תחתונים, גרביים וחזיות תלויים מולו, או שאריות של ירקות בצידו. זה לא נראה טוב, זה לא נכון. הרעיון הוא שאנחנו נביא תיירות לעיר, ולא נוציא את האנשים שלנו לשבת בבית קפה בתל אביב. זה נראה גרוע ובגלל שהאזור הזה באופי כזה, החלטנו שאנחנו נסדר את האזור הזה שיתאים לאופי שלו. לאורך כל הרחוב יש בתי קפה ומסעדות, פיצריות. יכול להיות הרבה יותר מקום של הנאה מאשר לסבול, ואז הוחלט להתייחס לאזור הזה כמו לאזור תיירות, ועכשיו אנחנו נותנים נגיעה בצורה יותר מסודרת, ואני מקווה שנצליח להביא את המקום הזה לנראות שראוי לו. דרך אגב, ההתעוררות שם היא גם עקב פניות של אזרחים שבאזור כזה כל פעם נתקלים במכשול חדש, ולכן החלטנו לעשות את זה שלא יהיו מכשולים בכלל".
מי התלונן נגדך? מי הוביל את המרד באזור הסיטי?
"אני לא מכירה מרד. אני מבינה אותם וגם לא מבינה אותם. מבינה אותם כי הם רוצים את הפרנסה שלהם לקבל כמה שיותר מקום לסימון רחובות. זאת אומרת כשאני אומרת שימור רחובות, זה הוצאת דברים החוצה וזה מועיל להם לפרנסה, הכל בסדר. אבל יש תושבים שם שבאים ואומרים זה לא אמור להיות ככה, והם צודקים. אני לא יודעת אם יש מרד. אני יודעת שכל אחד ממקום פרנסתו מתלונן על הדבר הזה. כשנתחיל לטפל בעניין הזה במסגרת אכיפה כל מה שהם הוציאו החוצה הם יכניסו פנימה. זה מגביל אותם. לא יכול להיות שבנאדם יקנה או ישכיר או יפתח עסק, כשבעסק שלו מכיל כמות מסויימת של דברים, והוא מביא פי 3 כי כי הוא חושב שהוא יודע שהוא יכול להוציא את זה החוצה. אם יש לך חנות תכניס מה שיש בחנות לא צריך להזמין כמות גדולה. כמובן בתקופת חגים וכדומה, אנחנו מאפשרים קצת יותר. אבל להשתלט על מרחב ציבורי, שהוא מרחב ציבורי לכל עניין ודבר אז יש בזה בעיה".
אשדודית ברמ״ח איבריה
את נהנית בתפקיד שלך?
"אני נהנית בתפקיד שלי ואגיד לך למה. אני חושבת שאם הייתי עושה את התפקיד הזה בתל אביב למשל, אז הייתי עושה אותו כי אני צריכה לעשות את התפקיד. אני לא יודעת אם העשייה הזו היתה מתבססת על רגש. פה זה העיר שלי, שגדלתי בה, גידלתי ילדה בעיר הזאת וחשוב לי שהעיר שלי תמשיך ותראה בין היפות בארץ. ואשדוד היא עיר בין היפות בארץ. הגיבוי והמדיניות הברורה שאנחנו מקבלים מראש העיר, מנכ"ל העירייה, אילן בן עדי, ראש מינהל התפעול שלמה רוטנברג, זה גיבוי ברמות גבוהות, וגם ממיקי אסולין כולם בדרך מלמעלה ועד אליי מסייעים בכל דבר ועניין".
את גדלת בבית שהיתה בו פעילות ציבורית, מפלגתית שוקקת?
"נכון. אם מדברים על אשדודים, אז אני אשדודית בכל המובנים. מאשדוד שהיתה פעם שכונה וחצי, ועד אשדוד שנהיתה עיר שכל אחד מתושבי העיר מתגאה בה".
מתי ההורים שלך עלו ארצה?
"עלו ארצה בשנת '54-55' הגיעו לקיבוץ אילון, משם עברו למושב גורן ואז הגיעו לאשדוד, והם בין המשפחות הראשונות"
מאיפה הגיעו ממרוקו?
"מקזבלנקה"
הם היו נשואים כשהגיעו לארץ?
"לא הם היו ילדים. אמא שלי היתה בת 13-14. ואבא שלי גם באותו גיל. הפער בין ההורים שלי הוא שנה. אמא שלי עלתה לבד. ההורים שלי הכירו באוניה שהם הגיעו איתה".
השתתף בהכנת הכתבה יוסי אסולין
