השבוע אמדנו את הקשר בין משה רבינו בפרשת 'ואתחנן' לבין הכשל המחשבתי של הספורט הישראלי ונזכרנו בזמר האהוב בישראל, אריק איינשטיין עליו השלום
פרשת השבוע הינה השנייה בספר דברים והיא ממשיכה את דברי הטעם והמוסר שמשה רבינו לפני מותו מנחיל לעם ישראל. במסגרת דבריו המיוחדים, משה הצדיק מתאר כמה התחנן בפני הקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל, עד אשר ה' ביקש להפסיק את תחנוניו. למעשה, משה בפרשה זו, בעודו אומר: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך, אל תוסף עוד בדבר הזה" (דברים, ג', כו'), עובר תהליך של הפנמה ומבין שלא יכנס לארץ. למרות האכזבה, משה ממשיך בדברי תוכחה המגיעים בדמותם של חיזוק במצוות ה' וחזרה על עשרת הדיברות, יחד עם אזכור מעמד הר סיני המופלא והעברתו מדור אל דור עד עדי עד. בנוסף, משה מזהיר מפני שחיקה ואובדן הדרך בשל חומריותו של העולם. פעולה נוספת שמשה עושה היא חיזוק בני ישראל ורמיזה לכך שהם נחשבים לעם סגולה קדוש, המשול לאוצר גדול ושנבחר על ידי ה' יתברך בשל ענוותו, אהבתו לאבות אבותיו ובעיקר, לאור אהבתו המיוחדת לה' יתברך, כפי שהתורה כותבת בפרק ז',ז': "לא מרובכם, מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים".
במעבר חד לתקשורת הספורט האשדודית והארצית שאט אט מאבדת מהרלוונטיות שלה במה שנראה כמו רידוד השיח המציג מראה פנורמית של החברה הישראלית. כולם חייבים לכולם. אין אחד בשטח בלי אינטרס ואג'נדה. לכולם יש דעה והם לא ישנו אותה וכולם מפחדים להפסיד ולהישאר מחוץ למשחק. זה מתחיל במערך הדוברויות המפואר של הקבוצות בליגות ובענפים הבכירים, משל מדובר בליגות פרמייר ליג או NBA. הפחד להביע דעה וסירוס המחשבה חלחלו גם לאנשי המקצוע, לספורטאים ולמנהלים ואנחנו נותרנו עם חברה ישראלי צבועה, לא ישרה, בעלת יכולת הכלה ואדישות למצב אליו הגענו. זוהי פנייה לכל העיתונאים בגופי תקשורת הספורט בישראל, צאו ולמדו, הפסיקו להיות חייבים לבוסים ולמפרסמים ופשוט תהיו אתם, הפסיקו לנהוג כמו אוהדים ביציע ותתחילו לסקר בצורה אובייקטיבית, כי לנו נמאס מזיופים והעמדות פנים. רוצים תקשורת שתייצג את דעת רוב העם, שתיתן דגש למסורת, שתחתור לאמת, שתבעט מהכדורגל עבריינים במקום להרים להם, שתרים קמפיינים חשובים באמת כמו ספורט תחרותי לא בשבת, קידום בעלי מוגבלויות וקשישים והנגשה אמיתית, הכנסת יועצים מנטליים ואנשי חינוך מיני לקבוצות נוער ובוגרים ועוד. שתהיה איכותית, ביקורתית ומקצועית.
מתגעגעים לאנשים עם טעם ותמימות של פעם. אלה שהחליטו להיות עצמם ולא ניסו לחיות חיים של אחרים. אחד כזה היה הזמר האגדי, המדהים והאהוב אריק איינשטיין ז"ל, שהיה חובב ספורט מושבע ונפטר בשנת 2013 ועל קברו נכתב שירו הקצר והמטלטל של המשורר אברהם חלפי: "אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית – שלא להטריד בגופי מלכויות". ממשה רבינו בפרשת השבוע, ועד דבריו של המשורר אברהם חלפי עולה כי כל יהודי עובר תהליך של הפנמה בה הוא צריך לצמצם את עצמו מול גדולתו האין-סופית והבלתי מוגבלת של הקדוש ברוך הוא.
שבת שלום!
