יום הזכרון לחללי מערכות ישראל: אבא שלי מהתמונה שעל הקיר 

כשאבא שלו רב"ט אלברט אבי אדרי, נהרג בתאונת אימונים במילואים הוא עוד היה בבטן אמו, ונולד לאחר אובדן אביו. הוא נקרא על שמו, ויש דימיון ביניהם אבל הוא גדל לדבריו בלי להרגיש שכול ואובדן. "שמעתי על אבא וראיתי תמונות, אבל כשהייתי בן 5 אמא התחתנה ובעלה גידל אותי כבן". אבי אדרי (47), מספר כי רק לאחר שאמו התגרשה מבעלה השני הוא התחיל לחשוב על אביו "ובמיוחד אחרי שהפכתי אבא בעצמי". בראיון אתו הוא מספר על החיים לאחר האובדן, הפינוק שקיבל מסבתו (אמא של אביו), ועל החיים בצל אבא שלא הכיר. “אני יודע שהוא שומר עליי מלמעלה וגאה בבן שלו"

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

אבי אדרי יליד אשדוד בן 47 נולד בשנת 1975, לאחר שאביו אלברט (אבי) נהרג בגיל 24, במהלך שירות מילואים. אמו  סילבי הייתה רק בת 20 כשהתאלמנה ובהיריון עם בנם הראשון. כשנולד, היה זה רגע מהול בשמחה ואבל, ואמו החליטה להעניק לו את שמו של אביו שאיננו, אבי. "גדלתי לתוך היתמות. לא חשתי חיסרון של אבא כי גדלתי לזה. כשהייתי בן 5 אמא שלי התחתנה שוב. היא סיפרה לי שעוד לפני, פניתי אליו ושאלתי אותו אם אפשר לקרוא לו אבא?. בהמשך נולדו לי שתי אחיות, והוא גידל אותי כמו הבן שלו והתייחס אלי יותר יפה מלבנות שלו, כך שלא היה לי חסך”.

אז איך שמעת על אבא שלך שנהרג?

"מאמא שלי שסיפרה לי, סבתא שלי והדודים והדודות., וכן ראיתי תמונות שלו. הוא היה ילד בכור במשפחה של 7 ילדים, ובשביל סבתא שלי הוא היה 'העיניים שלה, הלב'. אני הייתי הנכד המועדף עליה, היא פינקה אותי ולא נתנה לאף אחד לפגוע בי. לי הכל הרשתה. היא גוננה עלי. אבא שלי היה מוצלח בכל דבר שעשה. והיו גם טקסי הזיכרון ״ביום הזיכרון לא הייתי בבית הספר, אלא בחלקה הצבאית ליד הקבר שלו”.

לדבריו, רק בחמש השנים האחרונות החל להתעניין יותר באביו. "אחרי שאמא ובעלה התגרשו, אני כמעט לא בקשר איתו. רק לפעמים בחגים כשאחותי מזמינה אותו, אני זוכר לו חסד נעורים. העניין באבא גם היה לאחר שהפכתי בעצמי לאבא. פתאום אתה מבין מה זה”.

 אבי משמש כקניין תוצרת חקלאית, גרוש ואב ל-2 ילדים: דניאל בן 21 ושיר בת 19. יש לו זוגיות חדשה עם מיה, שלמדה אתו בתיכון. "הגעתי אל הזוגיות עם מיה בשל יותר" הוא אומר.

אביך היה בשריון ובחיל רפואה איפה אתה שרתת?

"בחיל אוויר אמא לא הסכימה לחתום לי. לא דיברתי אתה בגלל זה, ועשיתי לה שרירים, אבל היא לא חתמה ואמרה לי 'אני מעדיפה שאתה תבכה עכשיו, מאשר אני אבכה אחר כך' והיום כאבא אני מבין אותה”.

הוא שומר עליי מלמעלה וגאה בי"

שתף אותנו מה קרה לאבא שלך וכיצד הוא נהרג?

"אבא נפצע בסיני במהלך מלחמת ההתשה. הוא קיבל כדור 2 ס"מ מהלב. אחרי ההחלמה עבר לחיל רפואה כנהג אמבולנס. הוא היה במילואים. הם סיימו מטווח לילה. המפקד שלו שלח אותו לכבות את הגוזניקים  (סלנג צבאי ללפיד שמשמש לסימון מטרות באימון.- ע.ב.)  שמסמנים את תחומי המטווח. בינתיים כיתת יורים חדשה הגיעה למטווח ולא ידעו שהוא שם ופשוט ירו בו. לפני חצי שנה אמא ואני פנינו וביקשנו את התיק של החקירה מהארכיון".

אתה דומה לו לדעתך?

"איפה הוא היה גבוה. אבל יש איזה שהוא דמיון. אני יכול לראות בעצמי אותו. הילד שלי דומה לי מאוד”.

אם היית יכול להגיד לו משהו מה היית אומר לו?

"קודם כל לחבק אותו חזק חזק. אני בטוח שאם היה פה הכל היה אחרת. אני מאמין שהוא צופה בנו מלמעלה, יודע הכל והוא שומר עליי וגאה בי מאוד. מהילד המפונק וממה שהפכתי להיות".

רב טוראי אלברט אבי אדרי מתוך ׳יזכור׳

אלברט ז"ל בן זוהרה ויצחק. נולד ביום כ"ה בשבט תשי"א (1.2.1951) בקזבלנקה שבמרוקו. כשהיה בן 11, עלו ההורים ושבעת ילדיהם לארץ והשתקעו במעלות שבגליל. בארץ המשיך את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'יהלום' שבמעלות. אלברט, שנקרא בשמות-החיבה 'בבר' או 'אבי', היה 'הילד הטוב' של המשפחה ועליו גאוותה. היה שקט, עסוק תמיד בצעצועיו, לאחר-מכן – בלימודיו. הלימודים היו כל-עולמו. למענם היה מוכן לוותר על כל סוג של בילוי. הנאתו היתה עצם הלמידה, הישיבה בספרייה, הרכינה על ספרים. היה נער עדין ורגיש. הסתגר שעות בביתו ובסתר עסק בכתיבת שירים. עוד אהבה גדולה היתה לו: צילום נופים. ימי-שישי היו לו קודש לחילוץ-עצמות, ומשחק הכדורסל היה המשחק החביב עליו ביותר.

בתיכון הוא למד  בביה"ס 'יד נתן' שליד עכו, הידוע ברמת-לימודים גבוהה. הוא בחר במגמה הביולוגית. תעודת-הבגרות שזכה לה בתום המבחנים היתה מעולה. השכלתו וידיעותיו הרחבות הפכו את אבי לבר-סמכא בכל נושא, על פיו ישק כל דבר בבית. כל בעיה, שניצבה בפני האחים, וגם בפני האב, הובאה לפניו. הוא מצא פתרונות בהירים לכול. עם אמו קשר יחסים נפשיים חמים.

לצבא התגייס באוגוסט 1969 הוצב לחיל-השריון – לחרמ"ש. עבר קורס-מ"כים ועלה לדרגת רב"ט. נפצע במלחמת-ההתשה בסיני. כדור פגע בגופו, שני סנטימטרים מלבו, אך חייו ניצלו. הוא נשלח, מטעם הצבא, למכינה באוניברסיטה העברית בירושלים, במקצועות: סטטיסטיקה וכלכלה. לאחר משך-החלמה הועבר לחיל-הים. שימש כפקיד- נסיעות בשארם-א-שיך. בראשית ספטמבר 1972, כששוחרר מן השירות, הוצב במילואים לחיל-הרפואה כנהג-אמבולנס.

הוא למד כלכלה באוניברסיטת בר אילן אולם  נאלץ לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה, שעמד להקים באשדוד, העיר שהוריו עקרו אליה. הוא נשא את בחירת-לבו לאישה והיה מאושר. עבד במחלקת התכנון של נמל-אשדוד שישה חודשים, ואז פרצה מלחמת יום-הכיפורים. אבי נטל חלק בקרבות המרים על התעלה, חצה אותה ועשה שירות ממושך בפאיד. המגע הקרוב עם הנפגעים הרבים דיכא את רוחו. שישה חודשים ריתקה אותו המלחמה אל אזורי החזית.

 אבי חזר לעבודתו בנמל. אשתו הרתה ואבי ביקש להקדים את שירות-המילואים המיועד כדי להיות בבית בעת הלידה. ואז קרהו אסון – הוא נפל בעת מילוי תפקידו. היה זה ביום ח' בתמוז תשל"ה (16.6.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבאשדוד. השאיר אחריו אישה, הורים, ארבע אחיות ושני אחים. חודשים-מספר לאחר מותו נולד לו בן, שלא זכה להכיר את אביו, והנקרא על שמו – אבי.

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן