כבר כאשר התבשרתי שאזכה לראיין את מרינה, הרגשתי שזכיתי. הריון ולידה, נושא רגיש עבור רוב הנשים.. בין אם זכו ובין אם עוד לא, כולנו יודעות עד כמה זה משנה חיים להביא ילדים לעולם. אך בעוד שיש נשים שעבורן להיות אמא זה בא בקלות, יש לצערנו נשים לא מעטות שנאבקות בטיפולים ארוכים וטרם זכו לפרי בטן.
מי שללא ספק עשתה יותר מאשר לדבר ולכתוב, היא מרינה יואל, בת 34 מאשדוד, שהסכימה לשמש אם פונדקאית לזוג חשוך ילדים. מרינה נשואה באושר לעידן יואל ואמא לשלושה "נסיכים": דניאל יהודה בן 8, יותם בן 7 ואיתי בן השנתיים וחצי.
היא נולדה באוזביקיסטן עלתה לארץ ב-1991, הישר לעיר אשדוד בהיותה בת 3 עם הוריה ואח הגדול ממנה בשנה, בארץ נולדה אחות נוספת, קטנה ממנה בעשר שנים.
מרינה מתארת קשיי התאקלמות לא מעטים: "לא היה פשוט להורים כעולים חדשים בארץ ללא שפה, לעבוד ולנסות להסתדר. הם היו עובדים כל היום בשביל לפרנס ולדאוג שלא יחסר לנו כלום" .
מרינה גדלה ברובע ו' ולמדה בבית הספר "הראל" ובתיכון מקיף ה'. כיום היא עובדת בשתי עבודות: בבוקר בחצי משרה כמזכירה במפעל "רומטק אלומיניום בע"מ" בגן יבנה ובערבים עובדת כטכנאית ציפורניים. בשעות הפנאי: "מאוד אוהבת לצאת ולבלות להיות מוקפת אנשים וכמובן המשפחה שלי היא מעל לכל! אני אחת שלא יכולה לשבת ולנוח, תמיד אחפש מה לעשות ואהיה עם תעסוקה".
מתי שמעת לראשונה על פונדקאות?
"כשהכרתי את בעלי הייתי בת 18 ויצאנו כמעט 8 שנים לפני החתונה. כל התקופה הזאת ידעתי שקרובת משפחה מנסה להיכנס להיריון ולא ממש הלך לה. היא הייתה מטופלת המון וניסתה כל דבר אפשרי ואפילו היה לה דיבור על פונדקאות, רק שהתהליך ממש יקר, ולא כל אחד יכול לעמוד בתשלום. לשמחתי לאחר 6 שנים של טיפולים היא נקלטה ויש לה ילד בריא ושלם. לאחר מכן היא חזרה שוב לטיפולים ואחרי שוב תקופה של 5-6 שנים נולדו לה תאומים. כל התהליך היה כל כך קשה ומורכב במבט מהצד ותמיד אמרתי: הלוואי שהייתי יכולה לעזור או לעשות משהו! כבר אז אמרתי לבעלי: יום יבוא ואני אהיה פונדקאית ואעניק תינוק/ת להורים שלא יכולים, זה החלום שלי!!"
ומתי החלטת ממש לצאת לדרך?
"לאחר שילדתי את הילד השלישי שלי איתי, אני ובעלי החלטנו שעשינו את שלנו, יש לנו שלושה ילדים מהממים, ועכשיו אנו רוצים לדאוג להשקיע בהם ולתת להם הכל. ובגלל שהלידות היו נוחות וקלות, החלטתי לעשות פונדקאות. תקופה מאוד ארוכה חקרתי את הנושא כשבעלי היה מודע לזה ואחרי הלידה כבר הגיע השלב שבו אמרתי: אני עושה את זה וזהו."
מה כלל התהליך?
"לאחר שהחלטתי לצאת לדרך וכמובן בתמיכת בעלי, התחלתי לחקור לעומק ולא רציתי לבזבז זמן. שמעתי על חברת תיווך שנקראת "מירב פונדקאות חובקת", שלחתי להם הודעה באינטרנט והם חזרו אליי מיד. חשוב לי לומר שזוהי חברה מדהימה, שליוותה אותי לאורך כל הדרך ודאגה לי בכל מה שנדרש. ללא ספק זכיתי, הם גם ידעו למצוא לי את הזוג האידיאלי שמתאים לי וזה משהו מאוד חשוב בתהליך הזה.
כמובן שלפני שמצאו לי זוג הייתי צריכה לעבור מספר בדיקות, כולל בדיקה פסיכולוגית שלי ושל בעלי, זה אולי נשמע מלחיץ אבל זה הכי כיף בתהליך. בסוף קיבלתי ממני גם אבחון על עצמי.
לבסוף קובעים מועד לוועדה ושם מחליטים אם את מתאימה לתהליך בכלל. ברוך ה' הוחלט שאני מתאימה ומשם הכל זרם ".
לא חששת מקשיים פיזיים?
"לקחתי בחשבון שאי אפשר לדעת איך יעברו ההיריון והלידה, כי כל היריון זה משהו אחר ושום דבר לא מובן מאליו, לכן התפללתי שיעבור תקין והכי חשוב שתצא תינוקת בריאה ושלמה."
ואיך ההריון עבר לעומת הריונות קודמים?
"שלושת ההריונות שלי היו ממש קלילים, הייתי פעילה ועובדת עד הסוף, לא הייתי עולה הרבה במשקל, גג עד 10 קילו בכולם, והכי חשוב לא היית משגעת את בעלי.. לא היו לי חשקים לא באמצע היום ולא באמצע הלילה, אני חושבת שאני ממש נוחה בהיריון ולא משגעת את הסובבים שלי. בהיריון אני מרגישה טוב עם עצמי. כמובן שבחודש האחרון מתחיל להיות קצת קשה וגם זה ברוך ה'. מבחינתי, הכל לא מובן מאליו ולא ידעתי מה יהיה בהיריון הזה .בהיריון הזה הייתי צריכה לעבור קצת יותר בדיקות משאר ההריונות שלי, גם בתהליך הייתי צריכה לקבל אישור על דברים מסוימים, כי אני עדיין נושאת עובר לא שלי אבל קיבלתי הכל בהבנה".
״ניסיתי להעביר לאם את הרגשות שלי״
איך היה הקשר עם ההורים?
"וואו, זכיתי בזוג מדהים, לא ציפיתי לכל האהבה שקיבלתי מהם. היה לי ולבעלי מאוד חשוב שהם יהיו שותפים איתנו בכל הבדיקות ואכן הם היו איתי ולא עזבו אותי לרגע, אפילו אם זו היתה בדיקת דם, הם תמיד היו שם".
איך העברת להם את התחושות?
"אומנם האמא לא נשאה את התינוק ברחמה אבל ניסיתי תמיד להעביר לה את ההרגשות שלי בכל דבר, גם אם זה היה לטובה וגם לרעה. ניסיתי לצלם כל תזוזה בסרטונים ולשלוח להורים, שיראו וירגישו פרפרים בבטן.
השתדלתי להקדיש להם זמן, גם אם לא תמיד היה לי זמן, כי עדיין יש לי בעל , שלושה ילדים ועבודה ועדיין תמיד השתדלתי להיות בשבילם . במקביל, הם התחשבו בי ודאגו לי בכל דבר שהייתי צריכה, שזה לא מובן מאליו. התחברנו אליהם מאוד וזכינו בעוד חברים לחיים".
איך הילדים שלך הגיבו?
"אני ובעלי החלטנו לספר לילדים רק אחרי שלושה חודשים, כשידענו שהכל בסדר. ההורים המיועדים קנו לנו ספר, שנקרא "מי ידגור על הביצה", ספר מיוחד ויפה שנכתב על הפונדקאות . מסופר בו על תרנגול ותרנגולת שלא מצליחים לדגור על הביצה ונעזרים בתרנגולת אחרת ,שתדגור עליה. אחרי שהילדים הבינו את הסיפור, סיפרנו להם שאנחנו גם עוזרים לזוג להביא תינוקת לעולם. אני ובעלי הסברנו שיש לי תינוקת בבטן, שהאמא האמיתית לא יכולה לשמור עליה בבטן, בגלל בעיות רפואיות, אז אנחנו נשמור עליה בבטן, עד שהיא תחליט שהיא רוצה לצאת ואחרי זה ניתן אותה בחזרה להורים שלה שמאוד מחכים לה.
מייד הילדים הגיבו ואמרו 'אמא, אנחנו נעזור לך ונדאג לך ונקשיב לך שתצא תינוקת בריאה'. היו לנו דמעות בעיניים שהם קיבלו את זה בהבנה והכי חשוב זה שיעור ענק עבורם לחיים , שתמיד נהיה הצד הנותן ולא המקבל. אני האמא הכי גאה ושלמה במעשה שעשיתי. וכמובן אין על בעלי שהיה שם בשבילי ותמך והסכים להיות שותף לשיגעונות שלי, ללא ספק זכיתי בו . אם לא הוא, זה לא היה יוצא לפועל, אז תודה על מי שאתה בשבילי אוהבת אותך!!"
״ברוך ה׳ לא חסר לי כסף״
ומתי שיתפתם את הסביבה?
"שיתפנו את כולם רק אחרי שקיבלתי אישור בוועדה. בהתחלה היה לי מאוד קשה לשתף, כי לא ידעתי איך יקבלו את זה, גם אמא שלי בהתחלה לא הבינה איך אני אמסור תינוק אחרי שאני נושאת אותו 9 חודשים, לקח לה קצת זמן להבין אבל בסוף היא קיבלה את זה, תמכה והכי חשוב הייתה הכי גאה בי !! גם כל שאר המשפחה והחברים תמכו והיו לצידי ."
איך היו התגובות?
"היו כאלה ששמעו שאני פונדקאית, וחיבקו והראו אהבה למרות שהם לא מכירים אותי, והיו כאלה שאמרו שגם אמרו: מה, חסר לך כסף? אז הייתי מאוד סבלנית לכולם וידעתי לענות לכולם בצורה יפה וברורה, שזה היה חלום, וראיתי מטרה שאני יכולה להקים משפחה וברוך ה' לא חסר לי כסף .
בתחילת התהליך הרגשתי שהרבה אנשים לא ממש מכירים או מודעים לתהליך והיה לי מאוד חשוב לחשוף את התהליך כמה שיותר ושתהיה כמה שיותר מודעת בעניין ואם הצלחתי אפילו לגרום לאחת להיות פונדקאית עשיתי את שלי".
היו מי שחשבו שאת עושה את זה בשביל הכסף? מעין"רחם להשכיר"?
"כמובן שהיו גם כאלה שחשבו שאני עושה את התהליך בגלל העניין הכספי אז לא!! המצב הכלכלי שלי בסדר ברוך ה' ולא חסר לי כלום. זה היה נטו שליחות, מצווה, נתינה והגשמת חלום! אבל לכל השואלים, כן קיבלתי תשלום עבור זה, כמובן כתמורה על המעשה .ברור שאם נניח במאזניים חיים מול כסף, אני חושבת שהכסף בא והולך והחיים זה החיים!"
את מדגישה שלא התשלום שיכנע אותך אלא המצווה, מדוע?
"אחד הדברים הכי חשובים שהכנסתי לעצמי, שזה לא שלי ואני עושה מצווה ענקית ומגשימה את חלום חיי ומעניקה חיים, הרגשתי שליחה של אלוקים".
האם היית ממליצה לאחרות לעבור תהליך דומה?
"ממליצה מאוד, אני אישית נהניתי מהתהליך, הכי כיף הסיפוק בסוף, של הנתינה, זה נשאר לכל החיים".
ולא חששת להיקשר רגשית לתינוקת?
"לא, אני חושבת שאני אדם מאוד חזק. בתחילת התהליך נעלתי בראש את העניין הריגשי וכל פעם הכנסתי לראש שזה לא שלי! לאחר הלידה חשבתי גם להניק את הנסיכה כי הנקתי את כל ילדיי , אך בעלי חשש שזה יפגע בי רגשית והחלטתי להקשיב לו ולקחתי לקחת כדורים לייבוש חלב. גם אחרי הלידה בשחרור הלכתי לחדר שלה, החזקתי את הנסיכה, נישקתי והרגשתי סיפוק לא נורמלי!"
במבט לאחור, מה השתנה בך בעקבות התהליך?
"אני חושבת שאני היום יותר מכילה ומאופקת, למדתי להקשיב לצד השני ולנסות יותר להבין וכמובן בסופו של דבר הבנתי שחלומות אפשר להגשים ולא רק לחלום".
ומה החלום הבא שלך?
"אני שלושה וחצי חודשיים אחרי לידה, לא ממש חשבתי על חלום נוסף… אבל מה שבטוח, רק השמיים הם הגבול".
